שלום חברות,
כאן אפרת אבוקסיס.
כפי שאתן רואות… אני משתדלת תמיד לשמח אתכן בתכנים שלי, הפעם אני צריכה את עזרתכן.
אני באמצע לכתוב מופע על אלול,
ויש לי שאלה ממש חשובה.
וככל שיהיו לי יותר תשובות אני אוכל בע"ה לגעת בקשת רחבה יותר של רגשות ולהגיע ללב של יותר נשים.
תגידי, אם הייתי מעירה אותך באמצע הלילה,
ושואלת אותך: "אם אלול היה יודע לדבר, מה הוא היה אומר?"
מה היית עונה לי??
ככה אינטואיטיבית,
בלי לחשבן, בלי להתאמץ,
תנו לי כמה שיותר תשובות ספונטניות ונשלפות.
ופליז-לא מתיפייפות.
אין לכן מושג איזו עזרה זו בשבילי!
מחכה לתשובות שלכן כאן.
אלול שמח!
אפרת
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
נצלי אותי…את לא מדמיינת כמה את יכולה לקבל…
בואי. בואי אליי, בת. תתחברי. עכשיו זה הזמן. אבא פה. מתגעגע אליך. רק תבואי.
איטואיטיבית לגמרי, זה מה שישר עלה לי.
חברות.
אתן מרגשות אותי!!
אין לכן מושג כמה אתן מדייקות אותי.
כל מילה אני קוראת בשקיקה!!
הייתי רוצה לשמוע מכן,
זוכרות את האסון הנורא בשמחת תורה??
כשהתוודעתן לממדי האסון — הרי הוא קרה מייד בסיומם של הימים הנוראים..
איזו תחושה עלתה בכן???
מחבקת כל תגובה.
איזו קהילה מדהימה יש כאן.
שבי,
תודה על הבמה.
אני הרגשתי כל הזמן תחושת החמצה, הימים הנוראים היו כאן עכשיו
יכולנו לפעול בהם ולהציל אותנו עצמנו מהשואה הזאת
איך לא ניצלנו?! איך לא קרענו את השמיים?!
איך ישבנו שאננים…
הזוי מה שקרה.
איך אף פעם לא יודעים על מה להתפלל…
אני הרגשתי כעס גדול. כעס עלינו, איך לא ניצלנו, איך לא קרענו את הגזירה הנוראה הזו. וכעס גם על בורא עולם, איך יכול להיות שאחרי הימים הגדולים האלה קורה דבר כזה. וכמובן המחשבה "לו רק היינו יודעים…" מה היינו עושים, כמה היינו בוכים ומתחננים וזועקים ועושים הכל כדי לבטל את הגזירה.
הרגשתי בעיקר הלם גדול וסימני שאלה של "ניצלנו או לא"? עשינו כל מה שיכולנו?
אבל בגלל הסימני שאלה האלה הגעתי גם לתשובות פנימיות
הראשונה היא שאין לנו מסוגלות להבין סיבה ותוצאה שמימיים, אנחנו יודעים מה מוטל עלינו, אבל בדרגה שלי אני לא מסוגלת להבין האם מה שקרה קרה בגללי.
ומתוקף מציאות זו מוטלת עלי החובה להתחזק ולהתקרב בעת צרה (כמאמר הרמב"ם) אך בשום אופן לא להרגיש רגשות אשמה על מה שהיה, אלא רגשות של התכוננות וציפייה על מה שיהיה והשתדלות ככל יכולתי.
בנוסף, בגלל קוצר הראייה שלנו בתור בני אנוש, אמרתי לעצמי שמה שקרה בטוח היה טוב מוחלט, גם אם אנחנו בשום אופן לא מסוגלות להבין את זה, ולא לחינם לא היינו מודעות למה שעתיד לקרות בשמחת תורה, גם זה מכוון מלמעלה ברחמים ובאהבה עצומים.
הלם.
החמצה.
על גשמים שיורדים בחג סוכות כתוב שזה משול לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו.
אז מכה כזאת?
גלגול מכל המדרגות.
נקיפות מצפון
אשמה
אני שומעת באלול באופן כמעט פיזי את קולו של דודי קורא לי:
אהובה שלי הניחי על ברכי ראש פזור וסטור משנה שלימה של בלבול ומרוץ אין סופי נגד הזמן, אוהב אותך עם כל האין והיש שבך, רק אל תשקיעי בתרדמת, נצלי כל רגע בו את יכולה לחוש באהבה המטורפת הזו ללא תנאי, מתי קיבלת כזה חיבוק אוהב בפעם האחרונה??
מתי קיבלת את את עצמך ככה כמו שאת עם כל חוסר המושלמות שבך??
בנימה אישית, רק כשאני שומעת את המילים המלטפות הללו בראשי
הנני נכונה לקום להתחזק ולהתקרב לאבא
תפסיקי לראות את הדברים המלחיצים שבי ותנסי להסתכל על הדברים היפים והשמחים וככה תצליחי לנצל
הוא אומר לי:
את חושבת שאשאר פה לנצח?
הלוו!! תתיחסי אלי קצת!
אז מה אם את עייפה- ההפסד כולו שלך!
מה איתך ? את לא זזה? שכחת מאלול כי את לא בסמינר?
קחי את עצמך לידיים!!! את לא בסדר!!!
1.תחזרי לקשר יותר מתרפק איתו.
2. רק 40 יום?
זה עובר מהר כ"כ
3.איזה תיסכול! ההחלטה שקבלתי בשנה שעברה לא עבדה. במחשבה שנייה, היא עבדה רק 30 אחוז…. כמה טוב לחשוב שוב.
התעודדתי.
אני מאמינה שבשנה הבאה האחוזים יעלו.
תודה אפרת!
תודה רבה!
אם אלול היה מדבר הוא היה אומר לי: תקשיבי מתוקה, שבי שניה על איזו כורסא ותרימי אלי עיניים. אל תברחי לשום מקום. אני יודע שאת מפחדת ממני נורא. ואת חושבת שאת נוראית. אבל את לא. תורידי מהגב שלך שקי אשמה ותחזרי למקום הטוב שבו את תמיד רוצה להיות. מצטרפת לזאת שחושבת שאלול מאוכזב ממנה. פחות יש לי פחד ממה יקרה בשנה הבאה. כי בסוף ד' מחליט מה יהיה ואני יכולה להתפלל. צריכה איזה חיזוק שהתילה יכולה לשנות גורלות.. ואפרת תצליחי!! תנערי אותנו כמו שצריך. ,תמיסי אותנו כמו שרק את יודעת…
טוב ,
מוכרחה לשתף שמתבשל לי משהוא עוצמתי …..
מבטיחה בלי נדר לפנק אתכן בהמשך בקטע אלולי בועט וחובט.
תנו לי תנו לי עוד קולות.
יש כאן נשים צעירות שזוכרות מה אלול היה מדבר אליכן כשהייתן בסמינר???
אך אלול פגש אתכן נערות בנות חמש עשרה ארי החופש הגדול??
ומה קרה בדרך??
מתי הוא החליף את קולו??
וואו, מגיעה אלי בדיוק בזמן…
אני עכשיו מתחילה את השנה השנייה מחוץ לסמינר,
כל שנה אילו היו ימים מדהימים בשבילי של התעוררות, קרבה לד'
ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, לא רואה הבדל בין הימים שאני חיה עכשיו ללפני חודש.
שנה שעברה עוד היה סביר, זה היה קצת אחרי שיצאתי מהסמינר.
עוד לא הייתה לי עבודה והיה הרבה על מה להתפלל (גם עכשיו כמובן, אני עוד לא נשואה), דאגתי לעצמי לשיעורים חיזוקים וכו'.
עכשיו אני בטירוף של עבודה, פרויקט הזוי על הראש. ולא זוכרת מאלול לצערי…
אני רוצה עכשיו להיות קרובה יותר לאבא, להרגיש את אלול וגם משהו מעשי.
אלול בסמינר היה מתוק
קרוב
עם הרבה רגש ורצון
אלול היום…
הוא רחוק כזה
קהה
מאוכזב
מוזנח