שלום וברכה
נמצאת בתקופה סוערת מאד, שינויים דרמטיים בחיים האישיים שלי.
מוצאת את עצמי מסתובבת מוצפת, נסערת, ואין לי עם מי לדבר.
אני עובדת מהבית, חדשים יחסית באזור שלנו.
החברות מימי הסמינר אי אז לא רלוונטיות. כל אחת וחייה.
והמשפחה גם לא רלוונטית כרגע, מסיבות שונות ומשונות.
בעלי משמש לי כאוזן קשבת. אבל מרגישה שיש דברים שרק אישה תוכל להבין.
ואין לי. אין לי עם מי לדבר.
באמת אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ,
דווקא אני בנ"א יחסית חברותי, אבל לא יוצרת מהר מדי קשרים עמוקים.
ועכשיו אני צריכה את זה. נואשות.
מישהי שרק תקשיב לי בשקט. תגיד: נכון, את צודקת. זה קשה.
מישהי שתבין.
אבל אין לי את זה.
טוב רק פרקתי.
ואם יש לכם עצה, אשמח.
תדברי בתפילה
זה עוזר
מרגישים פורקן נכון ואמיתי
את בעצם אומרת שאת לא צריכה עצה או פטפוט
רק מישהי שתשמע אותך, ואפשרות לומר דברים בקול, להוציא מהלב
תסעי לכותל
ליבי איתך. מבינה אותך מאוד. מציעה לך, מניסיון מתוק בזמנים קשים, להקשיב לקו של חיה הרצברג. עושה פלאות. היא מדברת המון על התבודדות וקשר עם השם בצורה מקורקעת כך כך ומחברת. דרכה הבנתי שאם יש את השם – לדבר איתו על הדברים הכי זוטריים ומביכים – אז אין מושג הקרוי לבד. אין. זה המס: 072-315-7216 רוב כוחות!
אם מדברים על חיה הרצברג, וכן גם כתשובה לקודמות שכתבו להתפלל ולנסוע לכותל וכדו'
חיה הרצברג מדברת בספרים שלה גם על המושג 'נקודת חבר' – כלומר, יש מושג שאין תחליף לשיחה טובה עם חבר אמיתי ומבין – ואני ממש מתחברת לזה
מעבר לזה שכמובן ה' תמיד זמין ושומע והכי קרוב ותמיד אפשר לדבר איתו
מה שכן, מציעה לך כן להתפלל לה' או להתבודד על זה ולבקש שישלח לך חברה קרובה שתבין אותך ותתאים לך ותגידי לה' שבטח הוא רואה כמה את זקוקה לזה ובבקשה שישלח לך שליחה טובה לעזרתך
ממני באהבה מרחוק 🙂
לי ממש עוזר לכתוב…….
את יודעת מה העצה שלי???? לכתוב!
כן תשפכי לדף הכל. תכתבי את כל מה שאת מרגישה.
אח"כ תקראי את זה כמו מישהי מבחוץ ותעני לעצמך, תעודדי את עצמך.
זה נמצא בתוכנו. אנחנו יודעות להיות שם בשבילנו גם כשאין אף אחד אחר!!!
וואו, לא קל.
רציתי להציע לך לדבר אתי;)
הייתי מקשיבה לך בכל לב.
אבל בכל זאת, אולי יש לך חברה מאיזושהי צומת,
ודווקא כן יתכן חברת ילדות טובה, חברת נעורים שהייתן בקשר עמוק.
כי מניסיוני, קשרים טובים ועמוקים שהיו במהלך החיים לא מתנתקים.
גם אם יש חור של שנים, שיחת טלפון קצרה מעוררת הרבה פעמים את כל הרגשות החמים מאז…
ואם את פתוחה ואומרת: רציתי לשתף אותך, אני צריכה את ההבנה שלך כמו פעם – זה יכול להיות צורי לנפש.
תחשבי על מישהי מבוגרת, אולי מורה שהתחברת אליה,
(דודה או סבתא- לא יודעת אם זה נכלל במשפחה שלא רלוונטית)
אין לך מושג כמה יכולת הקשבה יש לנשים מהדור הקודם, וכמה חוכמה הן יכולות להכניס במילה אחת
אל תתביישי ללכת לפסיכולוגית
לא צריך להיות בדיכאון עמוק בשביל זה
מספיק שאת רוצה חיים יותר איכותיים
וואו,
גם אני שם, ובעלי לא מבין ולא מסוגל להכיל אותי,
רוצה להתכתב איתי??
גם אני באותה סירה , ז"א ב"ה יש משפחה וחברות אבל לא על הכל אני יכולה לדבר איתן וגם לא תמיד הן הכתובת בגלל בקורתיות, חוסר זמן שהן מאד עסוקות וכד' ,ועברנו ליישוב מרוחק ,שאני לא מכירה כ"כ נשים ברמה שאוכל לשתף אותן.
מזדהה איתך מאד!! זה קשה אין ספק.