שלום וברכה
נמצאת בתקופה סוערת מאד, שינויים דרמטיים בחיים האישיים שלי.
מוצאת את עצמי מסתובבת מוצפת, נסערת, ואין לי עם מי לדבר.
אני עובדת מהבית, חדשים יחסית באזור שלנו.
החברות מימי הסמינר אי אז לא רלוונטיות. כל אחת וחייה.
והמשפחה גם לא רלוונטית כרגע, מסיבות שונות ומשונות.
בעלי משמש לי כאוזן קשבת. אבל מרגישה שיש דברים שרק אישה תוכל להבין.
ואין לי. אין לי עם מי לדבר.
באמת אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ,
דווקא אני בנ"א יחסית חברותי, אבל לא יוצרת מהר מדי קשרים עמוקים.
ועכשיו אני צריכה את זה. נואשות.
מישהי שרק תקשיב לי בשקט. תגיד: נכון, את צודקת. זה קשה.
מישהי שתבין.
אבל אין לי את זה.
טוב רק פרקתי.
ואם יש לכם עצה, אשמח.


אני חושבת שיציאה קבועה לפעילות חברתית/ קורס יכולה להוסיף אפשרויות להכרויות שיתפתחו עם הזמן לחברות…. חברות טובה היא מקום מעולה לשיתופים הדדים…
לדוג' שיעור ספורט, שיעור אומנות, שיעורי אמונה, קורסי אפיה וכ'ו
בהצלחה!