אשמח לעצות איך להגיב וגם לנרמול.
אני ב"ה אמא ל-3 צפופים וקטנים, בעלי לומד עד הערב כל השבוע ואין לנו כרגע יכולת כלכלית לקחת עזרה. אני גם עובדת במשרה כמעט מלאה.
אני מאוד אוהבת את הילדים ונהנית איתם, אבל מרגיש לי שכמעט כל יום אני צמאה לפרטיות, שקט וזמן לעצמי. אני מחכה שהם יירדמו, שישתקו, שיפסיקו להתבכיין על כל שטות (יש פה אחת בכיינית על. צרחות וסצנות על כל שטות) ושיכירו קצת טובה על כל מה שעושים למענם.
למוטב לציין שילדים הם לא הכי מכירי טובה.. ואני מוצאת את עצמי חורקת שיניים בהצלחה חלקית לא לכעוס עליהם.
הגדולה מתחצפת המון, ‘אני לא משרתת’ לא בא לי לעזור.. אני בהלם ולא מצליחה לא לצאת מהכלים לפעמים. הרבה מהאווירה זה ‘לא ככה’ לא עושים ככה, אני מבקשת להפסיק.. וכאלה.
אנחנו בהדרכת הורים אבל לא רואים תוצאות ניכרות בשטח.. והיא גם בטיפול רגשי בלי קשר.
מה עושים? אני מרגישה שאין לי כוח אליהם הבית דורש ממני המון המון ולא כיף לי איתם לפעמים. חבל לי שככה המצב.
שלום לך!
קודם כל אני אענה לזו שהיה לה קשה לשמוע על קושי של גידול ילדים ממקום של חסר- אז ליבי איתך! עם החסר שלך! שאכן ענק ואף אמא בעולם אפילו בזמן קושי רב לא היתה רוצה להתחלף איתך.
עכשיו אפנה אליך ואל כל האמהות היקרות שמתמודדות וממשיכות לגדל את דור העתיד- אשריכן!
אני מגיעה אליכן ממקום של אמא שחיכתה לילדים ורצתה מאד ולא גומרת להודות ולהודות ולבקש עוד ולמרות זאת אחרי לידה שניה עם תינוק צרחן ברמה בלתי נתפסת עם מעט מאד שעות שינה הרגשתי ממש כמו התאור שלך- בלי סבלנות, עושה הכל רק כי חייבת וכו'
סחבתי כחצי שנה ואז אמרתי לעצמי שזה לא הגיוני ופניתי למצוא לעצמי טיפול רגשי טוב (לא היה לי כסף לזה, הצטמצמנו בשביל זה וויתרנו על הרבה) אבל זה היה שווה! התנאים לא השתנו, התינוק המשיך לצרוח, הבעל לא בבית עד… אבל אני הצלחתי לשנות את כל החלומות שרקמתי על אמהות (והיה לי הרבה זמן לזה) ועוד…
בקיצור אם את חווה קושי משמעותי, לא רק נקודתית שהיום היה לך מאד קשה אלא שאת סוחבת את החיים… תשבי ותהיי כנה עם עצמך ייתכן שאת צריכה עזרה…
הזדהיתי עם המשפט הזה-
אם אנחנו רואים שאורח החיים שלנו לא משרת את השאיפות שלנו, שבין היתר הן גם אמא שמחה, לגדל ילדים באוירה רגועה, צריך לשנות משהו. אם ניסינו כבר כל מה שאפשר במסגרת הקשיחה הזאת אולי חסר שינוי רחב יותר.
וגם אני כמו מישהי שכתבה לפני, קלטתי שהצורך בספייס, בשקט, במרחב פרטי לעצמי-הוא צורך קריטי ובסיסי כמו אוכל ושתיה.
לפעמים אנחנו רעיות ואימהות על מלא, ושוכחות שאנחנו דבר ראשון בנות אדם. פשוט:)
מדהים לקרוא את התגובות של כל האמהות המדהימות!!
לי נתן המון המון כח קטע שקראתי ב'הפותח בכל יום' של דרשו. בעיקר הסיפור של ר' אייזיק שר.
מצרפת את הקישור:
https://www.dirshu.co.il/507881/
הדפסתי אותו ואני קוראת אותו מידי פעם, להזכיר- שהפעולה שלנו היא גם חסד עצום! ובכלל אם נזכור את המשמעות של התפקיד (אנחנו יודעות! מצוין! אבל בשעה של עייפות וקושי לא ממש זוכרות)
בהצלחה רבה!!
וואו חני,
מבינה אותך כל כך!
לעבוד במשרה כמעט מלאה,
ולשלוח את הבעל ללמוד,
ולגדל שלושה קטנטנים,
זה באמת משימה קשה מאד,
תטפחי לעצמך על השכם, כל יום כל היום!
מצטרפת למה שאמרו תלכי לישון מוקדם כמה ימים,
תבדקי שאת נוטלת ידיים ללחם על הבוקר,
אוכלת ארוחות מזינות, עשירות בחלבון ובברזל.
שותה מים בכמות מספקת.
יוצאת לשיעור כושר פעם בשבוע (אם את אוהבת), או להליכה עם חברה.
עושה כל יום משהו אחד שקט ורגוע.
כשאת תהיי עם כוחות,
לילדים יהיה רגוע יותר.
תבדקי אם את יכולה לעשות עם שכנה שאת שולחת אליה את הילדים יום אחד, והיא אליך יום אחר.
ולפעמים יש תקופה שמגיעים לאפיסת כוחות פיזית או רגשית,
ומה שצריך זה יומיים שלושה של חופש.
אולי תקחי לך חופשת מחלה ליומיים, ובבית תורידי את התפקוד למינימום.
תשני טוב,
תמלאי אותך בשקט ובכל מה שעושה לך טוב,
ותכיני לעצמך, לבעלך ולילדים אמא חדשה
הרבה כוח!