חשבתי לפתוח פה אשכול קצת מוזר…
אני טיפוס מאד לחוץ חברתית, שממש מפחד מבושות בחברה, "פדיחות" בלע"ז.
למעשה נראה לי שאין אחת שלא חוששת מזה…
לכן, חשבתי לפתוח פה אשכול, שבו כל אחת תשתף על מקרה משעשע ומפדח שקרה לה, כדי לזכור שכולנו בני אדם, וכולנו יכולים לטעות, להתבלבל או אפילו בלי לטעות – לפעמים יכולה לקרות לנו פדיחה או משהו לא נעים בסיטואציה חברתית.
מוכנות לאתגר?
מי הראשונה שמתחילה?


הלכתי לאיזה מקום שמקבלים שם שירות מהעובדות במקום. במזכירות בכניסה יש אפשרות לבקש מהמזכירה אם את לא רוצה עובדת מסוימת שלא היה לך נח איתה פעם שעברה… יש שם מסך עם תמונות של העובדות ואפשר לבקש.
באתי למזכירה ואמרתי לה ”אם אפשר לא לשלוח אלי את העובדת x…”
היא מסתכלת אלי במבט מוזר ושואלת את מי את לא רוצה? את … ? ותוך כדי אני קולטת שזו היא בעצמה… אמרתי כן, הסמקתי קשות וברחתי משם…
אבאלה ואמאלה
חחחח
דמעתי מצחוק
אוי לא….!
זה מביך בטרוף!🤭
מפודחות יקרות! עשיתן לי טוב על הלב. תקשיבו, אני כתבת, וצריכה לעשות כתבה בדיוק על הנושא הזה! מסכימות שאפרסם את התגובות שלכן בשם בדוי כמובן? זה חסד של ממש! אם כתבת פה ואת אכן מרשה – אשמח שתכתבי לי מה התגובה שלך. אם את חדשה ומפודחת – תעשי מצווה ושתפי אותי גם:))
אפשר לשתף. רק תגלי לי באיזה עיתון?
עוד לא ברור:)
מקווה שאת לא שאלת את השאלה
וחיכית שיספרו..
לא!
אני פתחתי את השרשור ואני ממש לא כתבת בעיתון…..
פתחתי את זה באמת כי רציתי הזדהות עם הקושי שלי מהלחץ החברתי, וחיפשתי לקרוא משהו שיעזור לי להשתחרר,
תודה לכל אלו ששיתפו, במיוחד על פדיחות ברגעי לחץ וכו', עזר לי מאד!!
אם את פתחת את השרשור הזה, עשית מעשה ממש לא הוגן ולא אתי.
תקפידי על שקיפות ותכתבי מהתחלה מה המטרה של השרשור.
יהיו מספיק חברות כאן שתענינה לך בכיף.
לא לפתוח שרשור בתואנה שאת טיפוס לחוץ חברתית ואז לבקש רשות לשתף את הסיפורים.
וואי, למה להתקיף? זו אני ביקשתי. אפשר פשוט לשאול…
אני לא מסיכמה שתפרסמי את התגובה שלי בשום אופן!!!!!!
וזה התגובה שלי.
…
הזכרת לי פדיחה רצינית…
פעם עשיתי בייבסיטר למשפחה שהייתי ידידה של האמא. והייתי גמורה מעייפות, אז שכבתי על הספה, ואיכשהו נרדמתי לה על הספה, עכשיו אני טיפוס שבחיים לא נרדם אחרי צהריים כמעט…
אני ישנתי חזקקק עד שהאמא הגיעה והעירה אותי.
עד שקלטתי מה קורה איתי….:(
ואז שאלתי אותה איך נכנסת? כי נעלתי את הבית, והיא אומרת לי שהבת שלה התעוררה ופחדה להעיר אותי ואז בדיוק היא הגיעה, אז היא פתחה לה.
אחרי זה תחקרתי מצוין את הילדה ואז היא ספרה לי שגם האחים שלה התעוררו ובכו ואז גם היא התעוררה.
בקיצור לאישה הזאת הייתה עבודה שלמה.
והיא מותק, אומרת לי הכל בסדר. אין לי בעיה שאת ישנה בעיקרון, אני גם הייתי נרדמת בביסיטר….
בקיצור, היה פדיחות רציניות.
אחרי זה היא כבר פחות קראה לי לבייביסיטר (או שככה לפחות הרגשתי אז..:(
ותודה לפותחת הדיון, ממש כיף לקרוא את הפדיחות ולהתעודד… או אפילו לכתוב על כזה פדיחה רצינית, ממש עזר לי. שכחתי כבר מהסיפור הזה, אבל כנראה כן זכרתי…
טוב לב נוטף
לא אהבתי את התגובה של בלשון המעטה.
אני לא מתכננת להתחיל להתנצל לך או להסיבר לך את הסיבות שלי (ואת גם יכולה לחשוב עליהם לבד, אם תרצי…)
אני פשוט חושבת שזה לא תגובה מכבדת.
לא היה לי נעים לקרוא את זה בכלל. ולדעתי, זה גם לא יפה להגיב את זה גם אם זה לא פנים מול פנים.
(גם המקלדת יכולה להעליב…)
שבוע טוב לכולם!:)
באמת לא כיף:(
תודה על האמפטיה, חמודה את:)
בהצלחה בכתבה!
יהיה מעניין לקרוא אותה..
חחח זה קרה גם לי. אז אפשר לפרסם בשמי
כן , בכיף יכולה לפרסם , אני התגובה בין הראשונות
תודה!
אפשר…
תודה!!
מצידי אפשר, אבל זה לא פדיחה כזאת פיקנטית (עם הנדנדה בבייביסיטר) בלי קשר אני יודעת למפרע שהם סתם לא ידעו להתקין את הנדנדה, בעלי התקין לי כאלה לולאות ואני מתנדנדת שם חופשי לפעמים עם שני ילדים על הברכיים.
תודה לך!
ערב סוכות, בעלי בנה את הסוכה ובמהלך הבניה קיבל מכה ביד.
החג נכנס בשמחה,והיד כאבה יותר ויותר. התנפחה ושינתה צבע.
במוצאי החג היה צריך לעשות צילום בטרם.
לי, אשתו היקרה, במהלך החג נהיה גוש ביד, לא כואב אבל מוזר. אז גם לי היתה הפניה לטרם.
נסענו שנינו, עשו צילום לו ולי והתוצאות: לו סדק קל ולי גוש שייספג.
חבשו את היד שלו והיד שלי
ושנינו יוצאים מטרם יד ימין שלו חבושה ויד שמאל שלי חבושה.
כל המבטים בלובי עלינו
המשגיח מהישיבה נכנס עם בנו הקטן ומסתכל,
ואז מישהו אמיץ שואל בקול מה שכולם חושבים:
מה זה, הרבצתם אחד לשני???
חחחחחחחחחחחחח
לגמרי…
זה טוב……..
חייבת לשתף אתכן בפדיחה מצחיקה ממש שקרה לי
הייתי בקניון עם ילדיי המאוד חמודים, והם התחננו לעלות למתקנים הלאה שמכניסים להם מטבע וזה מתחיל לזוז
אממה, זה היה מין קרוסלה גדולה, ליד מתחם האוכל של הקניון, עליתי רגע למתקן כדי להוריד את התינוקת שטיפסה עליו, ותוך כדי גם קראתי לשתי הבנות שלי שהיו מחוץ למתקן לבוא ולשבת, האשראי שהיה לי ביד, נגע במכונה של הכסף והמתקן נדלק, אני מוצאת את עצמי, באמצע הקניון, לבד על המתקן המסתובב ועושה מוזיקה בקולי קולות, כששתי בנותיי עומדות מבחוץ וצורחות את נשמתן מבהלה, ואמא אחת שמסתובבת, אדומה כעגבניה, לא ממש יודעת איך להוריד את עצמה מהדבר הזה מבלי ליפול בעוצמה, יחד עם התינוק
עד היום כשאני נזכרת בזה,
אני צוחקת
חחחחח איך צחקתי!
צחוקויס!!!!!!!!!!!!
נחנקתייי
רק מלדמיין את הסיטואציה חחחחחחחחחחח
וואי נחנקתי מצחוק
וואי וואי נראה לי נצחת פה…
נכון, רק מלספר בכלי שני על הפדיחה הזאת אני כלכולי צחוק
נראה שמשעמם לכן!
אם היה לך זמן להגיב ככה
כנראה שגם לך משעמם…
חבל שלא שיתפת בפאדיחה במקום…
הלוואי שזה מה שכולן תעשנה שהן משועממות……
שזה יהיה הצרות שלנו….
הייתי עורכת העיתון בסמינר שלמדתי בו. כחלק מהתפקיד הייתי צריכה לעבור על הטקסטים שקיבלתי, ובמידה ולא היו מספיק טובים הייתי מדברת בקצרה עם הכותבת ונותנת לה לתקן. יום אחד עברתי על סיפור שנשלח בעילום שם, והוא היה ממש מתחת לכל ביקורת… דיברתי עם המורה שהיתה אחראית על העיתון "מלמעלה" ואמרתי לה את כל הביקורת שיש לי על הסיפור הזה, (לא ברור מה הכותבת רצתה להגיד, כתיבה מעורפלת, דיאלוגים ארוכים מדי וכו') שאלתי אותה מה אני אמורה לעשות כשזה בעילום שם, לא יכולה להכניס ככה, אבל גם לא יודעת למי לפנות שתתקן. יום למחרת המורה הזו הביאה לי את הסיפור מתוקן 😞
אוי לא😲
זה השיאאאאאא
לא נעים
פדיחה קטנה…
חמי היה שמור לי בטלפון בשם 'חמי'
כמה חודשים אחרי החתונה הוא התקשר אלי לשאול משהו טכני כי לא הצליח לתפוס את בעלי
קייצר אני עונה בשיא העליזות 'היי ממצב?' והוא כזה התחיל לדבר
ואז אני קולטת שרשום חמי ולא תמי (חברה שלי)
גמגמתי מילות התנצלות שחשבתי שזו חברה שלי…
ומייד בסיום השיחה הוספתי לו את המילה שליט"א חחח שלא יהיה ספק להבא
🫢 🫢
טוב
יש לי הרגשה שהפדיחה שלי תנצח..
הייתי אמא צעירה ובדיוק התחלתי עבודה חדשה
בחברה חילונית
חודשיים אחרי שהתחלתי שם התברר שאני מחכה ללידה.
וזה אחרי שהיו שאלות מצידם (לפני, חששו מזה)
כששיתפתי אותם, היו תגובות מאד קרות ומבואסות
הייתי מאד מוצפת
והתכתבתי במייל עם חברה טובה על זה
החברה היתה מידי בעדי ברמה שכתבה לי
״יווו איזה קנאים מה זה״ בסגנון הזה
וגם אני שיתפתי שזה לא בסדר
ואיזו התנהגות
וזה אסור חוקית
ופרקתי ופרקתי
הסתיים יום העבודה וחזרתי לביתי
למחרת 2 מנהלים כבודים מתיישבים ליד שולחני
סוגרים את הדלת
ומבקשים לדבר איתי
מסתבר שאחד מהם התיישב במחשב שלי (שם היתה התוכנה הראשית) והמייל היה פתוח!!
והוא עבר על כל השירשור 🥵
ישבתי שם קפואה המומה ונבוכה
עד היום זוכרת את הציפורניים של יד ימין מחוררות את יד שמאל מרוב בושה
הרגשתי שהכל סוגר עלי
אבל בהחלטה אמיצה (שאני גאה בעצמי מאד על זה)
החלטתי להפסיק לגמגם
ולהסביר את הצד שלי היטב
אמרתי שזה נכון ולא מתאים ככה לכתוב
אבל גם אני מרגישה שנעשה לי עוול
אני אישה צעירה
ומתרגשת
ומקבלת תגובות קרות
קיצרררר
הם התנצלו גם
ועברנו את זה
כבר לא עובדת שם
אבל בזמנו הפכתי לעובדת הכי אהובה
אמאלה אין לתאר!! הלב שלי דפק ממש שקראתי את זה
אבל כל הכבוד לך על האומץ!!!!! ראוי לכל הערכה! צריכה ללמוד ממך
חח תודה 😅
לא היתה לי ברירה..
הייתי במלכוד😬
ההגנה הכי טובה היא התקפה😅
וואו.
הם לא התביישו להודות בכך שקראו לך את המייל האישי?
אני דווקא חשבתי להיפך…
למישהי שאני מכירה מקרוב, קרתה פעם גם כן פדיחה מהסוג הזה, לא ברמה כזו קיצונית אבל משהו לא נעים,
ואם היא לא היתה נכנסת למייל האישי בזמן העבודה ומהמחשב של העבודה, הפדיחה לא היתה מתחילה אפילו.
כל העובדות החילוניות מתכתבות מהווצאפ בכל רגע נתון כשהווצאפ מחובר למחשב של העבודה
בוכההה מצחוק כשאני נזכרת שיום אחד הייתי עם בעלי באיזו חנות. הייתי קצת עייפה אז החלטתי להישען על הקיר מאחורי….ואז, מסתבר שזה היה בכלל בריסטול לבן ענק תלוי….בעלי מסתכל סביב מחפש אותי לא מבין לאן נעלמתי… עד שהוא קולט אותי על הרצפה … כל מי שהיה בחנות ראה כולל המוכרת….מהבושות לא הצלחתי לקום 🙂
אני נזכרת שהייתי תלמידה הייתי ממש רעבה והייתה לי עוגת שמרים מפתה בילקוט אז התכופפתי רגע ונגסתי להנאתי פתאום אני מרגישה צל- אני רואה את המורה מעל הראש שלי מסתכלת עלי בהלם.כנראה גם אמרה מילות מוסר אבל את זה כבר אני לא זוכרת…
לא נעים לייייי חחח
לי קרה פעם בבית ספר, מורה שחזרה מחל"ד באמצע השנה ולא הכירה אותנו (זו היתה השנה הראשונה שהיא לימדה אותנו),
היה לי על השולחן קורנפלקס בודד שנשאר מההפסקה, ובהיסח הדעת הרמתי אותו עם האצבע והכנסתי לפה,
והיא בדיוק קלטה אותי בתנועה הזו, והיתה בטוחה שאני זוללת לה כל השיעור מתחת האף, ונזפה בי שחבל שככה יוצא לה להכיר אותי וכו' וכו'…
תכלס זו לא היתה פדיחה גדולה, הסיפור שלך פשוט הזכיר לי את זה.