תלויה ועומדת

ושוב

אני תלויה 

ועומדת.

עומדת,

בין מתלים של בגדים חגיגיים

תלויה בין ערימות סטים לילדים

רגע בוכה

מבקשת חיים

וברגע הבא

משפשפת סירים.

רגע קרובה

טובה ואוהבת

וברגע הבא

רחוקה

נשאבת.

נשאבת

נשאבת,

למחשב הזה שלא מפסיק להבהב

וכל רגע עוד מייל  שגונב לי את הלב

ויש מבצע מטורף,

אז תזמיני עכשיו.

ותברחי

ותלכי

ותשכחי.

תשכחי שאת בכלל קיימת.

אני נרדמת.

בחלומי אני תלויה ועומדת.

בין המון המון המון פפיונים אדומים,

וסרטים מדהימים.

וקרדיגנים בורדו,

ונעלי לק קטנטנות.

אני תלויה ועומדת,

אני בקושי מצליחה לראות.

ומעליי שמיים פרוסים —

ואינסוף רחמים.

וירח מאיר לי

ומליון כוכבים.

מתעוררת.

שוב לאותם הרגלים.

רגע מתגברת,

רגע מחוברת.

וברגע הבא-

נופלת,

נשברת.

עשרת ימי תשובה.

בין הערביים,

אני על הספה.

בין ערימות של גרביים.

ילדים שיוצאים ונכנסים בין הרגליים.

מסתכלת רגע לשמיים,

השקיעה מחייכת אלי באלף גוונים.

ואין לי שום דבר טוב לעשות בינתיים.

נעמדת למנחה.

ככה

פתאום.

בוכה.

בוכה,

את המרחק,

בוכה את הטירוף,

בוכה את הגעגוע.

אבא,

אני ככה כבר שבוע.

נלחמת על הלב הזה.

שלפעמים נראה שכל החדרים שלו מלאים עד אפס מקום —

בלחיות

בלקנות

בלנקות.

אני כבר כמעט לא שומעת את הדפיקות —

הן מתגברות.

ומתגברות.

מנגבת דמעות.

אבא,

אני רוצה לזכות.

לזכות בחיים.

חיים מלאים,

קרובים,

מחוברים,

טובים.

אבא

אני רוצה להיות.

אמא.

האמא הזאת שאני חולמת להיות.

כל יום מחדש.

תראה אותי אבא

כבר כמעט נשברת,

מחזיקה חזק חזק בחבל שלך,

נלחמת.

וככה 

מתוך הטירוף —

אני….

חוזרת.

והקרבה הזאת

טובה לי כל כך.

מאלפי פפיונים אדומים.

והלב שלי נשטף בים הרחמים.

אני לא רוצה להחמיץ את הקרבה

אני פוחדת

 כי אני

חולת.

אהבה.

כאן וכאן יש מילים שהטחתי בשנים קודמות.

והן רלוונטיות כל כך שחבל שתפסידי.

אולי תמצאי בהם רגע של חיבור,

של דיבור,

והיה זה שכרי.

מוזמנת לשמוח איתי,

בשמחת בית השואבה הכי שווה בביתר.

אני בס"ד על ההנחיה,

 קטעי הספוקן,

ושירה סוחפת 

בשילוב ציפי נייהוז המוכשרת.

בהרכב כלים מלא מלא מלא —

ומלא שמחה יהודית אמיתית.

מגיע לך לשמוח. תבואי להגיד שלום.