אחרי שלושה שבועות של צער, ומתוכם תשעה ימים של מיעוט בשמחה והשיא בתשעה באב,
הגיע הזמן לקבל נחמה. שבת נחמו.
"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקיכֶם: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ".
וכשמדובר על נחמה, מדובר על נחמה אמתית. שלימה. נחמה שרק אלו שהתאבלו על ירושלים, יכולים להבין אותה ולקבל אותה.
ומעניין שכתוב במקורות שלנו שצריך בשבת נחמו לשמוח אפילו יותר מאשר בשבת רגילה!
וכך כתב המהרי"ל: "שבת נחמו הוא השבת הסמוך אחר ט' באב, וישמחו כל העם ויבטחו לנחמת ביאת הגואל"
ובספר מנהגים קדום כתוב: "ומפני זה קורין שבת שאחר תשעה באב שבת נחמו על שם ההפטרה וכו' ומרבין בו בפיוט ובזמרה, וראוי להתענג בו יותר מבשאר שבתות השנה" (יוסף אומץ – ספר מנהגי קהילת פרנקפורט)
וכתב גם תלמיד הרשב"א: ש"מצווה לעשותו כיום טוב" (בן שועיב)
ובספר מנהג טוב כתוב: "ומנהג טוב מן י' באב עד שבת של נחמו שלא להסתפר עד ערב שבת ולהחמיר על עצמו מרחיצה וסיכה ומן דברים החדשים מלחנכם, ואז כבואו ערב שבת של נחמו חייב לספר עצמו ולשמח גופו ולקבל השבת בשמחה ובטוב לבב ויתנחם בנחמות מרובות. וה' ינחמנו בנחמת ציון עיר שלם". (מנהג טוב, מנהגים שקיבץ אחד מחסידי איטליה).
שנזכה לנחמה אמתית, ולגאולה שלימה במהרה!
