קבצן של אהבה

בדרך כלל,

אני כותבת את כל הקטעים שלי על עצמי.

על החיים שלי,

על רגשות.

על חוויות.

הפעם הרגשתי שאני צריכה לכתוב על מישהו אחר…

כך קרם לו הקבצן שבליבי עור וגידים.

נתתי לו שם ומילים,

מקומות ורגשות.

אתן יודעות?

הרבה יותר קל לספר לכן סיפור על קבצנים…

מאשר לגלות,

שהקבצן הזה הוא אני :}

טוב.

לא ממש…

אבל אם נהיה כנות, 

כולנו בסופו של דבר קבצניות של אהבה.

מי יותר, מי פחות.

בכולנו יש את הכמיהה הזאת, 

שמישהו ייסתכל לנו בעיניים, יראה אותנו פנימה,

וילחש לנו מילים טובות.

מסוקרנת מאוד לגלות איפה הקבצן שלי יפגוש אתכן.

מחכה כמו תמיד –

לתגובות.

בסופו של דבר אני קבצנית :}

קבצן של אהבה / אפרת אבוקסיס

הוא עדיין עומד שם.
ממש ממש באותה פינת רחוב חשוכה.
עומד באותה חולצה הפוכה.
עם אותן עיניים רעבות.
הוא עדיין עומד שם.
פושט 
ידיים ברחובות.

האמת?
הוא לא איש.
אף אחד לא רואה בו איש.
הוא – קבצן.
הוא חלק מהנוף הפשוט של הרחוב הישן.
הוא… חלק מהכיכר, מאספלט המדרכה.
הוא מסתכל לכל הממהרים ככה בעיניים, בלי להרגיש מבוכה.
הוא פושט ידיים.
ואנשים אומרים שיש לו ברכה.

לפעמים מרדכי מהפלאפל זורק לו כמה כדורים, מארגן לו איזה פחית.
הוא שותה ככה בשלוק, בלי קשית.
ומהר מהר ממשיך לקרקש בכוס המקולפת.
שאיש לא יודע איך,
היא אף פעם לא מתעייפת, 
להשמיע את אותם קרקושים עלובים.

בלילה הוא חוזר.
לפינה עם יוסקה וניסים.
הם נאנחים תוך כדי שהם שוטחים את הפוכים המתפוררים.
ויהודה תמיד מתכופף להרים מהרצפה את האשפה.
רגע לפני שהם נרדמים,
 הם גוערים בו ואומרים.
"יהודה,
תפסיק לפשוט ידיים!!
אתה כבר יכול לחיות ברווח!
אתה כבר יכול לעמוד על הרגליים.
כבר אין לך איפה להחביא את השטרות.
למה??
 למה אתה עדיין עומד ככה בחום, בגשם, בימים ובלילות??
למה אתה עדיין מקבץ נדבות??"—

הוא מחייך.
מפהק.
חושף שיניים צהבהבות.
שומט את ראשו,
ונרדם.

מחר.
הוא חייב לקום מוקדם.
הוא חייב להמשיך.
הוא חייב להיות שם בדיוק באותה פינה.
הוא חייב… רק, רק מחר.
הוא מכור למנגינה ההיא, הישנה.
שאיש לא שמע,
שאיש לא יישמע לעולם.
אבל היא מנגנת לו בלב מאז שהוא קיים.
היא צורחת לו בפנים.

יהודה
יהודה
אתה רעב
יהודה יהודה
אתה כואב
יהודה יהודה
יש לך חור בלב.

אף אחד לא שומע את השיר הזה, אפילו שהוא מנגן אותו עשרים וארבע שעות.
אפילו שהוא עושה לו ככה קצב עם הקרקושים של המטבעות.
כלומר, כולם שמעו,
אבל אף אדם בעולם לא טרח להקשיב.

יום אחד יהודה הרגיש שהוא רוצה לכתוב כמה מילים ככה על הקיר ברחוב,
איפה שהוא עומד בכיכר עם החתולים,
אז מהר מהר 
הוא כתב:

אני קבצן של אהבה,
פושט ידיים ברחובות.
אני צמא לאור חמה,
אני תאב מילים טובות.


אני קבצן של אהבה,
יושב לי בין הסמטאות,
לפעמים סתם בשקיעה,
הם זורקים אלי פרוטות.

אני קבצן של אהבה ,
מכור לעיניים שרואות.
לפעמים יורד הגשם,
אני שותה את הטיפות.

וככה בלגימות.
איטיות איטיות.
אני נרטב עד עצמות.
מתרפאות בי צלקות.
אני מתחיל לחיות.

בבוקר.
כולם מצאו אותו ללא רוח חיים,
לראשונה היו מאות זוגות עיניים שראו אותו בפנים.
וכשכולם ליוו אותו למנוחת עולמים,
הוא התחיל לחיות.

בגדול,

את לא צריכה להביא אף אחת מבחוץ למסיבת סיום של כיתות י'ד.

את סוגרת מרצה טוב.

אוספת אותם לשעתיים חגיגיות, 

והביתה.

אז זהו.

שאם בכל זאת את רוצה אחרת,

אם את רוצה להוציא אותן עם טעם של געגוע,

עם חיבור חזק חזק לכל הטוב שהקיף אותן בשנות הסמינר.

אם את רוצה לגרום לאמהות שלהן לדמוע, לשיר ולהתחבר,

אם את רוצה להוצאי אותן לחיים עם טעם של עוד.

עם חוויה משנת חיים.

פשוט תבררי על המסיבה הזו ואיזה קסם יש בה שהיא פותחת ככה את הלב לאמהות, למורות, לתלמידות,

עוד הרבה אחרי שהיא נגמרת.

"וישם לך שלום"

שרייני עכשיו תאריכים.

השנה המסיבה שלהן אחרת.

לפרטים לחצי כאן >>>

או בטלפון: 0527113281