מי יראה אישה?
תגידו מי יראה אישה
מי יראה אותה,
בתוך בומים ואזעקות ויירוטים ופצצות.
וטראמפ והצהרות.
מי יראה אותה
אישה פשוטה כזו.
כבר שלושה שבועות—-
מנסה להיות –
שפויה—
מסתובבת סביב עצמה במעגלים.
עוד רגע, עוד רגע היא שוברת את הכלים.
מי יראה את האישה הזו מרחוב יהושוע 20?
בארבע בבבוקר רצה למקלט, מיטיבה את המטפחת,
רוכנת לתינוקת גונחת
מלטפת חמישייה קטנטנים.
מחווירה בחוסר אונים.
כשהיא מגלה
שהיא שכחה את יהודה.
יהודהלה שלה בבית,
רועד במיטה,
בחוץ בומים
נוראיים.
ושוב אזעקה—
ואין לה דקה.
לרוץ לקחת אותו איתה.
לאסוף לחיקה.
מי ראה אותה??
בבוקר –
כשקמה באשמורת.
והקליטה שיעורים לכיתה סוררת.
ובדיוק בדקה העשרים וחמש של השיעור המרגש—
היתה התראה.
והיא כזו רעה,
אז היא לא שמרה את הקובץ!!
והלך השיעור ועוד רגע המנהלת בקו!!
למען השם מה רוצים ממנה עכשיו?
מי יראה אותה תגידו מי יראה?
את השכנה שלי היולדת,
מקומה ארבע.
לידה עשירית.
אחרי עשרים וארבע שעות שהיא בבית
לא שומעת אזעקות,
כי יש כאן צעקות.
של עשיריית ילדים רעבים משוועים לאמא—
מי יזכור שהיא יולדת?
שהיא רעבה לחיבוק והכרה ושקט מהתראה??
כולם עכשיו גם ככה מטורללים.
ויש כל כך הרבה צער וסיפורים עצובים.
מי ישמע אותה בלילה?
מרוסקת, השמשות שלה בחדר רועדות–
כשהיא חובקת פעוטה בת יומיים,
פליטת מלחמה.
מי יכתוב עליה בעיתון?
בין כל הכותרות אימה?
מי יראה אותה תגידו את השכנה מרחוב ירושלים 42
עוד שבוע מחתנת בחורה בת שלושים,
כל העיר געשה כשהיא התארסה,
יום שני החתונה ויש שמלה,
ויש הזמנה,
אבל אין אולם!!
ולא יודעים איפה בדיוק ומתי כבר מתי יירגע העולם—??
והיא כל כך חלמה על חתונה כזו מושלמת,
על כלה כזו זוהרת,
על שמחה כזו הולמת,
אחרי שנים של המתנה.
מי יראה אותה בלילה כבר שעה בממתינה?
עם בעל האולם של הווילה בחצור—
מי יראה אותה,
תגידו מי יזכור???
בתוך מאה כותרות מרוחות,
מתחלפות בעיתונים…
על איראנים ולבנונים,
ושלטונות שמתחלפים—
מי יראה אותה?
סתם אישה כזו קרועה.
בטירוף של האלפיים עשרים??
מי יראה אותה נושכת שפתיים מול מתבגרת.
שעשרים וארבע שעות מסתגרת?
בחדר,
עם הטלפון.
ויוצאת החוצה רק כדי לשאוג –
אין מה לאכול בבית הזה—-
תגידו
מי?
מי יראה אותה בטירוף הזה?
את העצמאית הזו שחלמה עכשיו להצליח
לתת פוש של מכירות
משו שיאפשר לה לחיות
בשקט
להכניס את פסח ברווח
אחרי כל השנה ההזויה
החולפת.
היא חייבת—
אוויר—-
תגידי מי יראה אותך אישה,
אחת מעיר?
מחייכת.
כשמתחשק לך לצרוח.
מתפללת.
כשמתחשק לך לברוח.
נלחמת
כשאין לך טיפת כח.
לביאה
שורדת בגבורה
בתוך הסיפור הגדול הזה שמתרגש עלינו
בתוך הבומים והיירוטים והשלטונות שמתחלפים
הוא רואה –
אותך.
הוא רואה,
את העייפות.
הוא רואה
את הבהלה.
הוא רואה
את הייאוש.
הוא רואה
את התפילה.
הוא רואה אותך—-
אישה
של פעמי הגאולה.
—
מעוניינת לקבל את הספוקן מוקלט בביצוע ייחודי? 😊




אפרת פשוט מיוחד!!!!!!!!!
לא היה לך עוד כזה!!!!
וואוווו
כמה כוחחחחח נתת לי
דיברת אותי,
נתת לי כוח וחיוך
תודה
אפרת
זה מדהים
וכולי הזדהות
אבל אני רק שאלה-
מי זאת שמחתנת בעוד שבוע???
😀
לבכות
כ"כ נכון
בתור יולדת עם שלושה פיצקאלך בבית שחזרה ישר הביתה מביה"ח אחרי אישפוז בתת תנאים – נתת לי המון כח! תודה!
לא לא אני פשוט לא יכולה להכיל את זה.
שתי שכנות שלי מהבניין ילדו בשבוע שפרצה המלחמה
נחתו הביתה לתוך הטירוף הזה.
אני פשוט ראיתי אותן והתחלתי לבכות .
באותו רגע ידעתי אני כותבת עליכן קטע !!
ניסיתי לשלוח קצת פינוקים להציע עזרה עם הילדים אני מקווה שהועלתי במשו.
אבל רק לדמיין אותן בבית כלואות בחדר עם תינוק פיצי בידיים כשמעל השמיים שלנו מתפוצצים ארבע מאות חמישים קילו גרם נפץ.
ואין להן יכולת לרדת למקלט…
אז הילדים יורדים לבד…
שולחת לך מכאן חיבוק.
ורוצה להגיד לך שבדיוק כמו שבמצריים ללדת היה מסירות נפש כמו אז גם היום זו מסירות נפש ללדת בכאלו תנאים.
שיהיה לך פסח כשר ומשיח!!!! דחוף!
ריגשת ❤
תודה
וואוו
תודה אפרת
נתת לי מלא כוח!
וואי אני בוכהההה
נגעת בנקודות הכי רגישות
תודה על הכח!
וואווווווווווווווו
איזה מושלםםםםם
אחד היפים שלך!!!!!!!!!
תודה לכולן!!
כל כך שמחה שאני יכולה לתת מעט כח לנשות ישראל הצדיקות.
מזמינה אתכן ללחוץ על הקישור לספוקן המוקלט.
זה ממש משלים את החוויה.