פרק 132: עכשיו כבר כן

"למה אתם חושבים שהבית שלכם הוא המקום הנכון בשביל שיר?"

"כי אנחנו רוצים לדאוג לה." יחיאל היה זה שענה. "הילדים שלנו אוהבים אותה, וזה גם כן דבר חשוב. היא כבר נהייתה כמו חלק מהמשפחה."

"אנחנו באמת אוהבים אותה." הוסיפה דיני. "אכפת לנו ממנה ואנחנו רוצים לעזור לה."

"איך שיר מגיבה לחלקים הדתיים בבית שלכם? לדברים שהיא לא רגילה? בשבת, למשל."

"היא בסדר גמור. היא משחקת עם כולם, ונראה שהיא נהנית מהסעודות. זה לא שהיא צריכה לעשות משהו שונה בגלל שבת, היא פשוט כמו תמיד, נמצאת עם כולם, משתתפת במשחקים של הילדים, אוכלת, כמו כל יום."

יושבת ראש הוועדה הנהנה בהקשבה. "איפה בכל זאת אתם רואים שקשה לה?"

"אני באמת לא חושבת שהשינוי מבחינה דתית קשה לה."

בשבתות עדיין קורה ששיר מדליקה או מכבה את האור בטעות. בשבת הראשונה, כששיר עדיין לא הרגישה בנוח אצלם, הם לא אמרו כלום. מאוחר יותר הסבירו לה שאסור, ועכשיו כשהיא שוכחת הם פשוט מזכירים לה, בלי לעשות ענין.

דיני נשענה אחורנית. עם עירית היא יכולה לחלוק את זה בלי בעיה. מול יושבת ראש הועדה היא בטוחה פחות, ועוד פחות – מול הנציגה מהשרות למען הילד שהציגה לפני כן את עצמה כיערה. זו ישבה לצידה של היו"ר, שותקת עד כה, שערה הבהיר מתוח לאחור, ופניה מביעות ספק.

"שיר ידעה על שבת גם לפני כן." סיפר חזקי. "היא הייתה אמורה ללכת לבית ספר תורני בשנה הבאה, ואמא שלה הכינה אותה לשינוי."

"אתה חושב שאמא שלה הייתה רוצה שהיא תגדל בבית חרדי?" שאלה היו"ר.

"אני מאמין שלאמא שלה היה חשוב יותר מהכל ששיר תגדל בבית שאוהבים אותה בו ודואגים לה. הבית של יחיאל ודיני הוא כזה. הם הורים מסורים וטובים, ודיני נותנת לשיר הרבה אהבה."

"אני שומעת." נראה שהיו"ר השתכנעה. היא פנתה לדיני. "שיר שואלת אותך על הענין הדתי? על דברים שהיא לא רגילה, כמו התפילות, או הביגוד השונה, ועוד. היא מעלה תהיות סביב הנושא?"

"שיר לא מדברת אצלנו." הזכיר יחיאל. "היא הרי הפסיקה לדבר מאז שאמא שלה נהרגה."

"היא לא מדברת בכלל?" יערה הופתעה.

"פרטתי על הענין הזה בדו"ח." עירית החוותה על ערימת הדפים המודפסים שעל השולחן. "שיר הגיבה בהלם לפטירה של אמא שלה. היא סובלת מאז מאילמות סלקטיבית. היא לא מדברת עם מי שלא הכירה לפני כן."

"את אחות של אמא של שיר. נכון?" יערה פנתה לדיני. "איתך היא כן הייתה אמורה לדבר."

"לטובה, אמא של שיר לא היה קשר עם דיני." הסבירה עירית. "היא ניתקה את הקשר עם המשפחה שנים לפני ששיר נולדה. היה לה קשר רק עם חזקי." היא החוותה עליו בעיניה. "דיני ויחיאל לא הכירו את שיר לפני כן, לא הייתה להם הזדמנות לפגוש אותה. למרות זאת הם הסכימו לקבל אותה אליהם הביתה מיד אחרי האסון, ועכשיו יש להם גם נכונות להשאיר אותה בביתם ולדאוג לה."

"אז שיר בעצם לא מכירה אתכם." אמרה היו"ר לדיני.

"עכשיו כבר כן." דיני ניסתה לחייך.

"טוב לה אצלם." אמרה עירית. "קל לראות שהיא מרגישה בטוחה שם. היא קשורה לילדים, והיא מגיעה הרבה לדיני כדי לקבל ממנה אהבה. היא מתיישבת על דיני, רוצה שהיא תחבק אותה."

"ברור שטוב לשיר בבית של אחותי." הוסיף חזקי. "אני מגיע פעמיים בשבוע ושיר מספרת לי דברים שקורים לה שם. רואים שטוב לה."

"טוב לה – אבל לא מדברת." נימת שאלה הייתה בסוף המשפט. היו"ר עלעלה בדפים שלפניה, אחר כך פנתה שוב לחזקי.

"אתה נשוי?"

"כן. יש לנו תשעה ילדים, ברוך השם. היינו שמחים לקחת את שיר בעצמנו, אבל זה לא מתאפשר."

"דיני, את לא הכרת את שיר עד שאמא שלה נפטרה. שיר כן ידעה עליך?"

רקותיה של דיני הלמו. היא אמורה להודות שאפילו את זה איננה יודעת?

"שיר שמעה על כל המשפחה." חזקי ענתה במקומה. "טובה, אמא שלה, רצתה לחדש את הקשר עם כולם. היה לה חשוב שזה יצליח. היא סיפרה לשיר על כל האחים, ושיר חיכתה שיפגשו."

"למה המפגש לא התקיים?"

"טובה נהרגה בתאונה, לפני שהיא הספיקה."

"אני מצטערת בשבילכם." אמרה היו"ר באמפתיה. "אני רק מבינה שהיחסים של טובה עם המשפחה היו סבוכים במיוחד, ושזה נוגע גם אליך, דיני."

"דיני לא קשורה לזה." אמר חזקי. "דיני הייתה ילדה קטנה כש… כשהיחסים של טובה עם ההורים שלי הסתבכו. זה גם לא שמישהו רצה שכך יקרה."

היו"ר חייכה קלות. "ברור שאף אחד לא רוצה שכך יקרה."

"התכוונתי לומר שגם ההורים שלי הם אנשים טובים." חזקי הפך בין אצבעותיו עט פרקר. "לטובה היו קשיים שגרמו להכל להסתבך. זה לא קשור לעכשיו ובטח שלא קשור לדיני. אני בטוח שאם טובה הייתה יכולה לומר אצל מי היא רוצה ששיר תגדל, היא הייתה מבקשת את דיני."

"אני מבינה." היו"ר נשענה לאחור, ושוב עלעלה בדפים. נראה שהיא השתכנעה מדבריו של חזקי.

"טובה דיברה איתך על דיני?" יערה פנתה לחזקי.

"הרבה פעמים. טובה התגעגעה לדיני. היא רצתה ליצור איתה שוב קשר." הוא היסס להרף עין לפני שהמשיך. "טובה הייתה מסובכת קצת, בגלל דברים שהיו לה בעבר עם ההורים, אבל זה לא היה קשור לדיני. אותה טובה אהבה תמיד."

"אז למה הן היו בנתק?"

"כי טובה לא דיברה עם ההורים, וגם לא עם האחים."

"איתך כן."

חזקי הניח את העט. אחר כך הרים אותו. "מסובך להסביר על רגל אחת, אבל דיני לא קשורה לבעיות של טובה עם ההורים שלי, שלנו. טובה זכרה את דיני לטובה. שתיהן הבנות היחידות בבית של ההורים שלי. זה גרם לקשר מיוחד ביניהן."

"אני שומעת." אמרה יערה בספקנות. "אני מבינה שבכל זאת המערכת בהווה הייתה בעייתית. ואני תוהה, דיני, איך מערכת היחסים הטעונה שלך עם טובה, משליכה על מערכת היחסים שלך עם שיר כיום."

"זה ממש לא משפיע. זאת אומרת, כמו שאח שלי אמר, לטובה היו כל מיני קשיים. זה לא ש… שלא אהבנו אחת את השניה. אני וטובה. כן אהבנו." לחייה להטו. היא לא מצליחה לדבר נורמלי. "אני אוהבת את שיר בפני עצמה. נכון שהיה לי קשה שאמא שלה התרחקה, אבל זה לגמרי לא קשור לשיר. היא.. היא ילדה נהדרת, והיא נכדה של ההורים שלי. אני באמת אוהבת אותה."

"אולי להיפך." יחיאל לצידה נחלץ לעזרה. "הקשר עם הבת של גיסתי כביכול גם מרפא במידה מסוימת את הצער על הקשר האבוד עם אמא שלה."

'להוסיף פה בצד עוד ענן?'

'שני עננים.' מחליטה דיני, ועוקבת אחרי אצבעותיה הזריזות של אמא. אמא מציירת לה ממש יפה.

'זהו, עכשיו תצבעי.' אמא קמה מהשולחן אל הכביסות שמחכות על הספה. 'את יכולה להוסיף גם מסגרת של מדבקות.'

דיני מתלבטת בין הלורדים. מתאים לצבוע את המטריה בצהוב, אבל הבריסטול בעצמו צהוב. טובה מגיעה מהמטבח עם כוס קפה. לפני כן היא חזרה מעוצבנת מהסמינר. עכשיו היא מתיישבת ליד השולחן, קרוב לדיני.

יש שקט בסלון כשדיני מסירה את הפקק של הלורד האדום.

'הכל בסדר?' שואלת אמא את טובה.

'למה את שואלת אם את יודעת שלא?'

'אני לא יודעת שלא.' אומרת אמא בזהירות.

'אה.' משמיעה טובה.

כשהיא מערבבת את הקפה היא דופקת בכוונה את הכפית בדפנות של הכוס.

דיני מתאמצת לדייק כשהיא עוברת עם הלורד האדום על הקוים שאמא ציירה. אמא לוקחת ערימה של חולצות לחדר. טובה שולפת את הכפית מהכוס, ומניחה אותה ליד הבריסטול. טיפה של קפה מתיזה על הציור.

'הרטבת לי!'

'דווקא מתאים לציור שלך.'

'טובה!' דיני כמעט בוכה. היא מרחיקה את הבריסטול. טובה מרימה את הכפית ומטפטפת לה עוד טיפה.

'מה זה צריך להיות?' אמא נכנסת לסלון. היא כועסת נורא.

'לא קרה לה כלום. היא סתם מפונקת. שלא תעשה עסק.'

'מה הקשר 'מפונקת'? זה שלט שהיא צריכה להביא מחר לכיתה! עזבתי עכשיו הכל בשביל לצייר לה. די כבר, טובה!'

טובה מסתכלת על ה'ותן טל ומטר' שדיני שרטטה לפני כן בעזרת סרגל אותיות. 'שתתפלל גם על קפה, לא רק על גשם.' היא מכניסה את הכפית לכוס, ובכוונה מתיזה על הבריסטול עוד שלש טיפות עכורות.

"סיטואציה של נתק במשפחה מלווה על פי רוב גם בהרגשה קשה של כעס או בגידה." שוב הייתה זו יערה שדיברה. "אינך חושבת שהתחושות הללו עלולות להקשות עליך בעתיד לאהוב את שיר?"