לרגל המעבר לשעון חורף: שיתוף אישי מהמטבח של אפרת 🥘

במוצאי השבת הקרובה נעבור לשעון חורף.
שעון חורף הוא אימתה של כל אישה יהודייה,
שצריכה לפקד על האירוע הזה שנקרא: שבת.
מזג האוויר המעט סגרירי,
הרוח שמנשבת בין חלונות בני ברק המאובקים עוררו בי רצון לכתוב טור קצת שונה.

התחשק לי פתאום לתת לכן הצצה לעוד עולם משמעותי מאוד בחיים שלי ושל כולנו –
המטבח.
אם רק יכלתי לארח אתכן לארוחה חמה וטובה, הייתי מוציאה הזמנה חגיגית.
מאחר ואני לא יכולה, בחרתי לשתף באנקדוטות קלות ומשעשעות מתוך המטבח,
וגם טיפים נחמדים.
אשמח לתגובות ולשיתופים שלכן:

אז מה יכול לקרות רק במטבח שלי…

כמעט כל מה שקורה במטבח שלי – קורה רק במטבח שלי.
החל מהעובדה שאני נכנסת לבית אחרי מופע עם עקבים לרגליי, פאה ושמלה אלגנטית,
ומתחילה לשפשף כיורים עם אקונומיקה, לטגן תוך כדי בצל ולהרים אשפתון מטפטף,
ותוך כדי ולשאוג על כל הנקרה בדרכי:
למה הם חיכו לי שאחזור עם העקבים כדי לסלק שקיות אשפתון???

רק במטבח שלי יש אישה מרוקאית ששרה שירים ב… אידיש כדי להתאמן למופעים…
(תודו, תודו שאני עושה את זה מצוין, אפילו שאתן לא מפסיקות לצחוקק),
וכל הילדים משתפים איתי פעולה במקהלה…

מבחינה קולינרית, רק במטבח שלי יש דגים מרוקאים חריפים עד דמעות שמתבשלים לצד צ'ולנט דביק ועסיסי וקיגל ירושלמי מתוק-חריף,
ממש גר זאב עם כבש.
אגב, אם כבר מדברים על כבש…
הכבש שאני מכינה לכבוד פסח זה אחת ההצגות הטובות ביותר שמפיק המטבח שלי.
אפילו חיים בן השנתיים מבקש עוד.

הפשלה הכי גדולה שקרתה לי במטבח…

ממממ…
האמת שהמטבח זה לא אזור הפשלות שלי.
המטבח זו הממלכה שלי,
שמה אני מככבת על אמת.
ובכל זאת, ביקשתן פאשלה? קיבלתן!

יום אחד חגיגי, חמותי המרוקאית, המבריקה, הבשלנית הגדולה, עקרת הבית בנשמתה, הגיעה אלינו לביקור.
אני הייתי אחרי גל היסטרי של מופעי קיץ ו…
למרות הרגלי הנקיון הגבוהים שלי בדרך כלל, המטבח היה לא נקי, בלש' המעטה.
במגירת התבלינים היה סילאן מטפטף, בארון הקפה היה סוכר מתפצפץ ו… וסביבו נמלים קטנות,
במגירות הסכום, תחת ערימות המזלגות, נחו להם בשלווה םירורים וטביעות ידיים שומניות,
ו…
חמותי, שלא זזה במטבח בלי סמרטוט על הכתף, מודיעה על ביקור קצר ומפתיע,
ו… "אפרתוש, אל תדאגי, נשמה, אני כבר אבוא אלייך ו… אבשל…!!!"

אני מתחילה לגמגם ולהזעיק את בעל הבית מיד לזירה לעזרה ראשונה, אך הוא כמובן בכוילל והטלפון מנותק, ואני בקול מתקתק אומרת לחמותי: "מה פתאום, עד שאת מגיעה אני כבר מכינה משהוא…"
ואני, אחוזת אמוק, משפריצה אקונומיקה לכל עבר, גובבת ערימות סוכר וסילאן ותוך כדי מנסה להעמיד סירים,
ו…
הנה היא בדלת,
וחיוכים,
וחיבוקים,
וסכוריות וממתקים,
ועוד פעם חיבוקים כמיטב המסורת, והיא מסתערת על המטבח,
ו…
מסתכלת עלי,
ועל הארונות,
ושוב פעם עלי,
ואומרת לי ככה במבטא מרוקאי עסיסי (תזכירו לי לעשות לכן את הקטע הזה אחרי המופע…):
"אפרתי, נשמה, מי קלקל אותך ככה??
מה קרה לך?
את צריכה עוזרת? למה לא אמרת? למה את לא מדברת??"

עכשיו לכו תספרו לה שהמטבח כבר עבר קרצוף ראשוני,
שהסילאן הדביק כבר הוסר וגם הסוכר,
ומה שהיא רואה זה רק השאריות…
ואני מוצאת את עצמי מגמגמת שאני אחרי תקופה סוערת של הופעות,
והנה הנה אני חוזרת להיות עקרת בית מושלמת.
מה אומר לכן, חברות??
זה היה מדהים לראות איך אמא מבכה על בנה שנפל בחזקתי.
ממש ראיתי בחוש כמה רחמי אם זה משהוא חזק ועוצמתי.
לא עליכן.

סיפור מצחיק שקרה לי עם הילדים במטבח

יום חמישי אחד אחר הצהריים, בשלתי במרץ והילדים סביבי (חמישה במספר),
אחד מקלף, אחד משתף, הבכורה בוחשת בסירים,
תוך כדי אני שומעת קטע ספוקן כדי ללמוד אותו בעל פה למופע ביום ראשון…
המופע היה בשיתוף ארגון 'הנני' על נזקי הטכנולגיה, ואני התבקשתי לכתוב שם קטע על השתלטות המחשב על כל הפס-קול של הבית בלי משים,
ואיך אנחנו משתמשות כביכול רק לצרכי עבודה, אבל בסוף זה חודר אלינו מהדלת האחורית…

וככה אנחנו עובדים ושומעים את ההקלטה שלי ברקע,
ופתאום משהו קרה,
והבוקסה כבתה.
תוך כדי שאני מנסה לאתר את התקלה
ולשחזר את המשך ההקלטה,
אני לפתע צופה
בחבורת הילדים שלי שעומדים במקהלה וממשיכים את הספוקן בהטעמה:

"והילדים, הם יודעים, אם שואלים אותם על המחשב או משו, הם יודעים,
אמא צריכה אותו רק ללימוד-ים,
וזה מדהים,
איך הילדים,
זה לא משנה מה את אומרת להם, זה כל האווירה…"

הם מסיימים את המשפט,
אני צופה בהם בהלם מוחלט…
ופתאום אנחנו פורצים בצחוק קולני ומשוחרר,
ואני אומרת להם: "איך אתם יודעים הכל בעל פה?"
לא פחות ולא יותר, הם ממשיכים לי את הקטע עד הסוף!!!!
ככה, עם כל הממימיקות, הפאוזות, שינויי הקצב והטון.
עד עכשיו, כשאני נזכרת בזה, אני נדהמת איך הילדים שלנו חווים אותנו עד הסוף –
זוכרים לנו כל מילה.
ראו הוזהרתן.

זיכרון נוסטלגי מהמטבח של אמא

אוחח.
נקודה רגישה.
אמא שלי היקרה נפטרה לפני עשר שנים בדיוק.
היא הייתה אשה מיוחדת במינה, ואת כל אהבתה אלינו, הילדים, היא הביעה בתבשילים, בחלות, בבישולים, בעוגות.
זוכרת איך הייתי חזורת הביתה אחרי יום לימודים ארוך, והיא היתה מחבקת אותי ואומרת: "הכנתי היום משהו שאת הכי הכי אוהבת…"

פעם השתתפתי במפגש כתיבה שעסק בקשר בין אוכל לאומנות,
ופתאום יצאו ממני המילים הבאות:

אוכל?
זה אמא.
ואמא
אין לי.
אז אוכל זה געגוע.
לחגים.
לשבתות.
לדגים.
לחיים שהיו ואינם.
אוכל
זה געגוע.
אז אולי בגלל זה לפעמים אני מתה מרעב??

אני חושבת שזו האמירה הכי חזקה שיש לי בהקשר של אמא למטבח שלי.
כל ההשראה, כל החשיבות שאני נותנת היום לסירים, לאוכל, לחלות שאני לא מוותרת עליהן בשום מצב משפחתי או מקצועי,
תמיד אני אאפה את החלות הקלועות הגבוהות, שהריח שלהם, היישר מגן עדן, מחזיר אותי הביתה…

כל כך הרבה פעמים ביום שישי, כשכל הבית בוהק ויש טורט רוטט על השולחן וחלות ריחניות ארוזות בצלופן,
וסירים סירים מהבילים על השיש, אני מדברת עם אמא ככה מתוך הסירים והמחבתות,
ואני אומרת לה: "אמא יקרה, תראי איך למרות שהלכת, את מצליחה כל כך להיות.
תראי איך הילדים האלו שלי, שלא זכו לראות אותך, גדלים על האוכל שלך, על הריח שלך, על החלות שלך.
תראי, אמא, איך את עדיין כאן,
למרות שהלכת."
ולמרות זאת, אני לא יכולה שלא להצטער שהיא לא כאן פיזית כדי לראות את הנחת הזו בעיניים.

את מי הייתי רוצה לפגוש במטבח??

ובכן,
תצחקו.
אבל מאוד הייתי רוצה לראות איזו פולנייה שורשית מתארחת במטבח שלי, צופה מקרוב בשמן שנשפך בכמויות, בחריף שאני דוחפת לקדרות…
מתחלחלת ואז מנסה ללמד אותי על נזקי הסוכר ומעלת העופות המכובסים והגפילטע הרוטטים,
תודו שזה חומר מעולה למופע סטנד-אפ חוצה קהלים.

טיפ שלי למטבח:

תבשלו,
תבשלו,
תבשלו.
אל תחשבי אלף פעמים מה ואיך ומתי, פשוט תבשלי ככה איך שאת, תדליקי גז, תרתיחי שמן, תזרקי בצל, שפכי מה שיש.
אל תדאגי, אל תנסי ללהפציץ, להרשים,
פשוט תבשלי.
אין לך מושג איזו אווירה טובה עושה סיר חם על השיש בכל מצב, בכל שעה, בכל עונה.
תבשלי.

טיפ שלי לשבתות חורף:

תתחילי להתארגן לשבת מהפעולה הכי הכי חגיגית:
אצלי בבית אנחנו ביום חמישי בצהריים, לפני הנקיון והבישולים, דבר ראשון פורשים מפה.
אין לכן מושג מה החגיגיות הזו עושה לבית וללב.

עיקרון שלא תוותרי עליו:

אני משתדלת ממש לא לקחת הופעות בימי חמישי,
גם אם אני אפסיד סכום שווה או הופעה יוקרתית.
משתדלת להקדיש את יום חמישי לצרכי שבת,
והשבת תמיד מחזירה לי באהבה.

אורח לא רצוי בשבת:

כשהייתי עוד מחנכת בתיכון, אחרי אחת הלידות, נרדמתי על הספה בשבת אחר הצהריים עם הבייבי על הידיים,
במטפחת סתורה והזנחה סביבתית רבה,
ופתאום נשמעו דפיקות.
צעקתי מתוך נמנום לאחד הילדים שירוץ לראות מי בדלת.
ובכן,
למול עיניי האדומות ופרצוף הכרית שלי, נחתו ארבע תלמידות עליזות בקריאות מזל טוב מוגזמות,
אגב פיזור מחמאות על: המטפחת שלי, הקילוגרמים שנוספו למשקלי ו… לקינוח: "המורה, דווקא ממש יפה לך בלי איפור" :}

מתכון שתמיד מצליח וקוצר מחמאות:

ובכן,
אני מקפידה כל שבת ממש להפריש חלה ולאפות חלות טריות וריחניות.
החלות שלי צברו שם ומוניטין בכל השכונה, וכששכנה יולדת היא יודעת שאני אביא לה – חלה.
מניחה לכן כאן את המתכון הפשוט והמדהים הזה.
תכינו ותשתפו איך היה.

בהזדמנות זו אני רוצה לבקש סליחה מאחותי –
סליחה שאבא תמיד שואל אותך למה לא יוצא לך כמו של אפרת.
כבר אמרתי לך מאה פעם –
זה בגלל המיקסר של דאבו :}

מתכון:

2 כפות שמרים
9 כפות סוכר
שלוש כוסות מים חמימים – להשרות רבע שעה, שתהיה תסיסה.
להוסיף קילו קמח,
חצי כוס שמן,
2 כפות מלח.
ללוש בבבלנדר לפחות רבע שעה.
להתפיח בקערה עם שקית מעל – שעה.
לחלק לארבע כדורים ולקלוע.
להתמין עוד חצי שעה.
למרוח ביצה מהולה בשתי כפות סילאן ולפזר שומשום.
להכניס לתנור כארבעים דקות,
ולהנות מהקסם.
ספרו לי כאן איך יצא לכן.
שנזכה תמיד לקבל שבתות מתוך רוב שמחה, עונג וכבוד.

ו…
כמה בשורות משמחות:
ירושלים!!!
יום רביעי הקורב, אור לי"א חשוון,
אני מגיעה לשכונת רוממה במופע מיוחד,
על מילים ושתיקות,
על אמא רחל,
ועל האמהות שאנחנו.
בואי לצחוק, לשיר, להתרגש, להיות.
וכמובן, אל תשכחי להגיד שלום.
מתנ"ס רוממה, יום רביעי הקרוב, בליווי פסנתר.
אל תחמיצי!

כרטיסים בקישור הזה: https://shoppi.co.il/store/324/9508?search=&categoryIds=10583

מודיעין עילית!!! כמה שאלתן מתי אני מגיעה–
והנה זה קורה:
יום שני הקרוב ט"ו חשון,
אני מגיעה עם המופע המלא בליווי מוזיקלי של האחיות בראון.
המופע פתוח לקהל הרחב.
מתרגשת!!