ערב פסח עם ADHD? השנה זה יהיה בטראנס שלכם

אני לא חושבת שיש מי שתערער עכשיו על כך שאנחנו נמצאים במציאות הזויה ומאוד מורכבת. חשבתי לעצמי, איך בדיוק אני הולכת לכתוב על האתגרים והתמודדות המיוחדת של אנשי הקשב בימים שבהם אף אחד לא יושב על זרי דפנה? מי מדבר על ערב פסח שהוא זמן לחוץ ומורכב עבור כולם! אף אחד לא מתאר את הימים האלו כפסטורליה מיוחדת חוץ מהחברה המעצבנת הזו שיש לכולנו שמכריזה בפאתוס ש"אני מחכה כל השנה לערב פסח כי זה הזמן שהבית עובר ניקיון יסודי, והו, כמה אני נהנית לנקות ולסדר, הלוואי כל חודש ערב פסח!"

אז זהו, לרובנו, (סתם כי אני לא אוהבת להכליל) ערב פסח זה זמן של מורכבות. מאמינה שלכולם יש אירועים ומצבים יפים יותר או פחות  אך אין מצב שאין לו גם אפקט של לחץ, עומס, הצפה רגשית ורגשות תסכול.

וכאן אני רוצה לחדד משהו חשוב מאוד מאוד מאוד. כשאנחנו מדברים על אנשי קשב, צריך תמיד להוסיף את המילה יותר: הם רגישים יותר, הם מוצפים יותר מהר, הם מגיבים בעוצמה רבה יותר, הם מתקשים יותר, והם פשוט יותר.

בהכל!

זה יכול להיות בזה שהוא יקנה הרבה יותר סודה לשתיה יותר ממה שצריכה השכונה כולה (ככה זה אם נתקעים פעם אחת בלי), וזה יכול להיות בווליום הבלתי הגיוני של המוזיקה שהופעלה בשעת בוקר מנומנמת. זה תמיד יהיה יותר.

אז אם לכולנו ערב פסח זה זמן מורכב ומאתגר, עבור אנשי הקשב זה יותר.

וזה פועל לשתי הכיוונים: אצל ההיפראקטיביים והאימפולסיביים מבניהם, אנחנו כנראה נראה המון תזזיתיות, רוח סערה, קניות בלי סוף ובלי סדר, התנפלות על הסדר והנקיון, זניחה ונטישה בשיא, בלגן גדול והרבה התפרצויות של תסכול, אשמה ואכזבה עצמית.

שנה אחת, בחצות הלילה, נחתו לי בפתח הבית ארגזים מלאים בקפואים לפסח. בלי מדי ברירה הבנתי שהמוצרים היו בחוץ כבר יותר מדי זמן ואני חייבת לנקות הרגע את המקפיא למרות השעה הבלתי הגיונית עבורי. שנה אחר כך עוד לא נגמר פורים והמקפיא כבר היה נקי מטראומת השנה הקודמת. אם אתן מכירות מקרוב כמוני את הקצב והריקוד אז נראה לי מיותר לספר לכן שבאותה השנה בעלי ראה לנכון שיותר משתלם לקנות בקניה הזו שעושים יומיים לפני פסח בסופר השכונתי…

הכי כיף זה ההפתעות: את מגיעה הביתה מגיחה לחנות הגרביים ומגלה בחדר הילדים את כל אבל כלללללל הארון בגדים, ספרים, משחקים ומצעים מרוקנים על המיטות. מחוסר מקום, נפתחו המיטות הנוספות כדי לוודא שגם לא נוכל לזוז בחדר. ואז עושים הפסקה. כי זה היה ממש ממש מעייף מלאכת הבלגן הזו שעוללו כאן. ואני, אנה אני באה. ברור לי שהיחידה שתחזור לפעילות מההפסקה הזו זו אני. ובכלל כבר מיינתי וסידרתי את כל הבגדים. ואת המשחקים אני לא מנקה אלא מוכרת לגוי וסוגרת לפסח. ואת הספרים אני עושה רק בשבוע האחרון כי אני כנראה האמא הכי גרועה ביקום באכיפת ה"אני לא מרשה לאכול עם ספרים"!

אבל אני גם אחראית על האווירה והרגשות הטובים פה של כולם, ואם אני אתפרץ עכשיו, אז הילדים יזכרו את זה עד סוף כל הדורות ולעולם יבכו על הערב פסח הנוראי שהם חוו בילדותם…

אז אני מחייכת חיוך רחב ומודה מעומק הלב על הרצון הטוב של כולם ועל החשיבה עלי. אל תתרגשו עכשיו כמה אני אצילה וצדקנית. יותר מדי שנים של ניסיון הפוך שלא הובילו אותי לשום מקום. רק נשארתי עם הכל לבד פלוס רגשות נוראיים שאני מאחלת לגדולים שבשונאינו.

כיום, ספציפית בסיטואציות כאלו אני משתדלת להשאיר את האנרגיה והחוויה כמה שיותר גבוה זה מגביר משמעותית את הסיכוי שלי לא להישאר לבד מול הסיפור המופרך הזה. וגם פה נכנס ה'יותר', אנשי הקשב מתגלים כיעילים ומהירים ממש! אם הם לא מאבדים את האנרגיה הם רותמים אתה ליצירת פתרונות מבריקים ומצחיקים שבסוף משאירים אותי עייפה מאוד מאוד מאוד (בעיקר מהעבודת מידות) אך גם מרוצה. יש בי הרגשה מיוחדת של 'אני לא לבד' במשימה הגדולה הזו, אני מרגישה שאכפת ממני, שרואים אותי ונמצאים כאן בשבילי.

חשוב לזכור גם את אנשי הקשב הסמויים יותר שאגב, הרבה פחות מאובחנים מהADHD . אלו המוסחים, הדחיינים והנמנעים. האמת, הם לא כאלו בכלל. כשיש ייצור לקוי של דופמין אז חלק גדול מהסיפור זה הורמון ההנעה וקשה להם מאוד להזיז את עצמם לעשייה.

קחו אישה רגילה בערב פסח שיודעת שאם בשבוע הקרוב היא לא גומרת לארגן את כל החדרים היא בבעית פיגור. היא תעשה כל שביכולתה להימנע מזה. אישה עם ADD תילחץ מהדד ליין, מהעומס, תמצא את עצמה מאבדת שוב ושוב את חשבון הימים והסדר ותתקשה מאוד להתחיל להניע.

היא תמצא את עצמה נכנסת לחדר השינה וקולטת את כמות המשימות רק בחדר הזה ומיידית, דוחה את ההתמודדות הבלתי אפשרית כרגע בעיניה לאחר כך, כי היא לא יודעת איך לגשת לזה. היא לא יודעת מאיפה להתחיל, חסר לה כל כך הרבה דברים שיש להרבה מאיתנו בטבעי שאנחנו לא יודעות אפילו להעריך את היכולת הזו לעשות סדר עדיפויות. הכל אצלה נהיה ענק, גדול ובלתי עביר.

ואז היא פוגשת את השכנה. הזו שיש לכולנו. שגמרה לפני פורים את הכל. נשאר לה רק להזמין קשת תואמת לשמלה של היום השני של חול המועד. ואם עד עכשיו היא לא היתה בפלוס גדול מדי, היא מאבדת בשניה זו את הנקודות האחרונות שעוד נותרו לה. אין ווידוא הריגה לערך העצמי יותר מלקלוט שאת האישה הכי עצלנית ודפוקה בשכונה. ולא יעזור לי להסביר לה שהשכנה הזו, היא הלא נורמלית. תחושת הבושה והאכזבה העצמית מובילה לייאוש גדול כל כך, שמעתה הכל הולך ומתדרדר. הן לעולם לא תהיינה חלק מהמציאות הזו, שהרבה מאיתנו חוות ב"ה שפסח נכנס ועמדנו בגדול בציפיות של עצמינו. ואם דיברנו על יותר. אז הן נופלות יותר עמוק, יותר כואב ויותר מייאש.

הצפייה בכאב הזה של זוגות רבים מדי בתקופות עומס כאלה כמו ערב פסח, והחוויה האישית שלי הולידו בי רצון לנסות למנוע כמה שאפשר את המצבים הנפיצים מראש, להוריד מלכתחילה את הטריגרים שיכולים לגרום לכם לאבד את זה, כמדי שנה, למרות ההבטחות הזוגיות והעצמיות שהפעם זה ייראה אחרת.

אז כן, בעז"ה! הפעם זה ייראה אחרת!

אני יודעת שזה נשמע הבטחה באספמיה אבל תחשבו רגע שאתם לא ניגשים אל ערב פסח מנקודה של: 'יהיו אתגרים ומשברים ובעז"ה נצלח אותם', ו'אין מה לעשות, זה אנחנו, זו המציאות שלנו וכל הכבוד לי על זה שאני משלימה איתה' (ממש לא. השלמה בזוגיות, זה ייאוש) והשיא: 'כל מי שיש לו עצות חכמות שמבטיחות תוצאות עוד לא פגש לא אותי ולא את בעלי'

אלא אתם מסתכלים לזה בעיניים מתוך מבט משותף. מבט אמיץ, כן וישיר. מבט של זוג ושל הורה – כי בסוף אתם כנראה גם הורים שאמורים להיות אחראים על האנרגיה המשפחתית.

אתם מתכוננים אל האירוע הזה ביחד.

אתם מדברים מראש על המקומות הפחות אהובים עליכם, האלו שחושבים שאם לא נדבר עליהם זה לא יקרה. אבל המציאות היא שזה יגיע גם יגיע ואתם תהיו מוכנים לזה.

אתם תיזכרו מה אתם אוהבים, מה פחות ותגיעו למסקנות מה דחוף ומה אפשר לשחרר.

כשמדברים ומתכוננים מראש, הכל פתיר. הכל יכול להימנע. זה יוריד לכם בוודאות חלק גדול מהמקומות הנפיצים.

כי דיבור מביא רוגע. חוסר ודאות מעלה מתח.

 ולפני שאתם מסדרים את הבית – תסדרו את הקצב הזוגי.

אם גם את מפחדת מללכת לאיבוד…

כתבתי עבורכן תוכנית ייחודית מותאמת לראש של הקשב, לא חופרת, לא יורדת ליותר מדי פרטים קטנים שיגרמו לכם לאבד את זה ובעיקר ממוקדת חוויה. כשמדובר בקצב, בלי החוויה והכיף, הדופמין לא יגיע ולא יביא את כל מה שצריך איתו. אז שמתי את כל המשקל על החוויה והזוגיות והשארתי טיפה מקום לכמה דברים קטנים ששמרתי שלא יברח לכם המצב רוח… 

האמונה שלי, שאם אתם ניגשים לזה ביחד, באופן זוגי, רגוע עם ציפיות ותיאום משותף ערב פסח יכול להפוך עבורכם לחוויה אמיתית, זוגית ומשפחתית.

יש לכן אפשרות לשמוע את הסדרה בקו או בקישור וכן לקרוא אותה למי שפחות מתחברת לרעיון שאי אפשר לדלג…

שמתי לכן גם קבצים להדפסה, ממליצה לטרוח על הצבעוני. זה משדרג ממש ומה לעשות? עם קצב וריקוד לא הולכים על שחור לבן….

אז אם את רוצה לצאת לריקוד משותף אני ממליצה לך בחום ללחוץ על הבאנר התזזיתי כאן למטה ולהתחיל לזוז!

לקבלת ערכת הקצב לפסח לערב פסח רגוע לחצי כאן>>>

מי אני?

נחמי פרנקל, נשואה לקצב וריקוד כבר 17 שנים תוססות.

אמא ל-7 מתוקים, שכמה מהם ממש דומים לאבא המדהים שלהם.
מהפן המקצועי – מרצה, מנחת סדנאות עם כלים מעולם הטיפול, יועצת נישואין

ובעלת תואר במדעי החברה והתמחות בהפרעת קשב.

מאמינה, מניסיון, שזוגיות עם קש"ר יכולה להיות מדהימה, מחוברת ומלאת סיפוק,

אבל היא דורשת גישה אחרת.

לפודקאסטים של זוג וקש"ר (יש חדש לערב פסח!)

הזוגי (תכיני טישו לדמעות צחוק), או המקצועי,

התקשרי לקו זוג וקש"ר 0733023619 (בקרוב גם באתר זוג וקש"ר)