"נהפוך הוא" של אמהות

תשמעי סיפור.

בשבוע שעבר בשעת השיא של הבית, מצאתי את עצמי מתחבאת מאחורי דלת המקרר הפתוחה, רק כדי לדחוף לפה עוגייה שבחרתי משלל העוגיות והממתקים שהצטברו לקראת פורים. בחרתי ב'עד חצות', למרות ששעת חצות הייתה עדיין רחוקה… בשקט בלי שאף אחד ישים לב. פתאום שמעתי פסיעות קטנות מתקרבות למטבח… בלית ברירה בלעתי אותה כמעט שלמה, ו… כמעט נחנקתי 😃

ואז, יחד עם הפירורים שנתקעו לי בגרון, החליק פנימה גם רגש האשם המוכר. הקול המעצבן הזה בראש שישר קופץ ואומר: 'כל הכבוד, ממש אמא למופת. מתחבאת מאחורי מוצרי חלב כדי לאכול?… בורחת מהילדים שלך כדי לאכול משהו טעים? וחוץ מזה על מה ולמה מגיע לך פרס? שוב שכחת להעביר את הכביסה למייבש, שוב כעסת כשהם רבו על הכוס, ושוב ארוחת הערב כללה בעיקר פחמימות ריקות. אז למה מגיע לך?'

אבל הנה החלק המעניין, ברגע שהתחלתי להלקות את עצמי, באורח פלא מערכת העצבים של הילדים שלי החלה להסתרכן עם שלי, כאילו יש להם רדאר משוכלל שקולט את מה שעובר עלי… הם התחילו לריב, להתעצבן, ותוך רגע הגיעו צעקות של 'אמאאאאאא'.

עצמתי עיניים חזק. נשענתי על הדלת של המקרר ורק קיוויתי שאיזו חללית תנחת באמצע המטבח, ותיקח אותי לאיזה חלל חיצון, חשוך ושקט, רק לכמה דקות. ואיכשהו, המחשבה המצחיקה הזו על החלל, הזכירה לי פתאום ציטוט שקראתי פעם.

"יותר קשה להיות אמא לילדים מאשר לנהל מעבורת חלל." 

את המשפט הזה לא אני אמרתי. את זה אמרה האסטרונאוטית הראשונה בראיון ל-BBC, מיד אחרי שחזרה ממסע בחלל.

בפעם אחרת, באחד הימים בהם ישבתי לי על הספה, ודפדפתי במדור הדרושים בעיתון. פתאום קפצה לי לעין מודעה של חברה גדולה. היה כתוב שם ככה:

'לחברה ארצית מובילה דרוש/ה מנהל/ת תפעול. דרישות התפקיד: עבודה בסביבה דינמית מרובת משתנים, תעדוף משימות תחת לחץ, ניהול משברים בזמן אמת, מולטי-טאסקינג ברמה גבוהה ונכונות לשעות עבודה לא שגרתיות. תנאים מעולים למתאימים: שכר בכירים, בונוסים חצי-שנתיים ורכב מנהלים צמוד.'

קראתי את זה, וחשבתי כמה זה מדויק כדי לתאר את התפקיד שלנו, הרי אם מתרגמים את השפה המכובסת והרשמית הזו לשפת אם, זה נשמע ככה:

'סביבה דינמית מרובת משתנים'– תכל'ס, זה אומר לתפעל במקביל מכונת כביסה, סיר על הגז , ילד שצריך עזרה בשיעורי בית ותינוק שצורח בעגלה.

'ניהול משברים בזמן אמת'– קרי: להפריד כוחות כשהם רבים על הצבע של הכוס בשש בערב, או לגלות פתאום שצריך חולצה מכופתרת לבנה למחר כשהכול נמצא בסל הכביסה.

'נכונות לשעות לא שגרתיות'– הצחקתם אותי, בשפת האימהות קוראים לזה התקף כאבי בטן, קוליק נדמה לי, בשפה מקצועית, בשתיים בלילה.

כמעט שלחתי להם קורות חיים למייל עם משפט אחד: 'שלום, אני אמא. אני עושה את התפקיד הזה בדיוק כבר יותר משני עשורים, מתי אני באה לאסוף את הרכב הצמוד שלי?'

ואז חשבתי לעצמי, קחו את אותו מנהל תפעול נוצץ מהמודעה, ושימו אותו ב'סביבה הדינמית' שלנו רק ל-24 שעות. כמה זמן, באמת, לדעתכן, הוא היה שורד בלי צוות גיבוי, בלי אשת משאבי אנוש שתפתור סכסוכים, ובעיקר – בלי האפשרות להחתים כרטיס וללכת הביתה בסוף היום?

יש מחקר שקראתי פעם מאוניברסיטה בבריטניה. הם ניסו לחשב מבחינה כלכלית כמה שווה העבודה של עקרת בית במשרה מלאה. הגאונים הגיעו למסקנה שהשכר הראוי הוא 40 אלף פאונד בחודש. בחישוב מהיר זה  כ-200 אלף שקל בחודש!! וכל זה רק במשכורת של העולם הזה. ועוד מלבד ההשקעה הרוחנית והאדירה של לגדל את לגיונו של מלך מלכי המלכים!

הבנת את זה, אמא?

את מנהלת אימפריה, הלו"ז שלך מסובך יותר משיגור מעבורת לחלל, ואת שווה לפחות מאתיים אלף שקל בחודש.

הסוד של "אמא טובה דיה" –

אז מה קורה לנו במהלך היומיום? מדוע אנחנו, שמוסרות את נפשנו על גידול הילדים, כל כך נוטות להקטין את עצמנו ואת העשייה שלנו? 

הרי אם נחשוב על זה, אותה סיטואציה בדיוק יכולה לייצר מציאות שונה לחלוטין. בפסיכולוגיה מכנים את זה "אמא טובה דיה", מציאות שבה את הכי בסדר כמו שאת, כי כרגע את עושה את הכי טוב שאת יכולה.

בספרה של נחמי בצון, נחשפתי לזווית מרתקת על המושג הזה. היא מציעה שאם נשכיל להתייחס גם ל'לא בסדר' כחלק אינטגרלי מה'בסדר' שלנו, נעניק לילדים שלנו מתנה נדירה: חוויית ילדות של יחידי סגולה, של אמא שהיא תמיד בסדר, גם כשהיא טועה, שוגה או מגישה ארוחת ערב בציון 'בינוני-מינוס'.

ילדים של אמא שמרגישה באמת מבפנים שהיא "טובה דיה", יגדלו ויספרו שאכן אמא שלהם הייתה כזו. הם באמת ירגישו כך! כי מילים יוצרות מציאות, ואווירה יוצרת תפיסת עולם. ילדים כאלה מבינים שגם אם הם לא מושלמים, הם עדיין בסדר, וזו תחושה נפלאה שמייצרת ערך עצמי.

הסלון נראה כמו אחרי נפילת שברי יירוט? נהדר. זה אומר שיש פה ילדים שחיים, משחקים, ויוצרים. וזה בדיוק מה שהם יזכרו – שהיה כיף. אז שחררי ממך את רגשות האשם. גם אם אין אוכל מבושל וגם אם לא הסרת את האבק מעל המדפים.

לפעמים אנחנו מרגישות שקופות, כאילו כל מה שאנחנו עושות מובן מאליו. אנחנו מתכווצות ומחכות שמישהו יבחין בכל מה שעשינו. אלא שהפעם, לכבוד חודש אדר, בואו נחליט על 'ונהפוך הוא' אמיתי. במקום להמשיך להקטין את העשייה שלנו ולחכות לאישור מבחוץ, נהיה אנחנו אלו שנותנות לעצמנו את הקרדיט שמגיע לנו. בואו פשוט נחליט לדבר את העשייה שלנו בבית. בואו נספר להם, בחיוך ובטבעיות, כמה אמא משקיעה ועובדת קשה כדי שיהיה פה בית חם, ארון מלא בבגדים נקיים ואוכל שטעים להם.

הבוקר החלטתי לנסות את זה. הבת שלי ביקשה: "אמא, תוכלי להכניס לי את הבקבוק לתיק?" אז שמתי לה את הבקבוק, אבל הפעם, במקום להמשיך הלאה, חזרתי אליה ואמרתי לה: "וואו, תראי איזו אמא יש לך! גם שמה לך את הבקבוק, גם ארגנה לך את הבגדים, מכבסת לך, עוזרת, דואגת שיהיה לך אוכל… איזו אמא נהדרת יש לך!"

ותנחשו מה? השמיים לא נפלו מזה שהחמאתי לעצמי! להפך.

המתנה הכי גדולה לילדים שלנו –

אל תפחדו 'לעוף' על עצמכן! תנו לעצמכן קרדיט בקול רם, זה מדבק. כשהילדים רואים אמא שגאה במפעל שהיא מנהלת, הם מקבלים את המסר. ביטחון עצמי של אמא, בונה ילדים בטוחים בעצמם, מלאים בשלווה וערך עצמי, גם אם הם לא "מאה" בהכל.

וזו בדיוק הנקודה שצריך לזכור: כשאת מתחילה לטפוח לעצמך על השכם, את לא רק מפרגנת לעצמך, את מלמדת אותם להעריך את עצמם בדיוק באותו האופן. ילדים שרואים אמא שמעריכה את עצמה, לומדים להעריך את עצמם בדיוק אותו דבר.

אז תשאירי את רגשות האשם במקפיא, ובפעם הבאה שאת פותחת אותו? קחי לך את העוגייה הכי טובה. מגיע לך!

היום, כשאני מלווה נשים במסע שלהן, אני יודעת שהשקט הפנימי הזה אפשרי עבור כל אחת.

אני מזמינה אותך לעצור את המרוץ ולהצטרף לקורס 'פשוט להיות אמא' – מרחב שבו נלמד יחד להפוך את הצביטה בלב למצפן של חיבור.

כל הפרטים על הקורס כאן

ובנוסף, מחכה לך גם יריד מתנות לאמהות – רעיונות, מתנות ורגעים קטנים של הנאה, וגם מתנה אחת ממני כאן, כי מגיע לך!