רציתי לדבר על התמודדות לא פופולרית ולא פוטוגנית, אבל אולי נוגעת לכל אישה שהיא מפרנסת יחידה (ואולי לא רק), על הניסיונות שיש לחלקינו, הנשים העובדות והמפרנסות מבחירה.
אז נעים להכיר אני מימי, נשואה+4 כבר כמה שנים טובות לאברך יקר מאד, שתורתו אומנותו כפשוטו. זכיתי ב״ה, ואני מודה על זה כל יום מחדש.
במשך השנים עברנו תהפוכות רבות מבחינת מקורות הפרנסה שלי, מעבר בין עבודות בלי סוף (כל פעם מסיבות חיצוניות, המשרד נסגר, מילויי מקום שהסתיימו) ולא, אני לא עובדת בהייטק לא כי לא רציתי אלא כי זה לא מתאים לי משום כיוון,. אני ב״ה עובדת בעבודה שאני אוהבת, ויש לי בה סיפוק, אבל, היא לא מצליחה לפרנס אותנו, אנחנו מנסים לשרוד את היום יום ובקושי רב, אני גם שכירה וגם עצמאית, עובדת שעות רבות אבל מרוויחה מעט, מעט מידי.
וההוצאות בלי סוף… ואני מדברת על המינימום של המינימום, הכרחיות, מינימליות.
אני מרגישה מיום ליום טובעת.
אבל איך? איך רבונו של עולם כל השכנות והחברות שלי מלבישות את הילדים מהחנויות הכי הכי?
איך בכלל מלבישים את הילדים לפני כל עונה? מאיפה??
איך ההיא מצליחה לשלוח פאה לסירוק?
איך ההיא מפרגנת עוד בגד לעצמה?
ואיך למען ד' עומדים בעוד תשלום לארנונה, חשמל ומים?
אנחנו מנסים מאד להתחזק באמונה ובטחון, ואכן אנחנו רואים את החסדים של ד׳ בכל צעד ושעל
אבל קשה לי לנשום.. אני רוצה לא לחשוב בלב נחמץ על כל שקל שאני צריכה להוציא, או על כל גיהוץ של האשראי שאני מתחרטת אחר כך…
ותאמינו לי אנחנו חיים בפשטות, אין ממה עוד לקצץ…
אבל איך משלמים למטפלת? איך גומרים את החודש?
אני מסתכלת מסביבי ואני מרגישה כל כך לבד בהתמודדות הזאת.
החנויות עמוסות, במיוחד בתקופות של ערב חגים, אנשים קונים וקונים.. ואני רק כל הזמן מחשבת ממה לקצץ, מה אפשר פחות…
מה שמעודד אותי, זה שבעלי מרגיש שלימוד תורה מתוך הדחק הוא באמת מעלה גדולה וזה מרומם אותו.
אבל אני אישה, ולי זה קשה מאד.
תודה על הבמה שמאפשרת לי לפרוק, ואשמח מאד לשמוע בתגובות אם יש נשים שמתמודדות כמוני, ואיך.
רוצה גם לפרסם נושא שמטריד אותך?
כתבי ל: shvirega@Gmail.com
31 Responses
רוב הציבור הישראלי נמצא במינוס…
אולי זאת תשובה חלקית…
וואו גיבורה איזה התמודדות
באמת מה שקשה זה להרגיש לבד בסירה הזאת בעולם שכולם קונים וקונים בלי חשבון ובלי סוף (גם כאלה שאין להם)
מימי יקרה,
את שואלת שאלה שהרבה הרבה נשים מתחבטות בה אך לא כולן מצליחות להוציא אותה החוצה כמוך…
המצב הכלכלי של כולן מאתגר מאד, אבל! את צריכה להבין שיש סידרי עדיפויות שונות לכל אחת
יתכן ויש מישהי שסט בגדים לילדים מאד מאד חשוב לה, ולא אכפת לה שהילדים יאכלו כל יום לחם עם גבינה או פתיתים,
שבתות הם עושים אצל ההורים, כך שאולי סל האוכל שלה מאד דל והקניות מאד זולות ביחס למישהי שחשוב לה מנת חלבון יומיומית.
נכון שאת מתארת חיי מחיה זולים ופשוטים, אך…
איפה את גרה? איזה ריהוט קנית? כמה את משלמת על משחקי קופסא/ נעליים/ משקפיים וכו הדברים הללו משתנים מאחת לשניה,
יש כאלו שגם מקבלים תמיכה כספית מההורים או מהדודים או מהסבים…
מה שבטוח
תמיד נראה שהשני מסתדר
אז תדעי שלא!
גם השכנות והחברות מתמודדות עם שאלות, מינוסים, לחצים
פשוט יש כאלו שאדישים למצב ויש כאלו שלא יראו בחוץ לאחרים,
ויש כאלו שהבעל לומד בכולל אבל משלים הכנסה צדדית ואף אחד לא יודע… ששש אל תספרו…
והכל בסופו של דבר זה בחירה!
בחירה בסדרי עדיפויות
בחירה בדרך החיים
בחירה באושר שבחרתי
בהצלחה גדולה
יעזור שאזדהה איתך? ממש מבינה וכל הכבוד שאת מעיזה לשתף.
מרגיש שכולם רק רצים מחנות לחנות ואני אין אני באה?
וואו אני כ"כ מזדהה אתך אני מרגישה בדיוק ככה.
חשבתי שאני לבד חנוקה אבל אני רואה שיש עוד כאלו .כ"כ קשה ללכת לקניות ולראות אנשים משלנו שאיך יש להם ומאיפה מעמיסים עוד ועוד?( ושיהיה להם לבריאות זה לא נכתב ממקום לא טוב) ואני מותרת ואפילו ב-%70 הנחה אני לא תמיד יכולה לקנות. ואני לא מדברת על הפאה שאני מסרקת בבית.
אני לא גיליתי עדיין את פתרון הקסם אני מתפללת בלי סוף ומתחזקת באמונה שמה ששלי שלי וכמות הפרנסה והחנק הם מלמעלה.
אגב באמת נראה לי שלאישה יותר קשה עם המצב כי אישה היא תמיד רוצה לקנות יותר שיהיה לילדים ולעצמה ופינוקים וכו'. גבר בנוי אחרת לא הרבה גברים ירגישו שהם חנוקים אז יש גם משהו בטבע הנשי שלנו שרוצה דברים ופשוט צריך להשלים עם זה.
שלום מימי,
אני כל כך מזדהה איתך.
בתור אישה לאברך כולל יקר, שאוהב ללמוד ורוצה להמשיך ללמוד,
בחרתי להמשיך לעבוד ולקרוע את עצמי…
גם אני עדיין לא מצאתי את עצמי מבחינת עבודה, ומקצוע נורמלי שאני אוהבת.
למרות שהשקעתי הרבה שנים בלימודים גבוהים.
גם אני מייחלת כל יום להגיע כבר למצב שפוי של להצליח להתחיל לגמור את החודש, לא מדברת על משהו מותרות…
ואת יודעת מה? יותר ממה שקשה לי הצמצום והחישוב לפני כל הוצאה,
קשה לי החברה. קשה לי להיות זו שעובדת עד 4 והילדים שלה בצהרונים ובמעון, קשה לי להיות זו שפחות פנויה, קשה לי להיות זו שבעלה אברך כשכמעט כל החברות / שכנות / אחיות וגיסות נמצאות במקום אחר לגמרי.
החלום שלי הוא למצוא לי קבוצה של נשים נשות אברכים, ששם אוכל להרגיש הכי טוב בעולם.
ששם אוכל להביע את המחשבות והרגשות שלי, להתלונן אפילו קצת… מה שלא נותנים לי לעשות בחברה שלי. (אני אפילו לא מנסה)
שמתי גם לב שקרובי משפחה וכדומה מסתפקים בלומר – זכית! בעלך אברך חשוב… אבל לא חושבים לעזור. ובאמת סליחה שאני אומרת את זה… אבל אין לכם מושג עד כמה העזרה שלכם חשובה!
ההבנה למקום שלנו, שמתבטא לא רק בכספים אלא גם בהנהגות ב"ה.
אולי אפילו לבוא לקראתנו, לגבות מאיתנו פחות, על אירועים כאלו ואחרים.
מאחלת לך המון כוח! ושמחה!
ותמשיכי לזקוף את הגב ולהרגיש גאווה כי את עושה תפקיד חשוב שלא הרבה זוכות לו! ובעלך הוא מאלה שמחזיקים את העולם!
נ.ב.
ההצהרות של 'כל עם ישראל במינוס' הן לא בדיוק נכונות. יש הבדל בסכומי המינוס, ויש הבדל במה שאנשים מרשים לעצמם על חשבון המינוס, מה שאברכים לא חולמים עליו אפילו. כי הם יודעים שלא יהיה להם מאיפה לכסות אותו לא בעוד חודש ולא בעוד שנה.
אברכים מתנהלים עם הבנק בזהירות מופלגת, ויש כאלו שאין להם מסגרת בכלל.
וואי אני שואלת את זה שנים…
מייחלת לשבת עם מישהי על העו"ש בצורה גלויה ולהבין
זה לא מובן זה למעלה מדרך הטבע
אני גם לא מצליחה לפצח את החידה מהיכן יש לאנשים כסף???
כולם סביבי משפצים מרחיבים, מעצבים לפי המילה האחרונה, ואני תוהה לעצמי מהיכן הכסף? איך הם עומדים בתשלומים?
זה באמת חידה קשה!!
בקשר אליך אני גם במקום כזה חסר כסף לדברים בסיסיים, הייתי בטוחה שביום שיהיה לי הכנסות גבוהו הכל יהיה טוב, אבל לא גם עם הכנסות של 15,000 לחודש – ואני לא מבזבזת בכלל!!, חיה חיים פשוטים מאוד, אני לא גומרת את החודש.
החלטתי ללכת ליעוץ כלכלי אולי זה יעזור ב"ה, יש את זה היום כנראה בכל קופת צדקה.
הבעיה העיקרית זה שרוב הציבור החרדי נמצא במצוקה כלכלית אבל חיצונית הם לא נראים קשיי יום הם נראים מאה אחוז שולחים לקייטנות יקרות קונים סטים ובחגים בכלל מוציאים הון של כסף וכו' והם טובעים במינוס בשביל להראות טוב.
אני אישית גרה בעיר מעורבת פריפרית ככה שאין הרבה תחרות ולרוב עד שאופנה אחת מגיעה אלינו כבר יוצאת אופנה חדשה ככה שאנחנו בסוג של פיגור בנושא וככה פחות יש הוצאות ראוותניות.
תודה שהעלת את הנושא.
לא חושבת שיש דבר שיותר מכאיב לי מזה.
זו באמת אחד הדברים שמאתגרים אותנו.
אני אוהבת שהילדים לבושים אותו הדבר,אבל הבנתי שהדבר ביותר חשוב לי זו התורה של בעלי ולא להסחף אחר החברה והמשפחה(וזה מאוד קשה!!!יש לי גיסה שבקושי משתכרת ומוציאה סכומים מטורפים על ביגוד לפני החגים ומנסה לשכנע אותי כל הזמן שזה הכרחי ו"המצווה של הבעל לשמח את אשתו…"-אני לא מסכימה איתה וזה דיון אחר…)
אבל מצד שני הבנתי שאני צריכה את זה בשבילי אז פשוט קבעתי לעצמי כמה כללים כדי שלא יהיה לי מועקה מזה:
1.כל חודש אני שמה סכום בין 50-100 ש"ח (תלוי בהוצאות החודשיות)שמיועד רק לקניה של הילדים.
2.רק בסוף עונה אני קונה וזה לשנה הבאה!!!(אז לא יהיה להם סט חדש לפסח-הם קטנים ומלכלכים גם ככה או שכבר קניתי להם שנה שעברה)
3.אין דבר כזה שכל הארון יהיה סטים-תמיד יהיו גם בגדים שונים וזאת כדי שהמוח שלי לא יתחיל לתרגל שאני חייבת סטים לכולם,לשבור את הנטיה הטבעית שלי כאישה למושלמות שהחברה שלנו יצרה!.
לגבי הסירוק של הפאה…
אני לא הולכת עם פאה אבל יש מידי פעם בעיתון פירסומות שמזמינות את הנשים לערב חד"פ שבו תלמדנה לסרק את הפאה שלהן-אולי שווה לך ללכת פעם אחת כדי ללמוד….
שלום מימי,
עבדתי תקופה כיועצת כלכלית לכן אני יודעת להגיד לך שלא, רוב האנשים מוציאים בערך 20% מעל היכולת שלהם
ככה שאולי צרת רבים היא חצי נחמה…
אבל ברור לי שאם רוצים אפשר אחרת
במיוחד שכתבת שאת גם עצמאית, אז לעצמאיים יש סייעתא דשמיא מאוד גדולה כי המשכורת שלהם באה ישירות מה'
וגם בצורה של דרך הטבע את יכולה להגדיל מאוד את ההכנסה, רק צריך לעבוד נכון ולהבין איך עושים כסף
הייתי ממליצה לך ללכת ליועצת תעסוקתית (רק תבררי טוב טוב לפני כי יש הרבה בשוק… אם תרצי אני יכולה להמליץ לך על משהי מנסיון אישי, תבקשי את הפרטים שלי מהמערכת)
בהצלחה!!!
מימי, את צודקת כל מילה! אנחנו הלכנו ליעוץ וחיבת להגיד לך שאת המחיר ששילמנו על הייעוץ כיסינו כבר באותו שבוע בגלל הערנות שהיועץ נתן לנו. אז דבר ראשון זה מומלץ.
חוצמזה, ת'אמת, הרבה הרבה עבודה אישית לבחור על מה להוציא בלי קשר למי שסביבי…. כי אם אקנה כל מה שהשכנות שלי חושבות- זה יהיה מאד עצוב…..
ותמיד יש איזו הרגשה שבסוף להן יש לי אין. אבל כשמגיעים לפרשיית נישואי ילדים יש כאלו שמגיעים עם חובות מהמחיה של מאות אלפי שקלים, ויש כאלו שמגיעים נקיים פחות או יותר וההרגשה ככ טובה….
שהשם יהיה איתך תמיד.
שמחה שהנושא עלה.
ותודה על כל התגובות, כל תגובה מחזקת יותר 🙂
אני אשת אברך, אבל עם עבודה נחשבת יחסית. ועדיין, אני תמיד שואלת –
איך?
איך כל אלה שעובדות לידי, מרגישות 'מסכנות' שהן בעבודה פשוטה ואני כביכול 'מעליהן' עם הרבה יותר שכר לשעה, אבל איך? איך דווקא הן באות עם עגלת בוגבו בלי שאלות, כל הילדים בסטים, כל יום ויום! איך?
ואני, בסה"כ 2 ילדים, תמיד קונה במבצעים וגם ככה מתקמצנת, לא נשארות לי מידות בסוף עונה- לקנות אותו דבר, מנסה לקנות באליאקספרס ביותר זול ומתלהבת עד שאני רואה את המלמלות שלהן.
הבגדים שלי- תמיד מהחנויות כמו 'זוי'ה' והעגלה שלי הכי "מוזנחת" מכל החברייה. איך?
הן, עם משכורת של מינימום עושות את כל זה, ואני מגרדת יום יום.
לא יודעת.
אני שואלת ושוב שואלת. מבינה שיש סדרי עדיפויות, אבל אני שומעת, שהן גם מבשלות, וגם אוכלות נורמלי, לא מזניחות גם בקטע הזה. וגם הרבה מהן נשות אברכים…
יבוא תשב"י ויתרץ…
בינתיים אני מנסה לתת כוחות לעצמי, עם לראות כמה טוב לי בבית, וכמה יש אנרגיות מדברים אחרים ולא רק מ'בגדים/עגלות' וכו'
אין לי תשובה לשאלה, גם אני תוהה בה …
רוצה רק לחזק את ידייך במה שכבר כתבת
הקב"ה אוהב תורה שלומדים מתוך הדחק
מקנאה בזכויות שלך!
וואו, נראה לי כבר נפתחה פה איזה קבוצת תמיכה בנושא…
אני רוצה להביא את הלך הרוח אצלנו בבית, אבל שלא תשמע מטיפת מוסר או משהו…
אנחנו בעד לעשות שבתות בבית, כי שבת היא מקור הברכה! את הקניה השבועית אני עושה לכבוד שבת, מה שנשאר- לכל השבוע
(ואם שואלים אותי, הדבר האחרון שמקצצים בו זה אוכל מזין!)
גם לסעודת ראש חודש יש משמעות גדולה, ואנחנו משתדלים לתרום לאברכים בכולל סעודה קטנה (מובא בשם אחד הגדולים, יכולה לברר יותר פרטים)
אנחנו מקפידים מאוד על מעשרות בצורה מסודרת, וכמה שתורמים למשפחה וכל מיני היתרים, לפחות סכום נכבד מועבר לתמיכה בתורה.
יש הרבה פסוקים:" בחנוני נא בזאת", "עשר בשביל שתתעשר" פשוט לאמץ מה שמתאים לכם
והכי חשוב, אני מזכירה לעצמי כל הזמן- מי שמקבל על עצמו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ, וכשזוכרים את זה ומתאמצים בשביל זה יש השגחה פרטית מיוחדת!
אני מרגישה איזה מלאכית שמדברת אבל לא, אני בדיוק כמוכם, אוהבת להתלבש ולהלביש יפה, ולקנות המוןןןן
ויש לי מלאאא סיפורים של ס"ד בהרבה מאוד תחומים…
ונכון יועצים ומדריכים זה טוב ונכון, רק שלא נאבד את עצמנו בתוך כל הבילבול שיש היום, ואני תמיד מזכירה לעצמי שאני עושה השתדלות (כן גם שכירה וגם קצת עצמאית) ואני לא מכונה של כסף, יש חיים לפני המשכורת…
מעריכה את כל האברכים שרצים בבוקר לכולל ואת הנשים שלהם שכבר עמוק בעבודה…
לא מובן מאליו!
ריגשת!!!
כל מילה, אמת!
תמשיכו ככה ויתן לכם ד' רק כח ובריאות ונחת ופרנסה בהרווחה ובשפע
כל כך נכון וחשוב,
רק רציתי לבקש,
אם אנחנו כלכך לא מבינות איך זה קורה, וגם כל כך הרבה מאיתנו מזדהות עם מה שכתוב כאן,
אולי הגיע הזמן לעשות "סטופ" לכל המופעי ראווה?
גם עגלה לא בוגבו היא עגלה טובה, וגם אם היא מיד 2 במצב טוב…
אין מצוה לקנות בחנויות סטייל, אפשר לקנות בבזאר שטראוס, לידר, וכו', ואפילו לקבל מאחיות/ שכנות עודפים שלהם.
אפשר לקנות במשנת יוסף, אפשר להזמין בעליאקספרס (כמובן לא על חשבון העקרונות)
בואו ניתן גיבוי לחיסכון, לפשטות ולמחשבה על בזבוז כסף כעל משהו שלילי.
אנחנו הציבור, יש לו את הכח לזה, בואו נעשה א זה.
מילת הערכה למישהי שרואים שהיא לא בזבזנית, חינוך לחשיבה מחודשת על הוצאות,
ובעיקר- לשנות את החשיבה כאילו חייבים להראות/להתלבש/לקנות דיור/ לאבזר חדר בצורה מסוימת.
(אין בכל הנ"ל לבטל את הנשיות והאהבה ליופי, אלא רק לצרף ערך חשוב זה למבט הפשוט והמושכל הראדון דלנו)
היית לאחרונה בבזארים החרדייים?
קניתי לתינוקת אוברול מקסים לחג מעלי אקספרס- משהו כמו 20 ש"ח.
אבל הייתי צריכה בגד גוף- בסיס.
הלכתי להכי זול לאחד הבזארים. עלה 30 שח. הזיה…
הרבה מהם לא זולים בכלל. מתקרבים מאוד למחירים של חנויות פופולאריות יותר…
חברות יקרות ואהובות!
אני למדתי בסמינר פסוק שנותן לי כוח גם כמה שנים טובות אחרי שיצאתי מהסמינר, והוא:
דורשי ד' לא יחסרו כל טוב! דורשי ד', לא יחסרו!!!! כל טוב!!!! עלינו זה נאמר!
הם צריכים טיסות ונופשים במלונות וחוגי יוקרה לילדים, וטיפול רגשי כי הילד לא פוגש את ההורים, וכל המחיה שלהם, הריהוט, הביגוד, המשחקים, הכל חייב להיות המילה האחרונה, ומתחלף כל הזמן. הם במרדף!
הם עובדים כל היום! שניהם! והם במינוס!!!
ואנחנו- נשות אברכים מסתפקות במועט, רוכשות עשירית מהבגדים שהן קונות, קונות רק בסופי עונה, מחשבות לפני כל הוצאה! אבל טוב לנו עם זה! לנו יש סדרי עדיפויות שונים.
בעלי מלמד מתחזקים בראש העין והם שואלים אותו איך אתה מסתדר עם משכורת אחת?
הם באמת לא מבינים!
אני לא עובדת בהייטק עם משכורת ענק
אבל ברוך ד' מרגישה שכן, שיש לי כל מה שאני צריכה.
אני מבינה ומזדהה עם כל אילו שמתמודדות,
בתחילת הדרך גם אני הייתי שם,
אבל- רוצה לחזק אתכן-
לאברכים יש סיעתא דשמיא מיוחדת! תפקחו עיניים, אתם תראו את זה!
את שואלת מאיפה כולם מוציאים? כנראה שיש להם מאיפה, או שהן מוותרות על דברים אחרים.
אבל למה לך להכנס לזה?
מחזקת אותך, שתראי ברכה בעמלך,
ותהי מאושרת בתורתו של בעלך,
את והוא מחזיקים את העולם!!!!!
תזכרי מה אמר ר' עקיבא- שלי ושלכם שלה הוא!!!! תדמייני לעצמך את השקים של הזכויות, ימים, חודשים ושנים של עמל בתורה, מי ידמה לך???
עגלה? בגדים? סטים? תגידו, עוד 100 שנים זה יעניין מישהו?
לא שמעתי עדיין בהלוויה של אישה שספדו לה שהלבישה סטים לילדיה.
כן שמעתי על אישה שמסרה את נפשה ללימוד תורה של בעלה! של ילדיה! זה נצח!!!!!!!
נכון, זה קשה לראות את החברה והשכנה והגיסה מרשות לעצמן וקונות, וקונות.
תחזקי את עצמך!
תזכירי לעצמך מה המטרות שלך. למה באנו פה לעולם,
ואת השכר הצפון לך בעולם הבא!
שנזכה!!!
למי שלא רוצה להרגיש לבד במערכה
ממליצה לך להתחבר לקו למען אמהות- שם תרגישי שאת חלק מציבור איכותי, כזה שלא רואה בכל אופנה מתחלפת את היעד הבא שלו,
לנו יש ערכים נעלים יותר.
נותן הרבה כוח!
מס הטלפון של קו למען אמהות- 02-5796551
אשריכן נשות ישראל!
שיהיה לזכות כל אלו שלא זכו לשתות ממי התורה, לזכות אחינו השבויים, הפצועים והחיילים שנלחמים בחזית, אתן, שמקריבות למען התורה- נותנות להם כח! אתן גיבורות, לא פחות!
למי שלא רוצה להרגיש לבד במערכה
ממליצה לך להתחבר לקו למען אמהות- שם תרגישי שאת חלק מציבור איכותי, כזה שלא רואה בכל אופנה מתחלפת את היעד הבא שלו,
לנו יש ערכים נעלים יותר.
נותן הרבה כוח!
מס הטלפון של קו למען אמהות- 02-5796551
אשריכן נשות ישראל!
שיהיה לזכות כל אלו שלא זכו לשתות ממי התורה, לזכות אחינו השבויים, הפצועים והחיילים שנלחמים בחזית, אתן, שמקריבות למען התורה- נותנות להם כח! אתן גיבורות, לא פחות!
מימי יקרה
דברה ראשון מחזקת את ידייך!! אני מאד מבינה אותך ומעריצה אותך!!
בתור אחת שזכתה ובעלה אברך שיושב ולומד יום שלם, הדבר שהכי נותן לי כח, זה להזכר בהרצאות מהסמינר על הזכויות הענקיות של כל שעת של לימוד ולהקשיב להרצאות בנושא, ולפעמים אפילו להסתכל על עצמי מהצד בפרספקטיבה של שנים קדימה ולהבין שוב לעומק את הזכות של לימוד התורה.
בעניין ההוצאות המרובות שאת רואה אחרות שמוציאות ונראה לא הגיוני, ומאיפה יש להן את הכסף לזה, אני חושבת שזה באמת עניין של סדר עדיפיות, כששמעתי על שכנה שלי בכרגע תקופה ארוכה מחפשת עבודה ובעלה אברך ובכל זאת קנתה לכל הילדים סטים יקרים לפסח, ואני שיש לי ב"ה יותר אפשרות לא הרשת לעצמי להוציא סכום שכזה על בגדים לפסח (חיכיתי לשבועות שירדו המחירים…), הבנתי שהכל עניין של סדר עדיפיות בשבילה זה חובה ובשבילי חובה כל יום ארוחה מזינה, או כל דבר אחר.
בכל אופן אם את מרגישה שהכסף כאילו נעלם לך מתחת לידיים ואת לא יודעת לעשות סדר מדויק כמה הוצאות על מזון/בגדים/מוסדות לימוד וכדו' כדאי לך לנסות לתת מסגרות תקציב לכל נושא זה מאד עוזר ומדייק אותך איפה אפשר לחסוך ולהוריד וכו'
המון הצלחה וס"ד בהכל!!
יש לך זכויות בלי סוף…
יקרות!!
קוראית כל תגובה וממש מתרגשת…
פתאום לא מרגישה כל כך לבד…
תודה על החיזוקים שלכן, על המילים החמות, על הרוח גבית!
חשוב לי לציין לגבי כל מה שכתבו פה שאני רחוקה מאד מעגלות בוגבו ובגדים ממותגים… דברתי על הבייסיק של הבייסיק, תשלום למטפלת.. נעל שנקרעה…
הודות לתגובות שלכן אני מרגישה שיש לי נקודות למחשבה להתמודדות היום יומית, מעריכה כל אחת שכתבה תגובה ואם יש עוד תגובות – אשמח.
תודה על הבמה המכובדת הזו, יש פה נשים איכותיות אחת אחת!
וואו איזה שאלה חשובה!!!
גם אני לא מצליחה להבין איך כולם מסביבי מלבישות את כולם סטים!! ועוד בד"כ מתחילת העונה!!!
אני גם בסוף העונה ב 70% מחפשת סט – שתיים לשנה הבאה שיהיה לי להלביש באירועים המשפחתיים, בחול המועד, חנוכה וכו כשנפגשים, וגם אז כואב לי הלב לשלם את המחירים – של ה70%…
יש לי 4 בנות צפופות אז בדכ קונה כמה בגדים בסייל האחרון לגדולה לעונה הבאה וכמעט כל השאר מעבירה מאחת לשניה.
עגלות – קונה מותגים ביד 2 (מצאתי בוגבו ב 500 שח, נכון הצבע לא עדכני בכלל והיום עיקר המשמעות היא לצבע אבל כן רציתי עגלה איכותית ויציבה, וכן הלאה)
פאה – מסרקת אצל מישהי מתחילה.
רואה את גיסות שלי שאני יודעת שמשתכרות פחות קונות בוגבו חדשה, מלבישות מותגים
כן אני יודעת שההורים מ 2 הצדדים עוזרים להם יותר
ואצלי ב"ה ממש משתדלת לא לקחת כסף מההורים, גם ככה הם שקועים בחובות מנישואי הילדים.
יכולה לחזק אותם שרואים ניסים וד' עוזר
והזכות העצומה הזאת שהבעל יושב ולומד נצברים לנמח נצחים
צריך לדעת מאוד טוב מהם סדרי העדיפויות שלנו בחיים
(כן יכולה להגיד שבדברים אחרים (מזון, בייביסיטר, מוניות) שמאוד חשובים לי ומקלים את היומיום אני לא מתקמצנת על השקל ממש כמו בביגוד לדוג (בסוד אני גם יגלה לך שאנחנו גם לא ממש סוגרים את החודש) אבל לפחות אני מרגישה שהדברים שאני משחררת בהם יותר זה דברים של בריאות הנפש שמאפשרים לי להמשיך ולגדל את הילדים באהבה ולרצות עוד ולא משאירים אותי חנוקה.
דבר נוסף שעזר לי זה לגור במקום ובסביבה שזה לא יבלוט מאוד
גרנו בירושלים – שם הפערים הזויים והיה לי הרבה יותר קשה, היום אנחנו בבני ברק והרבה יותר קל מבחינת הפערים אבל עדיין צריך הרבה לעצום עיניים. (ובסוד גם לא לגור ליד המשפחה – הפערים היו קצת יותר מידי)
מאחלת לך הרבה כח והרבה פרנסה!!!
חייבת להגיב עוד משהו
התחלתי לאחרונה (בהמלצת האתר!!) לקרוא ספר מדהים – 90 יום למנוחת הנפש
שעושה סדר מדהים בנושא!!!
מסופר שם על סוחר שהגיע לבעל שם טוב לבקש ברכה לקראת נישואי הילדים – הוא עומד לחתן אותם ואין לו מאיפה.
שלח אותו הבעש"ט לסנדלר, שאל אותו הסוחר איך הוא חיתן את הילדים והסנדלר ענה לו בכזאת פשטות
הייתי צריך עוד כסף אז משמיים שלחו לי עוד לקוחות
חושבת שהמסר הזה חזק ונכון לכולנו
לדעת ולהאמין כשצריך עוד – ד' שולח. ככה פשוט!
מימי וכולן…
תפילה!
תפילה מעומק הלב, במילים פשוטות שיתן לנו מה שאנחנו צריכות. ואת הכח להתמודד.
וכמובן- הסגולה הידועה ברכת המזון מתוך הכתוב ובכונה- סגולה לפרנסה!
ועוד משו גשמי: בתור השתדלות:
אמנם נשמע פרימיטיבי אבל חכם!
לחסוך מראש, לשים סכום פעוט שאת מסוגלת לעמוד בו כל חודש במעטפות
ליעד מעטפה לביגוד לחגים, לחופש ולכל מטרה שאת צריכה,
וכשתצטרכי יהיה לך, לפחות את ההתחלה…
וואו, נשמע מוכר 🙂
כשאנחנו רוצות משהו והוא אינו בהישג ידינו.
מה עוזר? להתחזק באמונה ובטחון ממי שהפרנסה שלו.
שזה אומר:
1. ללמוד שער הביטחון בחובת הלבבות כל יום
2. להתחזק בברכת המזון, מהכתוב ובכוונה
3. לומר פרשת המן.
4. וכמו שהזכירה כאן מישהי: ללמוד בספר 90 יום למנוחת הנפש (מבוסס על שער הביטחון).
רוצה להגיב מכוון קצת שונה והלוואי ואזכה לחזק.
יש לנו כסף! ובעלי מאילוצים בריאותיים שאין כאן המקום לפרטם לא יושב ולומד
פעם הייתי כותבת לצערי הענק, , היום שיניתי גישה. למען השלום בבית שהוא מעל הכל.
אבל רוצה להגיד לך שאני קוראת את מה שכתבת ומה שהגיבו נשים מדהימות אחריך. מעריצה אותך ואותן עד כלות ןכן, לא מתכחשת לקנאה עולה בי לשמא התאורים שלך על הלימוד של בעלך וכן גם על הצמצום הכלכלי. הבית שלי הוא בית של תורה מבחינת ההתנהלות הערכים והשאיפות. אבל לא זכיתי לזכיה הגדולה מכל ואני כותבת הגדולה מכל לא כמליצה , לא כדיבור בעלמא. כן שהבעל יושב ולומד מתוך שמחה ורצון זה זכייה הגדולה מכל בעולם הבא ולגמרי גם בעולם הזה.
נכון יש לי כסף לכל מה שכתבת שאולי לך אין, מודה לבורא עולם שנתן לי את החיים האלה ומאמינה שהם הכי נכונים לי.
אבל לו יכולתי לשנות את המציאות ולבחור מציאות שבה בעלי יושב ולומד . הייתי עושה זאת בעיניים עצומות, בעד כל הון שבעולם או יותר נכון בעד כל מינוס שבעולם. ולא כותבת את זה בנאיביות או מתוך בורות מכירה הכי מקרוב משפחות כמוכם ועדיין ללא ספק והכי נחרץ שיש! אין תחליף לאושר שלימוד התורה של הבעל נותן לחיים!!!!!
מעריצה ונושאת עיניים מעריצות לכל אשה כמוך. וכמי שלא זכתה מבקשת שתראי גם את הזווית הזאת.
תודה לך שההעלת את הנושא
לשמוע את זה זה להבין שלא רק אני בהתמודדות הזאת ….
מה שלי עוזר בזמנים שאני מרגישה חנוקה
זה ההחלטה שאני יכולה להיות יותר גדולה מהכסף
שאין סיכוי שהוא עד כדי כך יקבע את המצב – רוח שלי
זה מחייב אותנו לדעת שבידי ה' כל אוצרות תבל והוא ברגע יכול לשלוח לנו מה שאנחנו צריכות…
אגב יש לי חוברת מהממת שכתב הרב אהרון לרנר ששמה "בין בטחון להשתדלות"
אשמח להעביר אותו למי שמעוניינת בכיף בהסכמתו המלאה
הפרטים המלאים במייל
מימי יקרה ומגיבות יקרות,
אני חושבת שמעל הכל החברה מאוד משפיעה
אני כאחת שגרתי באזור חרדי ומרכזי מלא ראווה 🙁
ועברתי לגור בפריפריה – הבנתי את ההבדלים (ולא חסר לילדים שלי כלום- הפוך יש להם אמא רגועה יותר ב"ה )
חוץ מהעניין הכספי גם הלחץ הנפשי…
אז אולי שכל אחת תשים לב לעצמה ותרגיש אם את כל החג הייתה עושה בתוך ביתה שלה בלי שיראו אותה ואת ילדיה בחוץ האם גם אז הייתה מקצצת ממה שאין?
זו נקודה חזקה למחשבה!!!
כמובן שאני לא חולקת על כך שהוצאות שבת וחג חוזרות וצריך להתחזק באמונה כי זה כל החיים שלנו
אבל בל נשכח את בין אדם לחברו – ומספיק כבר לנקר עיניים!!
שיהיה לכולנו שנה טובה מבורכת ושופעת בטוב
וחגים שמחים ורגועים:)