התגובה של אמא לילדה שלא התקבלה ועכשיו כן על "היא ילדה, בת 14 בסך הכל"
כותבת השיתוף:
לצערי ולמרבה הבושה גם אני חשבתי כמוך
שכנראה יש משהו, קטן או גדול, שבגללו הן לא מתקבלות.
עד-
עד שזה פגש אותי.
ציינתי שהיא מביטה על אחיותיה הצועדות לסמינר-כלומר אחיותיה התקבלו לסמינר ולומדות ומרוצים מהן מאוד ב"ה.
אז הסיבה היא לא המשפחה.
אולי הילדה? אז בהתחלה ממש נחרדתי שאולי יש בה משהו שאני לא יודעת, אולי היא לא מוצלחת כמו שחשבתי…
התברר כלא נכון. גם לדברי המורות וגם לדברי הרבנים וגדולי הדור שהתערבו.
מסיבות מובנות אחסוך את רוב הפרטים, רק אציין בקצרה שבשימוע להנהלת הסמינר הטענה שלהם היתה מגוחכת והופרכה באותו רגע…לא דיברו אמת, בלשון המעטה.
באתי לעורר שמדובר בכאב נוראי, בחרם עוצמתי, על הילדה שלך, כשההורים חסרי אונים.
אז רק בקשה קטנה לפתוח את הלב
לראות מעבר לצבע העור,
ולנסות להקל,
לעזור אם אפשר,
לומר מילה איפה שצריך אם יש אפשרות,
לתת לבת שלכם להפגש עם הילדה.
זו הצלת נפשות.
התגובה של שרה על שיפוץ דירה בהר נוף: כך הפכנו דירת 4 חדרים לבית יוקרתי ומתוכנן למשפחה גדולה
ווואו גם אנחנו עצבנו את הדירה בידיים של חיה המדהימה!!!!
ממליצה עליה בחום!!!!
החשיבה על כל פרט והעצות החכמות פשוט לסמוך עליה !!!ולהיות בידיים רגועות היא מאסטרית!!!! אלופה!!!! ד"ש חם שרה
התגובה של מירי על שידוכים שלא הולכים
התחתנתי בגיל יחסית מאוחר וספגתי לא מעט את התיוג של "בררנית שמחפשת משהו שלא קיים".
אחד הדברים שהכי כאבו לי היה חוסר הלגיטימציה סביב נושא המראה של הבחור. זה נושא שכמעט "אסור" לבחורה להגיד שהוא מפריע לה (אולי זה באמת פחות נפוץ, אבל אצלי זה היה פקטור משמעותי, מה לעשות?), וברגע שהייתי כנה, נתקלתי בפרצופים עקומים או במשפטים כמו "אחרי החתונה זה לא משנה" ו…"העיקר הפנימיות", שאגב-זה לא סותר. רציתי גם וגם, אסור לי?
זה פשוט הזוי. הרי אני זו שאמורה לחיות עם האדם הזה, למה שמישהו אחר יחליט עבורי מה נכון ונעים לי ומה לא?
אני זוכרת שהציעו לי בחור ש'על הנייר' היה מעולה: ירא שמיים, מתמיד, חביבו של ראש הישיבה, אבל בפגישה המראה שלו פשוט היה מוזר בעיניי. כשסירבתי, החברה השדכנית הייתה בטוחה שירדתי מהפסים. זה פגע בי. הרגשתי שלא נותנים מקום לרצונות (הלא פוטוגניים) שלי, אלא מנסים לנהל לי את החיים מרוב נסיון וחכמת חיים עשירה.
לא הייתי על שום עץ גבוה. כשפגשתי את בעלי, התארסנו תוך ארבע פגישות. זה פשוט היה "זה".
בנוסף, רציתי בחור שלומד ולא עובד, אבל במציאות, למצוא בחור מבוגר יותר שעוד לומד, זה לא נשמע הגיוני. והיו כאלו שדווקא ניסו להוריד אותי מזה, ופתחתי את הראש-מודה. אבל גם התפללתי כי זה מה שרציתי, וברוך ה' בעלי עד היום אברך שמוסר נפש על התורה.
אני לא אומרת את זה ככלל גורף, וייעוץ הוא תמיד דבר חשוב, אבל מי שמרגישה בסיטואציה הזו- חשוב שתדע שהיא צריכה רק אחד. לפעמים הביטחון העצמי שלנו והתפילה הם המצפן הכי מדויק, גם כשהסביבה בטוחה שאנחנו "טועות".
ואליכן השדכניות היקרות שעושות עבודת קודש: דווקא בגלל האחריות הגדולה והרצון הטוב שלכן לעזור, חשוב לזכור שלפעמים "נקודה קטנה" או "שטותית" בעיני המתבונן מהצד, היא עולם מלא עבור הבחורה שעומדת שם. כשנותנים מקום גם לתחושות האלו, בלי שיפוטיות, אתן עוזרות לבנות בית מתוך שלמות ושמחה אמיתית.
התגובה של פלונית על אני ממורמרת
הייתי במצב שלך ויציאה שבועית הועילה לי, אבל מה שיותר הועיל לי היה- לכתוב יומן.
קניתי מחברת יפה ועט טוב (השקעתי), ואני כותבת באופן די קבוע.
הרעיון הוא מודעות עצמית- הרגשתי שעומס החיים לא מאפשר לי לעצור לחשוב
ויומן הוא בשבילי הפתרון המושלם לזה. אני כותבת שם מחשבות, תובנות, תפילות, רגשות, שירים קצרים,
וכל עמוד שאני כותבת נותן לי יותר כוח מקודמו.
אולי זה נשמע קצת רגשי או דביקי….
אם היית מכירה אותי היית יודעת שאני הכי שכלתנית ותקתקנית בעולם
אבל יש לי עולם של רגש, ובלי להכיר אותו לא אוכל להיות שמחה בחלקי.
התגובה של ברוריה על ארוחה קלה לל"ג בעומר: פיצות אישיות "במצקת" ללא לישה
יצא ממש טעים זה מתכון קל.
התגובה של מיכל על התמודדות מול ירידה רוחנית של הבעל
תודה על המאמר החשוב!
הרגשתי שהוא נכתב בשבילי…
