כולנו רצות… (גם אני 😊)

אישה אחת הלכה ברחוב לתומה ופתאום ראתה שיירה של נשים כבודות רצות, היא לא היתה מספיק קרובה בכדי לשאול אותן מה קרה, אבל נשים כבודות שרצות ברחוב זה לא ממש מעשה שבכל יום, אז היא הסיקה שהן בורחות ממשהו, ואם המשהו הזה צריך לברוח מפניו סימן שהוא מסוכן, ואם הן עדיין רצות סימן גם שהמשהו הזה לא מספיק רחוק והמקום שהיא עומדת בו לא בטוח.

אם כך, הסיקה אותה אישה מדובר בסכנה ולכן גם היא צריכה לרוץ ולברוח. כל המחשבות הללו עברו במוחה כהרף עין, ענין של שניות מלראות, לחשוב, לשאול את עצמה, להסיק מסקנות ולהצטרף… והיא אכן הצטרפה לשיירה והתחילה לרוץ. אחריה, היא שמה לב, כבר רצו עוד שתי נשים. וכך, נשים כבודות שהולכות בדרך כלל במתינות ברחוב, ומעולם לא רצו כך, כי זה לא ממש מתאים להן, רצו והתנשפו והתנשמו ונשנקו מחוסר אויר, עד שהשיירה הגיעה לתחנת אוטובוס, שם עמד אוטובוס לנסיעה מחוץ לעיר.

והראשונה בשיירת הרצות עלתה עליו.

וזו שרצה אחרי זו שעלתה לאוטובוס נעצרה במקומה, וכל השיירה שרצה אחריה נעצרה בבת אחת. וכל הנשים הביטו אחת בשנייה בתמיהה, בעצם מה קרה כאן? והן התחילו לשאול ולברר, וזה מה שהתברר להן למרבה הגיחוך.

האישה השנייה ראתה אישה אחת רצה ומאחוריה מיהרו כמה ערבים, שכנראה סיימו את יום עבודתם, והם הלכו עם גרזנים וכל מיני כלי משחית. אותה אישה, כאמור השנייה, ראתה את הראשונה רצה ואת הערבים מאחוריה, והסיקה שהראשונה בורחת מפני הערבים, כיוון שהיא לא יכלה לשאול והיא נבהלה, היא התחילה לרוץ גם. ראו אותן נשים נוספות ברחוב, חשבו לעצמן: למה שתי נשים רצות? בטח הן בורחות ממשהו, הביטו קצת יותר בקפדנות וראו כמה ערבים עם כל מיני כלי משחית… הגיעו למסקנה שכנראה יש כאן סכנה, אולי הערבים רצו אחריהן, אולי אמרו משהו… התקופה היום מתוחה, וכל כמה ימים יש פיגוע, כולנו נפגעי חרדה ופוסט טראומטיים והמצב משליך על המחשבות שלנו ועל המסקנות… אז גם הן החליטו לברוח…

וכל השיירה בורחת מפני ערבים שכבר מזמן לא נראים באופק כי נשארו הם הרחק מאחור, ובכלל לא חשבו, לפחות לא כרגע… לפגע, והנשים עדיין רצות, עד ש… הראשונה הגיעה לתחנה ועלתה על האוטובוס, ואז הבינה השנייה שהראשונה לא ברחה מהערבים, אלא היא פשוט רצה לאוטובוס שראתה אותו מתחילת הרחוב מגיע, ורצתה לתפוס אותו כדי שלא תצטרך להמתין שעה לאוטובוס הבא… ובאותו רגע הבינה הרצה השנייה שאין על מה, ואין טעם לריצה, ונעצרה, ואחריה כל הרצות… שראו שהיא הפסיקה לרוץ, והסיקו שהסכנה חלפה ועצרו גם הן…

ורק כשהן דיברו ביניהן הן הבינו איזו סיטואציה מצחיקה קרתה כאן…

בשורות טובות תמיד : )

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, henya10@012.net.il