אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ
נִפְרָד
מֵהַיֶּלֶד שֶׁהָיָה לִי.
מַהֵר נִפְרַד,
לְאָן אַתָּה מְמַהֵר.
קָטָן הָיִיתָ בִּזְרוֹעוֹתַי
בּוֹטֵשׁ אֶת הָאֲוִיר,
הַיּוֹם אַתָּה
בּוֹעֵט בַּחַיִּים עַצְמָם.
וְרַגְלֶיךָ אֲרֻכּוֹת
אֲרֻכּוֹת
מְמַהֲרוֹת לַשְּׁבִיל
שֶׁעוֹד לֹא הָלְכוּ בּוֹ,
רַק אַתָּה
מַכִּיר.
כְּבָר לֹא מְחַפֵּשׂ
אֶצְלִי נֶחָמָה,
מִתְנַחֵם בַּחוֹמוֹת
שֶׁאַתָּה בּוֹנֶה סְבִיבְךָ
נֶעֱלַם.
בְּעֵיְּנֱיךָ-
תְּהוֹם פְּעוּרָה
בֵּין שְׁנֵינוּ,
שָׁנִים שְׁלֵמוֹת
אַתָּה מַשְׁלִיךְ
לְתוֹכָהּ.
הֵן תֵּדַע יֶלֶד,
הַהֵד שֶׁלְּךָ
תָּמִיד חוֹזֵר
מִן הֶהָרִים הַגְּדוֹלִים.
4 Responses
זה מרגיש ממש עצוב 🙁
הלואי שהיה קורא את השיר הזה…
אני שואלת את עצמי:
ולמה לא לתת לו לקרא,
באיזה רגע של חסד…
ברגע כזה שהקשיחות שלו קצת נרדמת…
הייתי מעיזה?!…
ממש יפה וגדוש באהבת אם
גם צורת הכתיבה, הדימויים והתיאור שהולך ונבנה יפים מאד ולא רק התוכן
השיר הזה מזכיר לי כל כך,
איך אני אוהבת אותך, ילד שלי
גדול קטן שכמוך…