היא מבקשת כבר להניח את הראש על הכרית, עייפה מהיום הארוך הזה, בעלה אמור לחזור מחתונה של חבר שהתקיימה אי שם בדרום הארץ והיא גמורה. הבית נקי, מסודר, השתדלה לארגן הכל היום, יש לה מחר יום עמוס לא פחות. היא יושבת על הספה ומסתכלת על הבית בתחושת סיפוק.
הטלפון מצלצל מהמדף, מחובר למטען אחרי שפרקה את הסוללה בשיחה עם אחותה, אמא שלה וחברה מהסמינר תוך כדי שפשוף סירים, ניקוי מסיבי של הגז, קיפול כביסה בקצב מהיר וסיבוב בחדרי הבית תוך כדי הרמת חפצים והחזרתם למקומם הטבעי.
היא מתרוממת בעייפות מהספה, ממהרת להשתיק את "כי הרבית טובות עלי…" לפני שכל ה"טובות" יקומו עליה בבכי או לחילופין בערנות מוגברת לחיים ולשלום.
קולו של העונה לשם "בעלי היקר" נשפך מהנייד לתוך אוזנה, בעליזות שנוגדת עד הקצה את רגשותיה בשעה זו.
היא עונה בעייפות, משתדלת שישים לב לכל טון ותו המושמע ומבטא את העייפות, החולשה והמסכנות שלה.
הוא לא מספיק קשוב, קולות של חברים נוספים נשמעים שם ברקע: "את יכולה להכין לי משהו לאכול? אני מת מרעב, לא היה שם שום דבר ראוי לשמו, וגם לפני שיצאתי לא הספקתי לאכול…"
"לאכול? עכשיו? קפה ועוגה מספיק??" – היא שואלת בחולשה, מקווה שהיא לא צריכה להיכנס עכשיו למטבח להפשיר חזה ולטגן שניצלים…
"אני לא שומע אותך… את מקוטעת, ויש פה רעש", הוא צועק לה באוזן, גם הבית שלה מתמלא פתאום ברעש וקולות של נסיעה ודיבורי גברים שחוזרים מחתונה…
"טוב" היא עונה נפרדת מהמחשבה להכנס למיטה בשעה הקרובה.
"תודה רבה, אני אהיה בבית בערך עוד שעה." היא שומעת אותו מחייך מבסוט.
****
כמה פעמים הדרישות לא הגיוניות, לכאורה לא מתחשבות, לא רואות את התמונה השלימה, סומכים על האישה שתסכים, תחייך גם, תעשה בשמחה, אולי אפילו תרצה ותשתוקק לעשות, וגם מסתובבים בתחושה של "אשתי כל יכולה…"
בפרק "אשת חיל" מביא שלמה המלך את הפסוק "בטח בה לב בעלה…" ובהמשך "גמלתהו טוב ולא רע"
מה הביטחון של האיש באשתו? שהיא תמיד תגמול לו טוב, והכפילות של "ולא רע" זה גם כאשר לא מגיע לו שתנהג איתו בטוב, היא עדיין גומלת איתו רק טוב.
אבל באמת יש כאן מקום שאישה יכולה להרגיש את התחושה של ניצול, תחושה של חוסר התחשבות. אני עייפה, חלשה, הוא לא היה כל היום בבית, איך הוא מעז לבקש ארוחה, ועוד ארוחה בשרית! לא איזה חביתה או טוסט, זה מקומם!
יכולה להיות דוגמא נוספת שבעל מגיע שעה לפני שבת ואומר לאשתו "חבר שלי נתקע בלי מנה אחרונה לשבת שבע ברכות, הרכב שהיה אמור להביא את הקינוחים נתקע אי שם, בקיצור אין מנה אחרונה ל-60 מוזמנים כפול שתי סעודות, אמרתי שאת יכולה להכין 30 מנות אחרונות כי יש לך מתכונים מהירים ובדרך כלל גם החומרים נמצאים אצלנו בבית, מה את אומרת???"
היא מסתכלת על השיש הנקי ועל החלוק של השבת שהיא כבר לבשה, וחושבת על זה שכבר התכוננה ללכת לנוח ועד שיש לה שעה רגועה לפני שבת, וכמה לא מתחשק לה ללכלך עכשיו את הבלנדר והמיקסר והמקצף ושקיות הזילוף וכל מה שמצריך בשביל להכין עכשיו מנה אחרונה, כי בעלך היקר בהערכה מאוד גדולה אליך נידב אותך…
באים חז"ל ומלמדים אותנו מה זה לב טוב – לב טוב זה לבדוק איך אני כן מצליחה לבוא לקראת. ברור שאישה יכולה לסרב בנימוס ולומר אני ממש מתנצלת, אם היית אומר לי את זה לפני שעה זה היה אחרת, אבל עכשיו, מחילה, אני לא נכנסת למטבח…
הבעל כמובן יבין את זה וימשיך הלאה, אבל יש כאן הזדמנות פז לחזק את שריר ה"טוב לב", יש כאן הזדמנות נדירה לצאת קצת מעצמי ולראות איך אני מצליחה לתת מעבר, בלי שמשהו מחייב אותי (ואנחנו מדברים כאן רק על המקרים הנורמטיביים, בהם כמובן אף אחד לא מחייב את האישה!).
'טוב לב' זו הנקודה שמעבר. היא לא חובה, היא נשארת תמיד בגדר זכות!
תמיד רק אם את רוצה לעשות עוד קצת. גם בדוגמא למעלה – ברור שאישה יכולה לסרב בעדינות ולומר, אני מארגנת לך טוסט זריז ושמה לך בטוסטר וכשתגיע רק תחמם ותאכל ואני הולכת לישון.
הטוב לב- זה לבדוק (כמובן בלי לפגוע בעצמי, לא להפוך את עצמי לקדושה מעונה או לקרבן מסכן) אם אני יכולה לבחור עכשיו לצאת לאימון של שריר ה"טוב לב" שלי, ולהסכים לעשות משהו שחורג מגבולות הנוחות שלי.
יוצא מגבולות ה"אני" הרגילים, מוכן להסתכל על הרווח העתידי של המעשה שלי עכשיו.
אני אוהבת להסתכל על כל מיני סיטואציות בנישואין, כעל תרגילים המאמנים אותי לפתח כל מיני יכולות שבשום מעבדה ובשום חדר כושר לא הייתי יכולה לפתח.
בסיטואציות כמו הסיטואציות לעיל, אני תמיד שואלת את עצמי, מה היה קורה אם מישהו אחר היה מבקש ממני את הבקשות הלא שגרתיות האלו באותו מצב נתון, לדוג' אם חברה טובה שלי היתה מתקשרת אלי שעה לפני שבת ומבקשת עזרה דחופה בהכנת מנה אחרונה בגלל פנצ'ר של הרגע האחרון. בהכרות שלי עם עצמי אני יודעת שהייתי עונה לה "בטח, אל תדאגי!" ועוד הייתי מציעה שתוריד מעליה את העול, ומתנדבת לגייס עוד שתי חברות להכנת 60 כוסות ג'לי עם קצפת…
למה? כי ככה זה, אין לי תשובה למה לאחרים יותר קל לנו. אני חושבת שגם אם הבן שלי מהישיבה היה מתקשר ואומר לי "אמא אני ממש רעב, אם את יכולה להכין לי אוכל חם בשרי…", היה לי יותר כוח וחשק לעשות.
עם הבעל שלנו זה מורכב יותר. יש לנו ציפייה גדולה יותר שהוא יבין אותנו. שם אנחנו מרגישות בנוח יותר לסרב, ואני חוזרת שוב: זה גם יתקבל, ובסדר, ומובן, וגם לא יפגע בזוגיות שלנו!
אבל מעשים קטנים כאלו – שאני קוראת להן גילויי טוב לב, מביאים את הזוגיות שלנו לרמה גבוהה יותר, לקשר עמוק ונעים יותר, וזה מאוד משתלם לאמן את את השריר המיוחד הזה.
אז בפעם הבאה שבאה לידך הזדמנות, ותרגיל לאימון הטוב-לב שלך, את מוזמנת לנסות לאמן את השריר, ולגלות את ההשפעות הטובות שהוא משפיע עליך, על בעלך, ועל הזוגיות שלכם. אימון נעים!
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד?
בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]
ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729
להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799
בת אל המדהימה
אני אוהבת לקרא את המאמרים שלך, הם עושים תחושה כ"כ טובה, מדוייקים ונכונים לגמרי!
רציתי להוסיף שיכול לעזור לנו אם נחשוב שאנחנו במקום הבעל כעת, נמצאות בחתונה, פושות חברות, במצב רוח מרומם, והבעל בבית שומר על הילדים שאולי התעוררו כמה פעמים, עייף מכל היום ולא במוזה, ואז אנחנו חוזרות עם כללל החוויות ומצפות שהוא יקשיב לנו ויהיה איתנו, והוא…רק רוצה לישון… כמה היינו רוצות שהוא יראה את הצורך שלנו בשיתוף באותו רגע, כמה אנחנו מרגישות שזה מגיע לנו… ככה גם בסיפור שהבאת, רק הצרכים של גברים ונשים שונים ולכן הדוגמאות שונות, אבל העיקרון זהה.
שוב תודה!! החכמתי רבות ממך!!
נכון מאוד,
זה בדיוק כך, רק שלא תמיד אנחנו זוכרים את זה, הרי חז"ל כבר אמרו אל תדון… עד שתגיע למקומו,
כמה בעיות ופגיעות וחוסר הבנה, היינו יכולות לפתור אם היינו נוהגות לפי עצות חז"ל….
שמחה שאת נהנית ומחכימה! תודה על התגובה.
מאד יפה.
אך בעיני תמיד חשוב להגיד מה שבאמת מרגישים כי זה יכול להתפוצץ בלי הכנה מראש..
חשוב לתת מעצמינו מעבר- אך קודם כל, לבדוק האם זה באמת מתאים לנו.
אני גם חושבת שזה עובר לצד השני- אם אדם עושה משהו שהוא עושה את זה בכח- השני לא מרגיש נתינה וזה גם לא מוליד אהבה.
רויטל יקרה,
את צודקת מאוד, חשוב לומר מה מרגישים, וודאי שחוסר דיבור ועשיה בלי חשק ו"בכוח" מובילה לפיצוץ לא מבוקר, ופגיעה מתמשכת.
לכן "טוב לב" הוא באמת עניין של רצון ורק של רצון, רצון כנה ואמיתי ומתוך שמחה של היענות לאתגר.
אני רואה את זה כמו יציאה להליכה, שאין לך כוח לצאת ואין לך חשק, אבל את יודעת שבסוף זה עושה לך טוב, אז את יוצאת עם כל הקושי אבל חוזרת עם הרגשה טובה שהצלחת לצאת.
כאן זה בדיוק אותו דבר, ואם זה לא ככה "לא אותי קראת יעקב"… – אז זה לא!!!
מודה לך על הדיוק.
יפה!!
אהבתי את החידוד הזה שאם זה היה מישהו אחר איך הייתי מגיבה…
אני חושבת שזה מגיע ממקום שמחשיב את הבעל כמו את עצמינו- וכמו שלעצמי לא הייתי תמיד משקיעה כמו אחרים, כך לבעל. אבל חשוב להתחזק בזה.
תודה רבה בתאל!!
זה מעניין מה שאת כותבת, לא חשבתי על זה כך…
הסיבה מאד פשוטה. כמו שיותר קל להדיח כלים בבית של יולדת קורסת מאשר לעשות את זה בבית שלי (וכמו שלילדים יותר קל לעזור אצל אחרים…) כי זה קוסם וזה רחוק וחד פעמי ולא מובן מאליו ויגרור הרבה הערכה.. וגדול המצווה ועושה.
וואו מקסים!!
אני ממש נהנית לקרוא את המאמרים.
הלוואי שנצליח ליישם..
יאוו בת אל כל מילה פנינה !!
תודה לכל המגיבות,
שמחה שאתן נהנות ומתחברות.
אתן נותנות כוח.
אהבתי..
לפעמים דווקא ה'לפנים משורת הדין', עושה יותר ממאמצים רבים בשורת הדין..
רוצה להוסיף שאם הזוגיות משובחת, היה מתבקש מהבעל לשאול קודם בשלומה של אשתו…
הרעיון הכללי יפה מאוד, אבל הדוגמאות שהבאת בעייתיות, בעיניי.
את מתארת פה שני מקרים שבהם הבעל לא קשוב לאשתו, וגם לא ממש נותן לה בחירה.
במקרה הראשון – הוא נהנה בחתונה, היא עבדה קשה כדי לשמור על הילדים. בעל שחושב איך אשתו מרגישה לא היה מעלה בדעתו לבקש שתכין לו אוכל באמצע הלילה, או, לפחות, היה שואל אותה מה שלומה ורק אז מחליט אם מתאים לבקש בקשה כזו. הבעל בסיפור מרוכז רק בעצמו ובהנאה שלו, בלי שום מחשבה על אשתו.
במקרה השני – הבעל מתנדב בשם אשתו להכין קינוח רגע לפני שבת. לגיטימי לשאול אם היא מוכנה להתנדב, לא לגיטימי להודיע מראש שהיא תסכים. הסיפור לא דומה לחברה שמבקשת עזרה, אלא לחברה שקובעת שחברתה תתנדב לעזור לה.
סיטואציות כאלה יכולות לקרות לזוגות נורמטיביים, אבל השאיפה צריכה להיות לזוגיות טובה יותר, שבה בני הזוג קשובים זה לזה ואכפתיים זה לזה.
במצבים כמו אלה שתוארו כאן, שבהם האיש לא רואה את צרכיה ואת תחושותיה של אשתו, ההתנגדות הפנימית שהאישה מרגישה לגיטימית לחלוטין, ויותר מזה – היא מבורכת. אי הנוחות שהאישה מרגישה תאפשר לה לשאוף לזוגיות בריאה יותר, שבה גם היא וגם בעלה קשובים זה לזה.
השלב הראשון צריך להיות הכרה פנימית של האישה בכך שמשהו פה לא אידאלי, שזוגיות בריאה צריכה להיראות אחרת. רק כשזה ברור לה, היא יכולה להחליט אם מתאים או לא מתאים לה להיענות לרצון שלו.
אם היא תתעלם ממה שצורם פה ותגיד לעצמה: "אי הנוחות שאני מרגישה נובעת מזה שאני לא מספיק טובת לב, אני צריכה להתאמץ להיות יותר טובת לב למען הזוגיות שלנו" – חוששני שהזוגיות שלה תתחזק רק למראית עין, אבל מתחת לפני השטח היסודות יהיו רעועים.
כל מילה!
הסברת טוב את מה שהפריע לי ולא ידעתי להסביר כמוך
אז לא הגבתי וזהו
שמחה שהבאת את הקול הזה
תודה על התגובה, ועל ההזדמנות לענות גם על מה שהבאת כאן.
בדוגמאות אני משתדלת להביא את המצבים שאיתם רוב הנשים מתמודדות, קצת חוסר שימת לב מצד הבעל, טיפה חוסר רגישות, קצת הבדלים בין הבעל והאישה, שוני בהסתכלות על העולם ועל המציאות,
לא תמיד זה מגיע ממידות רעות או מזוגיות בעייתית מצד הבעל שחייב להפסיק אותה או לחפש דרך לעצור את ההתנהגות הלא ראויה. אנחנו בנ"א בעבודה עד מאה ועשרים.
אין עניין לחיות ולסבול וזו גם לא ההדרכה שאני נותנת, אלא התמקדות בטוב שבשני ובטוב שאפשר לעשות לשני כדי לגדול ולצמוח מזה, והתחושה הטובה מגיעה מהסיפוק, מהעבודה העצמית, ומיכולת השינוי שאני יוצרת בכל פעם כזו.
יתכן שזו רמה אחת מעל מה שהעולם מדבר, אני באמת מדברת על זוגיות ברמה גבוהה ויותר התעסקות במה אני צריכה לעשות, כדי לעשות לעצמי טוב ופחות במה תעשי כדי שהוא יהיה… או איזו התנהגות צריך לעצור אצל השני.
המטרה של המאמרים היא לעשות את השינוי בהרגשה ובחוויה האישית של האישה מול הזוגיות של עצמה. אין לנו יכולת לשנות את השני אלא רק את מה שנחווה ביחס למה שקורה לנו.
כאשר אני אומרת לאישה כשאת עושה לפנים משורת הדין – את מחזקת בעצמך טוב לב.
נראה לי שזה נותן יותר כוח, עוצמה, חוזק, ויציבות לנישואין בעזרת ה'. ולא חלילה להיפך.
אני גם חושבת שהדוגמאות קצת קיצוניות,
ותמיד מעוררות אנטי
התוכן שאת מביאה הוא חשוב מאד לחיי נישואין. רוב הנשים מסכימות ונהנות עם הרעיון רק הבעיה היא עם הדוגמאות שאת מביאה (כבר כמה מאמרים). בדוגמאות את מנרמלת התנהגות גרועה מצד הבעל ואת מצפה שהאישה תשתף פעולה ועוד תעשה לפנים משורת הדין. בעל שמתקשר לאישתו בשעת לילה, מבסוט עם החברים, בקושי יכול לשמוע אותה ולשאול לשלומה ולראות מה מצבה כעת, אחרי כמה שעות שהוא נעדר מהבית והיא עם הילדים, ומנחית עליה בקשה להכין לו ארוחה טובה, זה גרוע! ואישה לא אמורה לשתף פעולה עם מצבים כאלה. זה מקרה שיכול לקרות אולי כשהם היו זוג צעיר שרק התחתנו.. והיא עם יותר כוחות ופחות עומס ועייפות, והוא יכול להתנהג עדיין כמו חצי רווק, והיא למרות ששעת לילה עכשיו ולא ממש מתחשק לה לפתוח מטבח.. היא יכולה בטוב ליבה להיענות לבקשה.. וגם במקרה כזה הייתי מצפה שקודם יתעניין בשלומה.. ולא ינחית בקשה כזו בלי אפשרות כמעט לשמוע את התגובה שלה בגלל מוזיקה רועשת ברקע.. בעל כזה שמרוכז רק בעצמו זה לא "קצת חוסר שימת לב מצד הבעל, טיפה חוסר רגישות, קצת הבדלים בין הבעל והאישה" (כדברייך). זה בעיה מהותית!! ואם אישה תתעלם מזה, היא לא תהיה אישה! היא תהיה חפץ שנמצא בבית בשביל הצרכים של הבעל.
גם בדוגמא השניה. מאיפה יש לבעל רשות לנדב את אישתו בלי לשאול אותה קודם? אולי היא תנדב אותו (בלי לשאול) ללכת היום בערב אחרי הכולל לצבוע בית של שכנה כי היא חייבת להחזיר היום דירה צבועה למשכיר.
הדוגמאות שאת מביאה כבר כמה פעמים הם תפיסה שגויה של גברים שמנותקים רגשית ומתנהלים לא נכון מול נשותיהם.
כאשר הבעל ידאג לאישתו ויכבד אותה בדיבור ובמעשה (להתעניין בשלומה לפני הבקשה, לשאול לפני שמנדב אותה) יהיה לאישה כוחות ועונג לעשות דברים לפנים משורת הדין ובטוב לב…
אם הבקשות מגיעות בצורה שאת הבאת, זה לא יתן עוצמה, כח ויציבות לחיי נישואין.. זה יתן בעל יותר אגואיסטי ולא רואה את אישתו ואת הצרכים שלה, ואם אישה תהיה עם לב טוב מידיי בשביל בעל כזה היא תהיה סמרטוט וזה יחמיר עם השנים.
בתאל היקרה
ממש נהנת לקרא את המאמרים ממש מחכימים!!!!!!!!!!!!!!
כל מילה פנינה
אשמח שתכתבי על אישה שצריכה מחמאות (קצת כמו צורך בסיסי כמו אוכל) והבעל לא רואה/ לא מפרגן ומחמיא וזה מאד משפיע על כל הזוגיות