חוב הלב #22: מי מפרנס את מי?

בפוסט הקודם הסברנו מה הדרך הנכונה לבטוח בהשם בתחומי הפרנסה.

מכאן והלאה רבינו בחיי מפרט כל מיני תרחישים שגורמים לנו לבלבול בעניין הכספים שלנו. בואי נראה:

לפעמים בורא עולם מגלגל שהרבה בני אדם יתפרנסו על ידי אדם אחד. הוא בוס של הרבה עובדים, ונראה שכולם תלויים בו. בעיניים חיצוניות זה אולי נראה לנו נחמד, להיות זה שמפרנס את כולם. אבל באמת  הסיטואציה הזאת היא ניסיון גדול לאיש העשיר הזה שכולם תלויים בו.

אנשים כאלו עלולים לטעות בשלוש טעויות נפוצות:

הראשונה זה עניין הדרך לעושר. אנשים עלולים לגזול בדרך לעושר, לרמות או לבחור דרכים רעות להתפרנס מהם. זה לא חכם, כי בורא עולם כבר גזר על האיש הזה עושר, בדרך זו הוא גם היה עשיר, וגם ממלא את כל חובותיו כלפי שמים, הוא היה מרוויח את כל העולמות! אבל האיש הזה בחר בדרכים של גזל, של רמאות, של עסקים מפוקפקים, בדרכים שמצערות את בורא עולם. הפסיד את העולם הבא שלו וגם העולם הזה לא כל כך טוב אם עכשיו אנשים שונאים אותו. אם הוא היה מחפש את העושר בדרכים הגונות, הוא גם כן היה מגיע אליו. אז לא חבל?

הטעות השניה היא שהעשיר עלול לחשוב שכל הרכוש שמגיע אליו הוא בעצם שלו, וכך קשה לו לתת אותו לאחרים.

הוא עלול להרגיש שאם הוא ייתן ממנו לאחרים – הוא יתמעט, הוא יחסר.

ולמה זה לא נכון?

כי יש שלושה חלקים של הפרנסה, כמו שכבר הסברנו:

החלק הראשון הוא פרנסה לעצמו, לעצם החיים עצמם, וזה בורא עולם הבטיח לתת לכל נברא חי, עד סוף ימיו.

החלק השני הוא פרנסה לצרכים של אחרים: אישה, ילדים, משרתים, החלק הזה לא מובטח לכולם. היא ניתנת רק ליחידי סגולה, מסיבות שידועות רק לבורא עולם. הפרנסה הזו היא לא קבועה יכולה להגיע, יכולה לחלוף. הכל לפי הדין והחסד של הקדוש ברוך הוא.

החלק השלישי של הפרנסה הוא החלק של ההון. הון הוא רכוש שאדם לא משתמש בו אלא צובר אותו. אין לאדם בעצם תועלת מההון שלו, הוא רק מטפח אותו ושומר עליו. למה הוא שומר? לגנבים או ליורשים, המוקדם מביניהם 🙂 עשירים הצוברים הון צריכים לקחת בחשבון שיתכן שהם צוברים את זה עבור מי שיהיה הבעל של האישה אחרי שהוא ימות או עבור מי שיהרוג אותו.

לכן, כשאדם כזה חוסך בנתינה לאחרים, כדאי שיבין שגם אם הוא נותן לאחרים, הוא לא לוקח מהחלק שלו האישי. זה פשוט חלק אחר של התקציב. אדם לא יפסיד מנתינה לאחר. זה פשוט חשבון אחר, כמו חשבונות בנק נפרדים. אחד לא בא על חשבון השני.

אנשים שמפרנסים אחרים טועים בטעות שלישית, נפוצה.

מכירה את האנשים שמרגישים שעושים לשני טובה, אז הם גם מזכירים לו אותה כל הזמן?

מכירה את הבוסים האלו שמרגישים שכולם צריכים להשתחוות להם על זה שהם משלמים את המשכרת בסוף החודש? הבוס של שושנה הוא כזה. הוא משלם. משלם בזמן, והשכר אפילו יפה ביחס לשוק. אבל לאורך כל החודש הוא לא מפסיק להזכיר את המשכרת שהיא מקבלת, הוא רוצה שהיא תפרגן על זה, ותהיה כל הזמן בהכרת תודה כאילו הוא מציל אותה ממש.

התפיסה הזו היא מעוותת. במקום להיות בהכרת תודה לבורא עולם על כך שהוא מזכה אותו להיות שליח טוב לאחרים, ולהבין שהכסף שייך לבורא עולם הוא בטוח שהוא מפרנס את שושנה מתוך כספו שלו, ואם הוא לא ישלם לה את שכרה המגיע לה היא תמות ברעב. אדם כזה מכונה על ידי גבינו בחיי – טיפש ומסכן. ולמה מסכן? כי הוא עובד כל כך קשה בעולם הזה לצבור הון ולהאכיל בו אחרים ומפסיד את שכרו לעולם הבא.

אבל אדם חכם, מתנהג בדרך הנכונה בשלושת הנקודות האלו:

הוא משיג את כספו בדרכים טובות וכשרות, הוא מקיים בכספו את החובות שהתורה מטילה עליו, ומשיג חיים טובים יותר בעולם הזה. הביטחון על הרכוש שיש ביד השם יותר חזק אצלו מהביטחון של הרכוש שיש לו בבנק, משום שהוא לא יודע אם הרכוש שיש לו הוא כפרנסה של מחיה או כפרנסה של הון. וכך הוא מגיע לכבוד בעולם הזה ועם שכר טוב לעולם הבא.