התגובות הכי מדהימות שלכן השבוע –

שימו לב לתגובה של יעל על השאלה: "הילדים שלי קוראים רק קומיקס, מה עושים?"

"כאחת שלא אהבה לקרוא…
בגיל די מאוחר גיליתי שיש לי בעיה של מיקוד ראיה,
ב"ה מצאתי דרך לטפל בה,
הבעיה שמהיום שטיפלתי בבעיה נהיתי חולת קריאה… תולעת ספרים…
לא חשבתי שבגיל 30 אני אתחיל לאהוב לקרוא וזה קרה!!"

והתגובה של גילי על מאפה שמרים אישי במלית אנטיפסטי וגבינות

"מהמם!!!
טעים בטירוףףףף
ממליצה לכולם,
עשיתי פרווה וכולם טרפו את זה"

התגובה המעניינת של י.ד. על WIGBOX – החברה הראשונה והגדולה בארץ ששמה סוף למחירי הפאות ההזויים!

"חבל, ככה כולם יקנו פאות בזול, וזה לא מקובל בכמה מגזרים"

התגובה של רחל על אני קיסרית

"לגבי אופטלגין-
ראיתי שעלה כאן ואני חיבת להוסיף:
מנסיוני האישי, לקחתי אופטלגין לאחר עקירת שן בינה והסתבכות שנקראת מכתשית יבשה- הגלד הראשוני שנוצר- זז ממקומו והעצם חשופה עד שהמקום מתאחה- כאבים מטורפים, כואב יותר מכל הלידות שעברתי!
לקחתי אז אופטלגין (גם זריקת הרדמה קיבלתי) ובגלל שהכאבים הוציאו אותי מדעתי לקחתי כל 3 שעות מקסימום מינון -מעבר למשקל שלי, אבל אל תדונו אותי! סבלתי מכאבים שאי אפשר לדמיין!
תכל'ס, גררתי ככה כשבוע- שבועיים עד שהופיעו לי פצעים על האצבעות ובחניכיים, וכמובן שלר יכלתי לאכול כלום כמעט, בסוף אשפזו אותי בשיבא כי גילו שהמערכת החיסונית שלי כמעט קרסה לחלוטין, אושפזתי בבידוד! בקיצור מאז אני נקראת רגישה לאופטלגין… אבל רופא הסביר לי שאני לא רגישה אלא שהתרופה הזאת פשוט מסוכנת וזה מה שהיא עושה- הורסת את המערכת החיסונית, של כל אחד….
אגב, הפצעים שקיבלתי היו מחלת הפה והטלפיים שתפסתי בעקבות הרס מערכת החיסון….
בריאות שלמה לכולן!"

והתגובה של רחל על מקפיאות לשבת חלק שני: סלטים – המשך

"תודה רבה, על הכל!!!
ממש סידרת לי את החיים,
הימי שישי שלי נראים אחרת לגמרי
ובשבת יש מגוון סלטים
יש"כ ממני ומהמשפחה 😊"

התגובה של אכפת לי על "אחי, ברעים כבר היית?"

"אני לא אתייחס לכל הדיון כאן, כי בא לי לבכות.
אבל לכל מי שאכפת לה מאד,
ורוצה להתחבר לעם ישראל ממקום יהודי ואמיתי –
אבל אין לה אפשרות להגיע ל"עוטף",
ממליצה מאד מאד על הסיור הווירטואלי במשקפות VR (מציאות מדומה)
עם הרב ישראל גולדווסר
במרכז "ניצחה הרוח".
ראיתי 3 פעמים.

נ.ב. שימו לב לבקש את הגירסה החרדית, היא שווה פי מיליון."

והתגובה (הקשה לקריאה!) של רבקי על רופא שמתנהג באלימות

"חייבת לשתף בסיפור שיושב לי על הלב כבר חצי שנה…..
הייתי עם בני הקטן בן ה6 במיון עם כאבים חזקים ברגל (לא הלך והיה קצת מטושטש מהכאב)
היינו שם יום שלם ואז אמא שלי באה להחליף אותי וחזרתי להניק את התינוק.
היא התקשרה שאבוא בדחיפות כי מעלים אותו לMRI כי התפנה מקום לצילום.
טסתי לבית חולים, הגעתי ישר למכון הMRI, חיכו לי כמה רופאים, החתימו אותי על מסמך
ואני פתאום רואה כמו סרט נע:
הם תופסים הילד ומפשיטים אותו, הוא מתחיל לצרוח, אני מנסה לגשת לדבר איתו והם חוסמים אותי, הרופא אומר עוד רגע הוא יהיה בשקט……
תלש לו את העירוי, הכניסו לו חדש של מבוגרים (והילד צורח!!!! ילד שעד אז שיתף פעולה עם הכל….)
הזריקו לו חומר והילד נפל ונרדם.
שאלתי: מה קרה???????
אמרו לי: הרדמנו אותו…………………
מה????? גיברת, חתמת על מסמך, לא קראת אותו?
חיכיתי מחוץ למכון 40 דקות ממררת בבכי,
קיבלתי אותו חזרה עם פה נפוח ומלא בדם, הם עקרו לו 2 שיניים קידמיות.
שאלתי: מה קרה לשיניים? הם אמרו: זה הפרוצדורה בגיל 6, כדי שלא יפול כשהוא רדום.
הילד התעורר בבעתה, דבר ראשון שאל: איפה השיניים שלי?
בלילה אחר כך הוא לא נרדם ואמר: פעם שעברה כשישנתי לקחו לי את השיניים…..

חצי שנה עברה, השיניים עוד לא צמחו, הילד עדיין מתקשה להירדם בלילות….
אחות אחת שהיייתה נוכחת באירוע נגשה אלי אחר כך במיון ואמרה לי שזה היה מזעזע.
אבל לא הסכימה לתת לי פרטים שלה כדי שלא תצטרך להעיד נגד הרופא.
זהו, זה הסיפור
אין לי מסקנות מהסיפור הזה…… אני עדיין מעבדת אותו ומתמודדת עם תוצאותיו"

התגובה (הארוכה…) של אסתר על לא מסתדרת עם המשמעת בכיתה

שלום תמר,
מזדהה איתך, בעבר הייתי במקום שלך, וב"ה למדתי להסתדר מצוין עם הבנות.
הנה כמה דברים שעזרו לי:
1. הלכתי בלי להתבייש למורות שלימדו אותי – אלא שהיו מעולות במשמעת, וממש למדתי מהן את העקרונות שעזרו להן.
הרמתי טלפונים, ניגשתי אליהן פיזית ופשוט למדתי מהן את השיטה. כנ"ל גם למורות שהיו איתי בצוות (כולל המנהלת!) ושאלתי אותן על הנושא הזה. מכל אחת למדתי עצה טובה חזקה אחרת.
מה שכן – חשוב מאד לראות מה שמתאים לך לאופי. לא לכל אחת מתאים כל דבר כמובן.
צריך לקחת את מה שמתאים לך, ומה שמתיישב לך טוב במח ובלב – זה הכי חשוב. חיקוי לא יועיל כאן. זה צריך להיות מונח אצלך טוב.
2. ולטיפים בעצמם: הדבר הראשון זה לדעת שהסמכות היא לא בגללך, ולא משהו כלפייך, המקום החזק שלך הוא מעצם היותך המורה כרגע. ולכן הסמכות אצלך. זה לא ישתנה גם אם התלמידות ירעישו / יפריעו / את תראי חלשה. את הסמכות, כי את המורה.
בפועל – חשוב מאד להכניס את לראש שלך, וגם לשדר לבנות שאם יש כלל, עומדים בו – זה לא קשור אלייך. ככה זה. קיר. עובדה קיימת כמו שהשמש זורחת. ולכן, אם למשל אמרת שמי שנכנסת באיחור מביאה אישור מהסגנית – זה יקרה. ואת אומרת לה בצורה כזאת: "את יודעת שיש לנו כלל שמי שמאחרת צריכה לגשת לסגנית, אז אין ברירה ותצטרכי לגשת לסגנית".
ואם התלמידה אומרת: "אבל שהמורה תכניס אותי בבקשההההה"
את חוזרת שוב ואומרת: "אני ממש מצטערת, אבל זה הכלל, אין מה לעשות. משתתפת בצערך אבל את תצטרכי לגשת לסגנית"
כביכול – הכלל הוא ניטרלי, אין אפשרות להזיז אותו. הוא קיר. הוא חומה. זה לא תלוי בך ולא תלוי בתחנונים שלה.
אחרי זה, וגם בתוך זה את יכולה וצריכה אפילו להשתתף בצערה, "אוי ממש חבל שאיחרת, בפעם הבאה תדאגי שזה לא יקרה שוב, חבל…"- אבל בלי לוותר על הכלל!
השדר תמיד: הכלל הוא כלל – הוא לא משתנה, אבל זה בלי לוותר על האמפתיה, ההזדהות וכו'.
כיכול את תמיד בצד של התלמידה. הכלל הוא חיצוני לשתיכן.
3. כלל חשוב ששמעתי ממורה חכמה מאד – עיסוק במשמעת הוא דבר משעמם מאד. נאומים ארוכים / קריאת שמות ארוכה / ענישה שלוקחת זמן – גוזלת זמן מהשיעור, וכמובן גורמת לששון ושמחה בכיתה… כל הדברים הטכניים האלו צריכים להיעשות במהירות גדולה, מהירות שיא הייתי אומרת. אלא אם כן תוך כדי קריאת שמות את אומרת מילים טובות, מתייחסת רגע לילדה שלא הייתה אתמול וכו' – חוץ מזה – בטיסה— וברגע שמתחיל השיעור – מרתון! הן צריכות לרוץ אחרייך! את מובילה בראש ומכאן – מרתון של הספקים.
4. להיות מעניינת!!!! זה הדבר כמעט הכי חשוב. לדאוג שכל שיעור שלך יהיה חוויה חד פעמית! ליצור גיוון בשיעור! זאת עבודה – אבל זה הדבר אולי הכי חשוב והכי מתגמל במקום. לא יודעת מה את מלמדת, אבל צריך כל הזמן שתהיה אווירה של דרמה ועניין. אני מלמדת מקצועות הומניים שם זה מאד קל. אני רגע אחד מספרת סיפור מותח, רגע אחרי מקריאה קטע, מראה סרטון מרתק ומעורר מחשבה, רגע אחרי יכולה להשמיע הקלטה ישנה, ורגע אחרי זורקת לחלל האוויר פצצה שהם לא חשבו עליה מעולם – השיעור דינמי, מושך ומרתק. אין אפשרות לדבר גם אם רוצים. וכמו שמישהי כתבה פה – אם את צריכה לנוח רגע – את אומרת להוציא מחברות ומתחילה להכתיב – הכל בריצה… כל זה גורם לשיעור להיות דחוס, עמוס, גדוש—– ואין מקום לזליגות ובעיות.
5. להיות מוכנה פיקססססס לשיעור. כשאנחנו מגיעות לא מוכנות פיקס, ופותחות את הספר לימוד בדרך לכיתה – זה ניכר. אנחנו פחות בטוחות, פחות יודעות מה אנחנו הולכות לומר – וזה מתבטא מצוין בחוסר הביטחון שלנו. אם אנחנו מוכנות היטב אנחנו הרבה יותר בטוחות.
6. לעשות קצת רושם : )
אין מה לעשות, אבל אנחנו בעולם הזה, וחשוב שיכבדו אותך כבן אדם כדי שירצו לשמוע ממך. לכן, את יכולה תוך כדי לספר משהו מעניין שהיית שותפה בו פעם. עובדה "אגבית" שתעלה את קרנך בעיניהן, לתקוע מילה בלועזית 

, ועל הדרך גם להתלבש טוב ונאה. להיות שווה במושגים שלהן – אנחנו בעולם השקר, והרושם החיצוני הזה חשוב כדי שיעריכו אותך. על הבסיס הזה תוכלי ללמד טוב, ולהקנות להן ערכים טובים וחשובים באמת!
6. להיות אכפתית לבנות. להראות להן שהן חשובות לך. לזכור עליהן פרטים חשובים. ושיהיו באמת חשובות לך : )
לשים לב מי הייתה חסרה ולומר לה שהיא הייתה חסרה, להחמיא על קלמר חדש, על תיק חדש וכו' וכו'.
וכמו שכתבתי בהתחלה – לא הביישן למד, זה תקף גם למורות : )
משמעת זה לגמרי מיומנות נרכשת, שבי ליד מורות חזקות בחדר מורות – ותבררי מולן איך הן עושות את זה. גם הן לא נולדו ככה. פשוט תלמדי : )
והכי חשוב, באמת!
תפילה!!!! פשוט לבקש על זה מעומק הלב! ה' יכול לגמרי לתת לך יכולת, חוזק ואומץ, תכלס את מחנכת את הבנות שלו, מה יותר חשוב מזה? תבקשי ממנו עזרה….
בהצלחה רבה!!

והתגובה של יעל על אז מה בסוף??? פרק אחרון 💛

"בתיה???? ככה להפסיק!!! את לא מבינה כמה כח נתת למי שעובר את התתמודדות הזו בדיוק עכשיו…… שה' ישלח לך רק טוב על כל הטוב שאת נתת".

מוזמנות להגיב למטה : )