אמא, תקשיבי! מתי כדאי לך להקשיב?

אמא, תקשיבי! איך מפתחים הקשבה לילדים שתוביל לשיתוף ולמקומות טובים?

כשאת חוזרת הביתה, אולי מותשת ואולי חיונית, האם הילדים באים לספר לך חוויות ורשמים? אם כן, מה זה אומר עלייך?

זה אומר שהם יודעים בוודאי שזה מעניין אותך! ואיך אני יודעת? כי כולנו ממשיכים לעשות משהו רק אם הוא מתגמל אותנו. אם היית מגיבה באדישות ובחוסר עניין לסיפורים שלהם בעבר, הם היו מפסיקים לשתף אותך.

מה הילדים בוחרים לספר לך?

ועכשיו לשאלה הבאה: על מה הם יספרו לך כשתיכנסי הביתה? מכל מה שעבר עליהם היום, מה הם ידוגו כדי לספר לך?

קחי רגע כמה דוגמאות מכל הסיפורים המשמעותיים שלהם. יכול להיות להם אפיון כלשהו. גם אנחנו בוחרים לשתף חברות במה שיעניין אותן, במה שנראה לנו שמעסיק אותן.

גם אם את אוהבת פוליטיקה אבל החברה שלך ממש לא, את לא תספרי לה על הרכילות הפוליטית האחרונה, כי את יודעת שהיא תגיב באדישות. וזה לא נעים לקבל תגובה כזו לשיח…

ואם את אוהבת שחנש"ים, את יודעת אל מי לפנות בתחום הזה. את מזהה מי מגלה בהם עניין ולמי זה פחות שייך.

הילדים שלך מזהים מה מעניין אותך

הילדים שלנו, אם הם מפותחים דיים בהבנה חברתית, מצוידים אף הם בחיישנים הללו, שמזהים ניצוץ של התעניינות בעיניים של אמא. הם יודעים איך לגייס אצלך הקשבה מלאה ואכפתית.

אלו רגעים מתוקים מדבש עבורם: כל מעיינייך נתונים להם בלבד.

אם היה אירוע כזה, שגרם לך להיות קשובה ומגויסת מאוד, דעי: הוא עלול להתרחש שוב ושוב. הילד כבר ימצא אותו, ולפעמים אף ימציא אותו, כדי לקבל שוב את החוויה הכל כך כיפית שחווה: אמא במלוא תשומת הלב!

ולכן, יש בתים ששווה להיות בהם חולים, כי אמא מאוד דואגת, מכרכרת ומטפלת.

יש בתים ששווה להיעלב בהם מחברות או מורות, כי אמא מאוד רגישה לפגיעות ולהעלבות. אי שם בשנות ילדותה שלה היא חוותה חוויות או נחשפה אליהן, ואז הבטיחה לעצמה: לילדים שלי זה לא יקרה.

יש בתים שהכי משתלם לריב בהם עם האחים הגדולים, כי אמא יוצאת להגנת האחים הקטנים "הסובלים". היא הרי כבר יודעת שהגדול שלה שובב ומציק.

יש בתים ששווה לספר בהם על יחס, דרישות או עוולות מצד מורות, כי לאמא יש אג'נדה שלמה בנוגע לאופן שבו מערכת החינוך צריכה לתפקד. זה קורה לפעמים דווקא כשאמא מורה במקום אחר, שבו עובדים אחרת.

ויש כאלה שאוהבים לדעת הרבה דברים, כי אנשים שחשובים להם מעריכים ידע. ויש ילדים שיאהבו לומר פירושים בשולחן שבת, כי מתפעלים מהחידוש שאמרו.

מה התגובות שלך מלמדות את הילדים?

זה מדהים! את כל כך משמעותית וכל כך נדרשת.

כל דבר שמנער את הרגש שלך וגורם לך להגיב בעוצמות יגיע גם בלי שתזמיני, כי הילדים שלך מכירים אותך טוב מדי.

וזה הזמן לעשות בדק בית ולשאול את עצמנו: האומנם? מה הילדים שלי מביאים אליי בעיקר? מה הם חושבים שמצית לי את הניצוץ בעיניים? מה הם בטוחים שמרגש אותי? מה מגייס את תשומת הלב שלי להקשיב?

זו מראה טובה עבורנו. לפעמים תרווי נחת מתוצאות המחקר הקטן שלך, ולפעמים תיאלצי להתחיל לעבוד כדי לאזן את עולם הערכים של ילדייך.

כי אי אפשר לומר שהתורה הכי חשובה, אבל להתפעל דווקא מהציון במתמטיקה, נכון? ואי אפשר לומר שמאוד מעניין אותי איך היה בכיתה, אבל להיות מוסחת כשמספרים לי איך…

ולכן גם אי אפשר לצפות שהילדים יספרו איך שיחקו יפה יחד, איך צחקו וויתרו זה לזה, כשאמא רק מהנהנת ואומרת: "יופי! ילדים טובים!"

כי הם יודעים שכאשר יספרו לה על "מלחמה עולמית" שהתרחשה בבית בהיעדרה, היא תרצה לשמוע לפרטי פרטים את כל היקף הנזקים ועלויותיהם, את מערכת הבריתות והבגידות, והיא תיתן שיחת מוסר ארוכה לכל אחד מן ה"מזיקים".

היא לא תפסיק לשוחח על כך גם כשאבא יגיע.

זו עוצמה של עיסוק. זה הרבה מקום. אלו ערמות של נוכחות אצל אמא. לעומת משפט אחד, שלעיתים נתפס כאדיש.

הילדים שלך לומדים למה כדאי לשים לב

כשאנחנו הולכים לקניות עבור מישהו אהוב ומוכר, אנחנו מלקטים דברים שוודאי לנו שהוא יאהב. חשוב לנו לראות אותו חי, נוצץ ומתעניין.

הילדים שלך רוצים לעניין אותך. הם ילקטו כל היום אירועים וחוויות שכדאי לספר לך, כי הם יודעים מה את אוהבת לשמוע.

אם את מתרגשת מהתנדבות, מאחריות ומעזרה, הם ישימו לב להתרחשויות כאלה סביבם. את תרוויחי ותראי איך מתפתחת אצלם עין טובה, שמתייחסת לטוב הרב הפזור סביבנו.

אם את מעריכה דעת תורה, הם ישמיעו לך חידושים ורעיונות ששמעו. אם את דומעת מסיפורי גבורה אנושית, תקבלי כאלה בכל הזדמנות.

אם הציונים ממש חשובים לך, הם לא יפספסו להראות לך ציון טוב. ואם את יוצאת מגדרך ומעריכה השקעה, הם ישתפו אותך במאמצים שלהם.

אם את מתפעלת מידע, הם יתאמצו לדעת ולהביא אותו לידיעתך.

הכול לפי עוצמות התגובה וההתרגשות שלך לשיתופים דומים בעבר.

אותה כיתה וסיפור שונה לחלוטין!

שמעתי פעם מאם של חברה בכיתת בתי, שהיא מאוד רוצה להעביר את הבנות שלה לבית ספר אחר, משום שכל היום רבים שם!

הופתעתי. מעולם לא שמעתי על מריבות חריגות, סערות וקרבות.

דאגתי. חששתי שבתי אינה משתפת אותי באירועים משמעותיים בכיתתה, וכבר התחלתי להרגיש נקיפות מצפון: איזה סוג אמא אני? ומה עלול לגרום לבת שלי שלא לשתף אותי באירועים כל כך משמעותיים בבית הספר?

כשניסיתי לרחרח, נתקלתי באדישות גמורה ובתימהון מוחלט: "איזה מריבות? סערות?! קרבות?! לא שידוע לי".

זה היה די אותנטי.

אז ביקשתי מאותה אם פרטים וסיפורים קונקרטיים על מריבות שהיו. הבת שלי הניפה את ידה בביטול: "אה, זה? זה לא מריבה, סתם ויכוח קטנצ'יק. כולן חברות של כולן".

וזה? "זה היה סתם בצחוק, הן החברות הכי טובות בכיתה…"

לא נרגעתי. שאלתי בהזדמנות מתאימה חברות נוספות מאותה כיתה וקיבלתי תגובות דומות לתגובה של בתי.

ואז הבנתי שיש כאן דוגמה קיצונית לשיח מניפולטיבי של שלוש אחיות מאותה משפחה, שבאופן מגמתי מתארות עובדות בצורה מעוותת ומייצרות אווירת מלחמה בדמיונן שלהן או של אימן.

זה בהחלט מדליק נורה אדומה ומציב סימני שאלה בנוגע לקשר הרגשי העמוק של אותה אם למריבות ולעימותים בבית הספר. ואין ספק שיש שם היסטוריה שזקוקה לעיבוד ולעיכול גם בגיל כה מאוחר.

אבל עבורי, המקרה הזה המחיש בצורה יוצאת מן הכלל עד כמה ההקשבה לילדים משפיעה על צורת ההסתכלות של הילדים והסיפור שהם בוחרים לספר.

הכוח שלך בעיצוב נקודת המבט של הילד –

הפואנטה היא להשתמש בכוח הזה, בכוח של אמא, כדי לווסת את השקפת העולם של ילדינו.

כשהם יהיו מלאי התרגשות ואמוציות, היחס שלך – השקול, המתון והרגוע – יעזור להם להוריד אוקטבות.

כשאת תהיי מלאת התרגשות ואמוציות, הם יבינו שיש כאן עניין משמעותי ובעל ערך, וירחיבו את ההתעניינות בתחום.

הכול לפי עוצמת היחס ואורך הגל.

האם הילדים מספרים לך מה שאת רוצה לשמוע?

האם זה טוב או לא טוב? אם הקשבה לילדים גורמת להם לספר דברים מסוימים, אז הוא לכאורה שיח מניפולטיבי?

אם הילד מביא תכנים לפי ביקוש, הוא הרי אינו מביא את עולמו האמיתי? את החוויות שבאמת העסיקו אותו?

שיח מניפולטיבי שמטרתו ללכוד את תשומת הלב של ההורה הוא אכן שיח שצריך לזהות ולחוש את המהות שלו.

ילדים רבים מקצינים את התוכן ביודעם כי כך יזכו בזמן איכות ובקשב גבוה. הם מייצרים דרמטיזציה של יחסים חברתיים: "אין לי חברים בכלל! אף אחד אינו רוצה לשחק איתי!"

לפעמים אלו דיווחים על סכנות: "את לא יודעת איזה סכנות יוסי עשה בחצר".

לפעמים אלו הצהרות מוקצנות על עצמם: "אני לא יוצלח, שום דבר לא הולך לי".

ולפעמים זו אווירת סודיות מדאיגה: "קרה משהו נורא, אבל אני לא יכול לספר…"

איך תזהי שיח מניפולטיבי בהקשבה לילדים?

איך נדע אם מדובר במצוקה אמיתית או בסיפור מגמתי שנועד להשיג יחס?

כדאי לשים לב לשינוי משמעותי בטון, וכן לאופן שבו הילד מגיב לתגובת ההורה.

בשיח מניפולטיבי, הסיפור נוטה להיות דרמטי, קיצוני וכוללני: "תמיד", "אף פעם", "אף אחד".

ניסיונות לשאול שאלות מבררות ולקבל פרטים נתקלים בכעס או בהתנגדות. התוכן עשוי להשתנות במהירות בהתאם למה שעובד כרגע, והילד עשוי לעבור במהירות לתלונה אחרת.

המצוקה נוטה להתאדות לאחר שהילד מקבל את הנוכחות המלאה של ההורה.

איך תזהי שיתוף כנה של הילד?

לעומת זאת, בשיתוף כנה הילד מסוגל לספק פרטים עובדתיים וממוקדים. הוא קשוב להצעות ולשיח, והעניין מקבל נפח ועקביות.

הוא יחזור על אותה תחושה גם בהזדמנויות נוספות, כי הקושי עדיין קיים. הילד ירצה לעבד אותו ולחפש מענה.

הדרך הטובה ביותר היא לשמור על נוכחות רגועה וחמה, תוך שמירה על ענייניות לגבי התוכן עצמו. כדאי גם לברר את הנושא בערוצים נוספים ובהזדמנויות אחרות.

אם מתברר לך שזוהי מניפולציה, זכרי שזו נורה אדומה שמספרת לך על ילד שמנסה להשיג אותך באמצעות יצירת דרמות קיצוניות.

הוא זקוק ללב של אמא. את מוזמנת ליזום זמן של הקשבה והתעניינות ולתת לו אותו בחינם – ולא בתמורה למניפולציות (עוד על מניפולציות פה).

הקשבה לילדים – נוכחות יומיומית

המטרה כאן היא להציף את הכוח של הקשבה לילדים, ולהיות מודעים לו ולדינמיקה שסביבו.

מה עושים עם הכוח הזה? מעודדים בעזרתו שיח על דברים חיוביים, בונים ותורמים. מראים לילדים על מה אנחנו שמים פוקוס בחוויות ובהתעניינות, ולומדים יחד איתם לחפש את נקודות האור, להבחין בהן ולשתף.

אנחנו כמובן לא רוצים שהילדים יספרו לנו רק את מה שמעניין אותנו. זוהי רק נקודת בחינה עבורנו, משוב והתבוננות.

אנחנו גם לא רוצים שהילדים יחוו "זמן שידור" קצר, ספור ומדוד, בחברתנו, ושיהיה עליהם להתאמץ כדי לקבל אותו דרך סיפורים דרמטיים או מסעירים.

הקשבה לילדים באופן יומיומי, הקשבה סקרנית, רגועה וזמינה מאפשרת לילד להתחבר לעצמו ולשתף אותך בעולם האמיתי שהוא חווה.

בעקבותיה, הוא ייעזר בך כדי לעבד את הרגשות שלו ואפילו להתייעץ.

להארות, הערות ושאלות –

יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה בתחום מניעת נשירה, אקלים משפחתי ובית־ספרי, הנעה ומוטיבציה

יעל סלע – [email protected]