הקב"ה חושב עלייך רק טוב 💛

האמת, קצת התביישתי השבוע… 😐

מתחילת השבוע אחים שלנו בצפון במלחמה.

לא מדברת על אלו שלא דרכו בבית שלהם כמעט שנה (!!)

ולא מדברת על ספיחי המלחמה (בחורה ששמעתי את הסיפור שלה לאחרונה – גדלה ממש בדרום, מתחילת המלחמה הם פונו לירושלים, ההורים וכל המשפחה חזרו כבר לעיר שלהם, היא נשארה לגור פה לבד בירושלים… עשרים שנה תחת איומי רקטות, התפוצצו בבת אחת בשמחת תורה תשפ"ד. הנפש מתקשה להחלים 🙁 ) – כל אלו, וגם אנחנו – כל אחד במקומו – סובל בשקט.

אבל בשבוע האחרון נכנסו עוד כמות גדולה של יהודים למעגל האזעקות – ריצה לממ"ד – טילים – וכל המסתעף – 

ואני לא כתבתי על זה כלום… אנחנו באמת מנותקים!

עד שקיבלתי את המייל ממיכל המקסימה, קוראת וותיקה של שבי רגע, שביקשה שנכתוב על המצב שלהם…

"יש לי בקשה קצת מצחיקה, ברוב הארץ יש עכשיו מצב של שגרה,

אבל בצפון יש הרגשה של מלחמה ממש,

הילדים בבית ולמידה מרחוק והכל הפוך ואזעקות באמצע הלילה ושוב ושוב,

ואני רק מחפשת כח להתמודד ולתת לילדים הלאה…"

​אז קטונתי מלומר משהו, בטח כשאני מחוץ לטווח האש, ולא מרגישה בצורה מוחשית את הפחד כרגע. 

אבל נזכרתי בפסוק שליווה אותי בתחילת המלחמה. הפסוק שהחזיק אותנו כשהתגלו ממדי הזוועה, הייאוש והחידלון. פסוק שהדפסנו פה בבית ותלינו על המקרר שיהיה כל הזמן מול העיניים:

"כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת 

אֲשֶׁר אָנֹכִי חשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' 

מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה 

לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה"

הפסוק שנאמר לעם ישראל כשיצאו לגלות בבל. 

גם כשהסיפור מסתעף, ומסתבך, גם כשעוד מעגלים נכנסים לזירה, גם כשהמצב מחמיר, לכאורה – 

בסוף מחכה לנו אחרית. ותקווה.

שנזכה לראות אותה בקרוב, אמן.

ואם יש לך גם מה להוסיף כדי לחזק את אחיותינו הצפוניות, מוזמנת לכתוב בתגובות למטה 👇