הדרך המהירה לחיסול המח

שבי רגע

בשבוע שעבר שלחה לי אישה חכמה אחת מאמר (התפרסם במקור במגזין כלכליסט) והנה מחקר מדהים שהתפרסם בו:​

במחקר של מעבדת המדיה של MIT שפורסם ביוני השתתפו 54 סטודנטים, שהתבקשו לכתוב חיבור בנושא מופשט, האתיקה של פילנתרופיה, החסרונות בריבוי אפשרויות וכדומה. 

המשתתפים חולקו לקבוצות: חלק כתבו בעזרת ChatGPT, חלק נעזרו במנועי חיפוש, לאחרים לא הותרו אמצעי עזר. החוקרים תיעדו את הפעילות במוחם של הכותבים, וגילו שאצל מי שעבדו עם הצ'אט נרשמה המעורבות המוחית הנמוכה ביותר, עם "ביצועים נמוכים באופן עקבי ברמה העצבית, הלשונית וההתנהגותית". 

אחר כך, כשכל המשתתפים התבקשו להציג את הרעיונות המרכזיים בטקסט שכתבו, 83% מהמשתמשים בצ'אט לא הצליחו להיזכר בציטוט אחד מהחיבור, לעומת 11% בשתי הקבוצות האחרות, ותחושת הבעלות שלהם על הטקסט היתה נמוכה. משתתפי המחקר נקראו שוב ושוב לבצע משימות כתיבה במשך ארבעה חודשים; אלה שנעזרו בצ'אט השקיעו פחות ופחות מפעם לפעם, וכשהתבקשו לכתוב בלי סיוע כזה הפעילות במוח שלהם לא חזרה לרמות של הסטודנטים שכתבו ללא כל עזרים (!)

כתבתי כבר כמה פעמים על בינה מלאכותית. אבל רק בשבוע האחרון בעקבות חומרים שקראתי נפל לי האסימון סוף סוף: הוא גונב לנו את המח.

המח זה איבר שצריך אימון תמידי כדי להתפתח וכדי להמשיך לעבוד טוב.

כשנעזרים על כל דבר קטן בבינה מלאכותית – זה כיף, זה יעיל, זה מבריק – אבל זה במקום הפעילות המוחית שלנו.

פתאום הבנתי שבשנים הקרובות הפעילות המוחית של העולם כולו תתכווץ ותרד לרמת המינימום של אינטראקציות חברתיות בסיסיות ושקלול נתונים נמוך מאד.

שימוש ב-AI זה המסלול המהיר ביותר לוותר על האיבר החשוב ביותר שלנו – המח.

בעולם של פעם אנשים עבדו קשה. פיזית. כיבסו בנהר. כרתו עצים ומילאו את התנור, לקחו את הצאן למרעה, שאבו מים מהבאר והלכו קילומטרים ברגל.

התוצאה: אנשים היו רזים יותר, חסונים יותר ובריאים יותר (כן, לא הייתה אנטיביוטיקה וחיסונים, ובתי חולים, וידע על סטריליזציה – אז מתו בגיל צעיר יותר, אבל איכות החיים הייתה גבוהה יותר).

אבל עם המהפכה התעשייתית, התחבורתית, הטכנולוגית והדיגיטלית – האנושות התחילה ללכת פחות, לסחוב פחות, לעבוד, פיזית, פחות – 

והתוצאה? השמנת יתר, סכרת, לחץ דם, מיגרנות, אלרגיות ועוד ועוד – הגוף התנוון. מה הפתרון שמצאה האנושות? חדרי כושר, הליכה יומית – תרגילים לאימון הגוף.

האם בעוד כמה שנים נתחיל לראות חדרי כושר לאימון המח? תרגילים איך לעבוד על המח שנשחק? שהתכווץ? על היכולות המוחיות שהצטמצמו? מסתבר שגם אם כן – זה לא יחזיר את מה שנאבד (כמו שהוכח במחקר לעיל).

אז מה כן? (מסייגת שאני מדברת על שימוש בבינה לצרכי פרנסה – שהותר ברוב הקהילות) – 

כלל אצבע חכם ששמעתי – מומלץ להשתמש בבינה לדברים שלא היית עושה קודם לכן. למשל – לייצר תמונות – זאת מיומנות שלא הייתה זמינה למי שלא מעצבת גרפית – ולכן, הגיוני להיעזר בבינה בתחום הזה  – המח לא מפסיד מזה באופן ישיר. 

אבל בדברים שאנחנו עושים במקום המח שלנו – בזה כדאי, עד כמה שניתן, להימנע.

בשורות טובות,

שבי 

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן

5 1 הצבעה
דירוג המאמר
guest

9 תגובות
אמא
אמא
8 חודשים לפני

מפחיד כמה שזה נכון.

חוי
חוי
8 חודשים לפני

האם הפוסט הזה נכתב גם עם עזרה מהצ'אט?

שבי רגע
מנהל
שבי רגע
8 חודשים לפני
הגב ל  חוי

כמו שאריסטו לא היה משולש? 🙂
לא, אף מילה שלי לא נכתבת על ידי עזרה מהצ'אט.
שבי

מרים
מרים
8 חודשים לפני
הגב ל  שבי רגע

איינשטיין אמר: "אני לא יודע באיזה נשק תילחם מלחמת העולם השלישית, אבל מלחמת העולם הרביעית תהיה עם אבנים ומקלות"
עכשו זה ברור, השכל יהיה כ"כ פיצי שידעו רק לזרוק אבן…

חיכיתי עם התגובה עד שיתפרסם באתר
חיכיתי עם התגובה עד שיתפרסם באתר
8 חודשים לפני

ואני דווקא חושבת שהAI יחסל את עצמו.
אולי אני נאיבית, אבל לדעתי, ברגע שלא תהיה אמינות לשום תיעוד, וכל תמונה של ילד מתוק או נוף יפהפה תהיה חשודה כיצירה של AI, וכל מאמר ודעה, כל ציטוט, פסוק, הלכה, חוק, מידע רפואי – יהיה להם פוטנציאל להתברר כקשקוש מוחלט – מה אתן חושבות שנעשה? נמשיך לצרוך תבואה משוגעת?
אישית, אינני מוצאת טעם ביצירות מפוארות תוצרת AI. היופי האולטימטיבי הוא יופי הבריאה מידי בוראה, ואם זה חיקוי זה פשוט לא מעניין. ואם זו מנגינה שנחצבה לא מנפש הומיה אלא מפעלול דיגיטלי – אין לי שום ענין להקשיב לה. ואם אדמה לחשוב שהברכות שבירכוני אוהבי ליום הולדתי – מולדתן באיזה אלגוריתם ששיקלל מידעים בדאטה העולמית – לא אקרא אותן אפילו, וכמובן שלא אתרגש מהן, ולא אראה בהן מחווה מעומק לב אוהב ומשתתף. וכן הלאה וכן הלאה…
ואז, לדעתי, לפחות האנשים החכמים, שאינם עשויים מפלסטיק ונוצות, ושרוצים מהחיים שלהם יותר מאכול ושתה כי מחר נמות, ורוצים לב מרגיש, נפש הומיה, ואמת באלף גוונים וצלילים –
יחזרו לחיות חיים שבהם אתה מאמין רק למה שעיניך ראו קורה מולן ממש, ולמה שאוזניך שמעו מצלצל מולן ממש.
ונפתח את הספרים ונקרא מתוכם ממש, ונאהב ונתרגש ונכתוב בכתב יד מוכתם בכתמי דיו ודמעות,
וגם את בית המקדש השלישי נראה יורד באש אמיתית ודולקת – לא בחזיון תעתועים.

חוי
חוי
8 חודשים לפני

יפה מאוד

גילי
גילי
8 חודשים לפני

גם אני מאסתי בAI,
שעושה הכל סינטטי מדי.

הוא כלי עזר כמו מכונת כביסה,
אבל אני לא מפקידה בידיו את חיי.

צריך להיזהר מאד על הגבול בין עזר,
לבין תלות.
בין לקחת בחשבון,
לבין לקחת סיכון. (הפצעים האלו על הפנים של הבן שלי ויראליים או לא?)

ואגב, השבוע פורסם על הכשת נחש,
בגלל אבחנה שגויה של גיפיטי.
זה גרם לי לגשת שוב ולבדוק מה שהתייעצתי על הפצעים.
האמתת, יצאתי מבולבלת,
גיפיטי וגמיני ממש סתרו אחד את השני,
על אותן תמונות.
זה הרבה תלוי בניסוח וצורת השאלה.

מימוש
מימוש
6 חודשים לפני

שבי
מעניין מה דעתך
בתור מתכנתת אני משתמשת שימוש יומיומי בבינה בדיוק לדברים שלפני כן הייתי עושה בלעדיה
זה מגדיל את התפוקה בהמון
לשימוש אישי אני כמעט ולא משתמשת
את בעצם אומרת אל תשתמשי כי זה מנוון את המח? אבל איך אני יכולה להשאר מאחור במקצוע שלי?

שבי רגע
מנהל
שבי רגע
6 חודשים לפני
הגב ל  מימוש

אני חושבת שמה שאין ברירה – אין ברירה.
לא לחינם התירו לצורכי עבודה. כמו שכתבת – אי אפשר להישאר מאחור.
אבל מה שלא חייבים – עדיף שלא, ככה לפחות אני משתדלת : )
בהצלחה!

אייקון של פרופיל

שנה שאראה את הטוב

צפיות: 56

1 תגובות

אייקון של פרופיל

ומה יקרה אם הנשים החרדיות ישבתו?

צפיות: 502

13 תגובות

אייקון של פרופיל

תמונות בשידוכים בעד/נגד?

צפיות: 202

1 תגובות

אייקון של פרופיל

תינוק בן 4 חודשים לא רגוע בלילה

צפיות: 126

5 תגובות

הרשמה לניוזלטר

אולי יעניין אותך גם?

קש"ר שכזה

על חופשה, קש"ר וחלומות שמתנגשים

נחמי פרנקל

מנתחת התנהגות

לא רק אטרקציות: להפוך את החופשה לדבק משפחתי

יעל סלע

כותבת שירה

דיסוננס בן אלפיים שנה

אפרת סער

יושבת רגע

הסכך של השכנים ירוק הרבה יותר…

שבי רגע

עיצוב פנים

להקטין דירה = להגדיל אותה?! באדריכלות כללי המתמטיקה משתנים

דבורה מלכא - תכנון ועיצוב אדריכלי

יושבות על הפרשה

"אתם ניצבים היום כולכם" – פרשת ניצבים

שבי רגע

נותנת מקום

פרק 122: לחוץ ועומד 

שרי וולך

alixepress

לא משעמם: מוצרים לתעסוקה לילדים גדולים

בתיה דויטש