התגובה של אמא ל-11 על מעטים מול רבים – קשה להמתין, שווה לחכות
"זה טור שצריך לקבל כקובץ מצורף
ולתלות על המקרר.
אסנת, את מדהימה ביכולת שלך להרגיש כל כך נכון, ולדייק כל כך את הרגש במילים כתובות.
מזכירה לי, בשנים העמוסות, התגוררה בבניין ממולי משפחה שכבר השיאה ילדים. כל הזמן נכנסו ויצאו שם זוגות נשואים שלהם במגוון פנים וגילאים, נכדים ונכדות, נערי חמד בדרכם לישיבה, ובחורות עדינות בדרכן לסמינר.
בכל פעם שנגמר הכח לרגע, הייתי חושבת עליה – כי מן הסתם, גם היא עמדה לא לפני שנים רבות במטבח שיצאו ממנו תשעה ילדים בגילאי גן ובית ספר, עם תינוק קטנטן מייבב בעריסה, וילדון מדדה שמושך בחלוקה, ובוגר אחד שעדיין לא הצליח לצאת מהמיטה – ועכשיו היא כבר בשלב של הדיבידנדים…
העבודה לא נגמרת בשום גיל, אבל חברות – רק תציצו מעבר לכתפכן, [או מעבר לכביש:)]
אתן מייצרות לעצמכן אושר נצחי. לא רק רוחני ונשגב, גם סתם אושר כזה פשוט וארצי".
התגובה של מישהי שהייתה פעם עניה ועשתה עבודה קשה כדי לצאת מהסטטוס, וב״ה הצליחה ברחמיו העצומים על ז'אנר של עניות 2024
"יש משהו בגישה הבסיסית של הפוסט הפותח שקצת מציק לי.
יש חסר, תקופה ארוכה של כמה שנים.
מה עשית עם זה?
אני מתכוונת, שחוץ מלהתמודד עם המציאות החסרה
באחריות ובמקסימום חסכנות אפשרית, כמו שזה נשמע היטב מהתיאור שלך
האם ניסית איכשהו מתישהו לחשוב איך אפשר לשנות את המאזן?
למצוא עבודה במקום אחר עם משכורת שונה, או תוספת מהצד,
להתמקצע יותר בנישה ספציפית בתחום שלך שיש בו ביקוש,
ואולי אולי לחשוב על להחליף מקצוע אפילו?
עם כל הכבוד, וזה באמת הרבה כבוד לשאת את המצב הזה על כתפיים תקופות ארוכות,
אם היית רואה מישהו חופר בור עם כפית- בטוח היית אומרת לו חביבי קח מעדר, תראה ישועות!
אני יודעת שלא פשוט בכללללל למצוא, ולבצע שינויים תעסוקתיים
ברור לי שזה לא פיקניק.
אבל לחיות בצורה הנ״ל בלי עתיד תקווה חלום ואופק- עוד הרבה יותר קשה!
להתרוצץ בקניות ממקום זול למשנהו, לכבס הרבה יותר צפוף, להכין כל מאכל לבד בלי קיצור תהליכים של גלם איכותי- זו עבודה לכל דבר, ובפריטה לשעות- לא מתגמלת בכלל.
אני אהיה קצת בוטה עכשיו –
במקום לחלק עופות לבד, ולהפריד מהעצמות את כל הפירורים במשך שעתיים בשבוע,
יתכן שלהוסיף בזמן הזה בדיוק עוד שעתיים בעבודה שלך או בנוספת- יהיה רווחי פי 2.
סליחה והתנצלות גדולה אם יצאתי כאן אטומה או לא מבינה.
הגבתי באמת פשוט מרצון לפתוח כיוון חדש שאולי לא מספיק השקיעו בו.
בהצלחה גדולה
והמון שפע לנו ולכל ישראל".
התגובה של גם לי היו ילדים בני שלוש… על הפוסט מילדה נוחה היא הפכה לילדה עצבנית : (
כמה כיווני חשיבה:
"לפני הכל כדאי לשלול משהו רפואי: חוסר ברזל, B12, ובעונה הזו גם וירוסים.
לא הרבה יודעים אבל מצטבר הרבה מחקר לגבי נוגדנים לחיידק סרטפטוקוק (דלקת גרון) לבין תופעות של טיקים, אובססיביות וועד. וזו רק דוגמא אחת. בקשי מרופא הפנייה לבדיקת דם.
חשוב לבדוק מה קורה בגן. האם יש הרבה תחרות? רעש? זמינות של גננות? בגיל שלוש יש הרבה ילדים שעוברים מגנון קטן ורגוע, לגן עירוני גדול ורועש.
את מציינת שהיא חוזרת מהגן הפוכה. ובשאר היום? בשבתות? האם זה יותר בזמן המעבר מהגן לבית?
יכולות להיות גם סיבות התפתחותיות שהן לאו דווקא בעיה. בגיל הזה עולה הרבה רצון לשולטנות, תחרות, להיות "הכי". ואת מציינת שזה אופייני לה. אם נראה לך שזה הכיוון, ויתכן שהאח שהתחיל להיות נייד ופעיל יותר גם מאיים על היותה במרכז תשומת הלב, צריך לחשוב איפה אפשר לתת לה להיות הכי ובמרכז, ומנגד איך ללמד אותה להתחלק בתשומת הלב עם ילדות אחרות בגן. (שוב, בגן של גיל שלוש זה הרבה יותר קשה מאשר בגנון של גיל שנתיים). אצלי תמיד בגיל הזה אצל חלק מהילדים היתה עליה בתוקפנות ובהתפרצויות הזעם.
תנסי להקשיב לסיפורים שלה, למשפטים שהיא אומרת כשהיא עצבנית, למשחקים שהיא משחקת, לציורים, באיזה מילים היא משתמשת? על אלו תימות ורעיונות היא חוזרת? זה אולי זה יכול לתת מידע לגבי צורת ההסתכלות שלה על העולם ומה היא מחפשת.
וכמו שכבר כתבו לך: תשתדלי להיות זמינה להרגעה ולזמנים של הנאה ומשחק משותף, דווקא בגלל שזו תקופה מאתגרת, דווקא בגלל שיש גם תינוק שלוקח תשומת לב"
התגובה של יעל על שיעור 15: חיזוק הכרחי לגב, וגם: איך לשבת נכון?
"הפוסטים מעולים אחד אחד
הרבה ידע ותרגילים טובים והגיוניים להכניס בעומס
תודה רבה"
התגובה של שירי על ז'אנר של עניות 2024
"לגבי הבושה לתת מעשרות לאחים:
בתור אחת שלא עובדת כבר תקופה ארוכה (עקב לימודים גבוהים) ובעלי אברך
האמת שאני ממש מצפה מאחים שלי שיש להם יכולת כלכלית ידועה (רואים את הסכומים שהם מרימים לקמפיינים באזור המגורים או בקהילה, ומדובר בעשרות אלפים) שיתנו לנו אולי קצת, לא באופן קבוע,
אבל אולי בערב חג, או אחרי לידה, בהזדמנויות כאלו…
מרגישה קצת קטנונית לחשוב ככה, אבל באמת שזה לא יפגע בי, נכון, זה לא נעים, אבל זה מחמם את הלב כל כך.
וכמובן עוזר עזרה ענקית, מי שלא חווה לא יודע, המחנק הכלכלי, המינוס בבנק שאת יודעת שאין וגם לא צפוי להיות מאיפה לכסות, החובות, העניות הנוראה הזו שמקשה לנשום
משפיעה על כל מעגלי החיים, על הבריאות ועל הנפש, על איכות השינה, על הזוגיות ועל חינוך הילדים.
לא נראה לי שיש מקום שהלחץ הכספי לא נוגע אליו.
אז עכשיו נתתן לי כיוון של כף זכות לבני המשפחה שלי. אולי הם פשוט חוששים שאנחנו מתביישים לקבל."
התגובה של שולמית על מעטים מול רבים – קשה להמתין, שווה לחכות
"התרגיל ממש פתח לי את הראש
וגם הפחיד אותי
אם היום מפריע לי בלאגן של 6
איך אשרוד באסיפה בגיל 80?
כל רגע אני יעיר לנכדה אחרת לנקות את הפנים?
יגיד לנינים שיפסיקו לקפוץ עלי?
או שאגדל באמת ואוכל לראות אותם ופשוט לשמוח שהם קיימים?
כל כך קשה לי לראות אח שבועט באחיו, גם על זה אפשר להסתכל בנחת?"
התגובה של גננת שפה על הוא מאמין לכל מה שמוכרים לו, מה עושים?
"ילדים בגיל 5 יכולים לראות רק שחור ולבן. אין אפור.
האמת שהילדים האלו לא שיקרו. כשהילד בן ה5 אמר שיש לו בבית אריה, הוא דמיין.
ובגיל הזה עוד אין באמת את ההבנה של המושג "דמיון",
בזמן שהילד אמר שיש לו אריה הוא באמת חשב כך! 5 דקות אחר כך כבר לא חשב ככה……
הילד שלך מאמין לו כי בעיניו יש שחור או לבן, אמת או שקר.
אז האריה הוא אמת או שקר?
והתיווך הנכון לילד בגיל הזה הוא ההבנה הרגשית שעומדת מאחורי.
משהו כזה:
יוסי אמר לך שיש לו אריה. הוא חשב שיש לו אריה, הוא באמת חשב. מה אתה אומר? זה יכול להיות?
איפה יש אריה? רק בגן חיות! הלואי והיה ליוסי אריה…….. יוסי מאוד רוצה. אבל אין.
ככה אישרת את זה שיש לילדים מחשבות, המחשבות הן אמת! אבל המציאות אחרת.
כשהילד יבין את זה, שיש מחשבות, תקוות, "הלוואים" שהם אמת אמיתית, אבל המציאות לא תמיד כמו הרצון,
הוא יבין את המושג דמיון.
בהצלחה!"
התגובה של תהילה על לא נעים: יבלות אצל הבת שלי
"לנו גם עזר החציל אצל כמה ילדים!
פשוט פרסתי חציל על צלחת והנחתי ליד המיטה (קרוב לראש הילד) החלפתי כל כמה ימים
פשוט פלא".
התגובה של משהי שמטפלת בילדים עם הפרעות אכילה על הוא לא מוכן לגעת בכלל בפירות וירקות
"בררנות באכילה שונה מאוד מהפרעת אכילה,
ולצערנו בקלות, עם ניסיון ל"הכריח", לקחת את השליטה והמושכות וליצור הרבה רוח וסערה סביב האוכל, להפוך בררנות להפרעה.
מערכת הטעם והריח היא שונה מאדם לאדם ועניין פרטי לחלוטין.
לא סתם נאמר: "על טעם וריח אין להתווכח".
אני חשבת שזה לא אמור בכלל להיות נושא שיחה עם ילד בן 12 שמודע לגוף שלו, מכיר את המושג בריא ולא בריא ויודע (הוא בודאת יודע…..) שפרות וירקות חשובים לגוף.
מה באמת אפשר לעשות?
אולי להחליף לו לשון?…..
מערכת האכילה של בני האדם היא מערכת שהקב"ה טבע בהם.
לנו יש רק שליטה על מה אנחנו מגישים לשולחן.
אפשר להפחית אוכל לא בריא.
אפשר בהתמדה להניח על השולחן בכל ארוחה פלטת ירקות מגרה.
יכול להיות שהוא יחליט להתחיל להתנסות………
אבל זה בטוח לא יפתר אם נדבר, ננג'ז, נבקש, נשדל, וכו'
הגוף שלו ברשותו וזה לא עניין של אף אחד מלבדו.
כדאי להזהר לא להפוך בררנות באכילה להפרעת אכילה.
אלו שני דברים שונים, והרבה פעמים אחד הוא תוצאה של השני.
אישית – לי יש אח בן כמעט 40 שלא אהב ולא אוהב פרות וירקות…..
ובינתיים ב"ה הוא לא מת מזה. וגם לא נהיה חולה מזה.
מי שדואג מוויטמינים יכול לקחת ויטמינים כתוסף תזונה.
בהצלחה…."
התגובה של אברכית ממוצעת על ז'אנר של עניות 2024
"כ"כ יפה.
זאת עניות במיטבה.
זה היופי של האברכים אוכלי צנצנת המן.
אני רואה את זה אצל אחים שלי (וגם אצלינו)
זה כ"כ מדהים לראות איך ה' שולח יש מאין, בלי יכולת להסביר פשוט יש כסף למה שצריך.
אפשר לכתוב על זה ספרים על הניסים והדרכים שה' שולח את הכסף בדיוק בזמן.
הרבה פעמים שבעלי אומר שאין עכשיו באמת כסף, פתאום מישהו עם חוב ישן מחזיר… וכו'.
מאמינה שכל אברכית ממוצעת יכולה לספר את הניסים הגדולים האלו.
לפעמים שמתגנבים אי אילו הרהורים של היצר שאולי עם הבעל יצא לעבוד תהיה יותר רווחה, אני מבטלת אותם מיד, כי בנינו תסתכלו על המגזר הכללי ששם שני בני הזוג עובדים ועדיין אין להם כסף והם חיים עם הרבה חובות.
לאברכים לומדי התורה, הנחת של הקב"ה יש ברכה מיוחדת בכסף"
התגובה של רייזי על אני קיסרית
למה דפוקה? כי ככה אנשים מגיבים 🙂
יצא לי לשמוע יותר מפעם תגובות כמו 'אה, את לא ממש ילדת אותם' (לא, החסידה הביאה) או 'בקטנה, קיסרי זה לא ממש לידה' (נכון, זה ניתוח מורכב יחסית) ואפילו 'לא הצלחת רגיל?' (אין מילים!!)
אבל חשוב לי לכתוב לגיטי- לא דפוקות, נשים מדהימות שעוד לפני הילד שלהן נולד הן מסרו את גופן כדי לבטח את בריאותו. ילדים קיסריים – כמה אהבה קבלת עוד בטרם פגשנו אתכם!!"
התגובה של פנינה על ז'אנר של עניות 2024
"במאה שערים היו אומרים
אני עשירה…בילדים ונכדים!"
התגובה של טובה על שיעור מספר 14: עיצוב ירכיים והפתעה!
"איזו הפתעה!
לא קישרתי בין המדור שלך פה לספר, למרות ששמך המלא מופיע בשני המקומות.
קראתי את הספר לפני תקופה ונהניתי ממנו מאד!
הפנטזיה בספר נטוותה באופן כל כך אמנותי והגיוני שהיה ממש קל להכנס לעלילה,
ולרגע חשבתי: אולי באמת קיים כזה עולם מקביל?! צריך רק לפקוח את העיניים…. 😉
העלילה היתה מיוחדת, זורמת בקצב הנכון ומעלה תובנות מענינות.
במיוחד אהבתי את הנקודה שגם האנשים הרעים בסיפור התחילו מכוונות טובות,
אך כשפועלים ללא הכונת התורה אז "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות".
התגובה של מירי על בשורה! תיכון לאמנות שמור במגזר שלנו!
"אני קוראת ורוצה לומר לך שזו בשורה מדהימה!!!
מדהימה שאת!!!
במצב הקיים היום, נמצאות במערכת שלנו בנות סופר מוכשרות שצריכות לעבור מסלולים הזויים כדי למצוא את עצמן אם הן לא חזק בתחום הריאלי. וזה הכי קשה בציבור שלנו- במגזרים אחרים נושאי האומנות מפותחים ויש לאן לפנות. וזה כואב שילדה טובה תוותר על ביטוי בהווה, ועל אפשרות לפרנסה טבעית ומאהבה בהמשך הדרך, בגלל שהיא שמורה ולא יוצאת החוצה…
שואלת את עצמי כמה נשים אומנותיות שלא היתה להן ההעזה שצריכה לאפיין את הנשים עם הנטיות האלה מתוכנו שכן הצליחו היום- כמה מהן, הן הנשים בדיכאון שאנו רואים מסביב… נשים שלא הצליחו להגיע לידי ביטוי וויתרו.
לכי עם הכוח הזה, עם היוזמה הזו-
מאמינה שזו זכות גדולה מאד, ולבנות רבות ממש הצלה".
ומה התגובה שלך? מוזמנת לשתף : )
שבת שלום!
תגובה אחת
עניות זה לא תוצר של אברכות! ממש לא!
לא כל מי שעובד יש לו כסף, ולא כל אברך אין לו!
אני ובעלי עובדים קשה, המון שעות, גרים בשכירות ביחידה פצפונת (עם שלושה ילדים), כל זה בנסיון לצמצם חובות גדולים שאיכשהו נפלנו אליהם (אל תשאלו איך, תאמינו לי שזה לא בגלל טינקו, שאין לנו).
העניות שלי היא לא מקור לגאוה, היא משהו כואב מאוד שמשפיע על כל תחומי החיים, והכי הכי – על הזוגיות.
ובכל פעם מרגיש לי שכולם מסביב חושבים שיש לנו כסף, כי שתינו עובדים הרי…
ולכן מבקשים הלוואות, ולכן תוהים לנו אנחנו עדין לא עוברים לדירה בגודל שפוי, ולמה אני מתקמצנת על שמלות לילדות לחתונה הקרובה, ולמה אני לא עוזבת את העבודה המסייטת שלי ומחפשת אחרת…
ולא, ממש לא נעים לי להסביר למה, אני מתחמקת…
אז אם אתן רק "חיות בצמצום" – אולי כדאי שתגידו תודה
סורי אם יצאתי בוטה, זה זה באמת כואב…