שלום לכולן,
הבת שלי בת ה3+ חוזרת כבר שלושה שבועות מאד עצבנית מהגן, ממש לוחמנית.
היא לא מוכנה לשחק / לצייר כמו שהיא עשתה עד עכשיו, וגם התחילה לעשות הרבה דברים "בדווקא".
הגננת אומרת שבגן היא מתפקדת מצוין ועובדת יפה, היא אמנם שאפתנית, וצריכה תמיד להיות מיוחדת, "מלכה" ולבלוט – אבל בקטע טוב.
עד לפני חודש גם בבית היא היתה הכי ממושמעת, רגועה, הילדה הכי נוחה בעולם, ופתאום היא נהייתה נורא "דווקאית" ולוחמנית.
אני ממש נבוכה, ורוצה לעזור לה שיהיה לה יותר טוב. היא ממש מסכנה כל הזמן, עצבנית, מטורללת ובוכה.
אני אציין שיש לה אח תינוק בין 11 חודשים שזה בדיוק הגיל שהוא מתחיל לזחול בכל הבית, לפרק לה, וגם למשוך הרבה תשומת לב כמובן.
אשמח לכל תשובה, ובעיקר לשמוע איך אני יכולה לעזור לה.
תודה לכולן!
שירה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!
לכי לעזרה מקצועית. מישהי טובה שתדובב אותה.
אם את יכולה בעצמך לדובב אותה – אולי תעלי על משהו.
אני די בטוחה שיש משהו.
בגלל שהיא עדיין קטנה, הייתי מנסה קודם לשלול דברים אחרים..
האם היא היתה רגילה לשנת צהריים ועכשיו היא כבר לא ישנה בצהריים? זה יכול להיות מעייפות או מרעב..
(בדיוק יש לי ילדה בת 3 שחוזרת לי מהגן ממש הפוכה ובכיינית!! אבל אני יודעת שזה בגלל שהיא היתה רגילה לישון בצהריים..)
דבר נוסף, אני רואה גם על הילדים שלי, שיש להם תקופות שהם פתאום בוחנים גבולות וזה קורה גם סביב גיל 2-3 וגם עכשיו לדוג' בן ה5 שלי גם יש לו קטעים שהוא מתחצף מאוד.. אני אישית לא מתרגשת מדיי כי אני מודעת לזה שהם בוחנים אותנו (זה בתת מודע) ואני פשוט ממשיכה להיות עקבית שבבית שלנו מדברים בצורה יפה או מתנהגים בצורה מסויימת.. (כמובן בגלל שבתקופה הזאת הם מקבלים יותר הערות אני משתדלת גם למצוא את הרגעים דווקא להתייחס אליהם יותר וליצור איתם אווירה נעימה/מצחיקה/לתת להם איזה תפקיד ששווה בעינהם וכד'..) בדר"כ אחרי קצת זמן זה עובר..
כמובן במקביל תנסי גם לדבר עם סייעות או עם עוד הורים מהגן ולנסות להבין האם קורה משהו בגן שבאמת יכול להשפיע עליה.
כמה כיווני חשיבה:
לפני הכל כדאי לשלול משהו רפואי: חוסר ברזל, B12, ובעונה הזו גם וירוסים.
לא הרבה יודעים אבל מצטבר הרבה מחקר לגבי נוגדנים לחיידק סרטפטוקוק (דלקת גרון) לבין תופעות של טיקים, אובססיביות וועד. וזו רק דוגמא אחת. בקשי מרופא הפנייה לבדיקת דם.
חשוב לבדוק מה קורה בגן. האם יש הרבה תחרות? רעש? זמינות של גננות? בגיל שלוש יש הרבה ילדים שעוברים מגנון קטן ורגוע, לגן עירוני גדול ורועש.
את מציינת שהיא חוזרת מהגן הפוכה. ובשאר היום? בשבתות? האם זה יותר בזמן המעבר מהגן לבית?
יכולות להיות גם סיבות התפתחותיות שהן לאו דווקא בעיה. בגיל הזה עולה הרבה רצון לשולטנות, תחרות, להיות "הכי". ואת מציינת שזה אופייני לה. אם נראה לך שזה הכיוון, ויתכן שהאח שהתחיל להיות נייד ופעיל יותר גם מאיים על היותה במרכז תשומת הלב, צריך לחשוב איפה אפשר לתת לה להיות הכי ובמרכז, ומנגד איך ללמד אותה להתחלק בתשומת הלב עם ילדות אחרות בגן. (שוב, בגן של גיל שלוש זה הרבה יותר קשה מאשר בגנון של גיל שנתיים). אצלי תמיד בגיל הזה אצל חלק מהילדים היתה עליה בתוקפנות ובהתפרצויות הזעם.
תנסי להקשיב לסיפורים שלה, למשפטים שהיא אומרת כשהיא עצבנית, למשחקים שהיא משחקת, לציורים, באיזה מילים היא משתמשת? על אלו תימות ורעיונות היא חוזרת? זה אולי זה יכול לתת מידע לגבי צורת ההסתכלות שלה על העולם ומה היא מחפשת.
וכמו שכבר כתבו לך: תשתדלי להיות זמינה להרגעה ולזמנים של הנאה ומשחק משותף, דווקא בגלל שזו תקופה מאתגרת, דווקא בגלל שיש גם תינוק שלוקח תשומת לב.
תבדקי את הנושא של תולעים.
זה יכול לגרום להרבה חוסר שקט ועצבנות.
הבת שלי בגיל גם חוותה תקופה כזאת שכל יום הייתה בוכה בבית ובגן היה יותר טוב.ואז התודעתי למושג של שפעת סמויה שמחלישה את הגוף באופן כללי .שעות הבוקר עוד בשליטה .בצהרים הגוף קרס והיא שלטה בעצמה מעיפות עצבים. הייתי צריכה לקחת מונית למרחק של 200 מטר. היא לא הצליחה ללכת!!
בבדיקה רפואית הכל תקין וגם בגן הכל טוב!!
אחרי כמה שבועות עבר כלעמת שבא!! אני חושבת שתחכי קצת .תהיי סבלנית ולא להכנס לויכוח על מה שלא קריטי .וכמובן תפילות לפני הכל!
וואו חשבתי שאני כתבתי את השאלה.
גם הבן שלי בן 4, היה ילד נוח ורגוע, לאחרונה כל אחה"צ הוא מתלונן מיילל כועס ומרביץ.
הגננת טוענת שבגן הוא נסיך.
מעניין לשמוע את דעת ההמונות, כי אני ממש נבוכה.
כדאי לבדוק אם לא מציקים לה בגן או שהיא מרגישה מנודה זאת אומרת שלא מציקים לה יותר מידי הרבה פעמים ילדים עוברים חוויות שבעיניהם הם טראומטיות והם לא יכולים לבטא את מה שעובר עליהם יכול להיות משהו ממושך כדאי לעקוב ולהיות בקשר טוב עם הצוות בגן ובמקרה הצורך להעביר גן.
תבדקי שהיא שותה מספיק
היו לי ילדים שלא זכרו מספיק לשתות בגן ועד שלא שתו בקבוק מלא כשחזרו הביתה לא נרגעו.
אני לעניות דעתי לא מאמינה שילדה בת 3 (אצלי בת 1.5)
יכולה לעשות בדווקא
אני גיליתי אצל הבת שלי (אחרי שניתחתי)
שהיא פשוט לא שמעה
חמותי והגננת היו בטוחות שהיא עושה בדוקא
וכמובן צדקתי יומים אחרי היא פשוט נהיתה יד ימינה של הגננת
עכשיו היא בת 3 חכמה גאונית כזו
וכמובן שאם היא רוצה היא יכולה לעשות הכול לבד והיא מסוגלת
להתלבש ולהתפשט בא לה ללכת לשרותים היא תעשה כמו גדולה לא בא לה היא לא תעשה
דומה לחמותי 2 טיפות (פחד אלוקים)
גם אני חוויתי תקופה כזאת עם הבת שלי, בערך בגיל הזה, התייעתי עם אישה שיש לה המווןן ניסיון, והיא אמרה לי שזה קורה בגיל הזה וזה חלק מבדיקת גבולות (כמובן לאחר ששלתי משהו רפואי). היא נתנה לי עיצה שעזרה ממש כמעט מיד, כשהיא מתחילה לבכות אני מסתכלת לה בעיניים ואומרת בקול הכי רגוע אפשר ורצוי תוך כדי חיבוק / ליטוף "אני מרשה לך לבכות, זה בסדר, אבל אצלינו בוכים רק במיטה/ עגלה/ בחדר (להחליט מראש על מקום מסוים) , אחרי שתגמרי לבכות תבואי להיות איתנו בסלון" אמרתי לה ככה כמה פעמים ואם לא הסכימה ללכת לחדר עזרתי לה, לא באלימות אבל כן בסמכותיות, מתוך מקום שאני באמת דואגת לה, ותוך כדי אמרתי לה שוב ושוב, זה בסדר לבכות אבל אצילנו בוכים בחדר… זה עבד תוך יום יומיים היא הבינה שלא משתלם לבכות ונגמר, לא שאף פעם לא בוכה אבל לפחות לא כל הזמן בכיות.
ממליצה לנסות, שתפו עם זה עזר