שלום לכולן,
אני בחורת סמינר, ויש לי כמה אחים שירדו מהדרך.
כל אחד זה כאב עצום, וכשרואים גם את הבא בתור מתחיל לחרוק זה ממש כואב.
יש בי רצון חזק לעזור לו שזה לא יקרה,
איך אני עושה את זה? איך בתור אחות אני יכולה לעודד?
מה יכול לעזור לבחור להישאר חזק?
כן, גם אם זה לא התפקיד שלי אני אשמח לעצות.
אשמח לשמוע מכן…
תודה,
מיכל
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!
מיכל יקרה,
נוגע ללב לראות כמה את רגישה ואכפתית לאחים שלך…
אני לא מכירה את המקום הכאוב הזה, ומי אני שאתן לך עצות—
אולי, רק נקודות למחשבה.
חשבת על להתפלל עליהם? על כל אח בנפרד, עם השם המלא שלו, לבקש מד' במילים שלך, שיחזיק אותו, שיזמן לו חוויות טובות, שיערה עליו קדושה?
אני בטוחה שהתפילות הטהורות שלך, שמגיעות ממקום כל כך אכפתי, יעשו פרות בס"ד.
לגבי ההתנהלות בבית- אולי זה באמת לא המקום שלך לבוא ולעשות מעשים אקטיביים.
אולי רק להביט עליהם בעין טובה, לדון לכף זכות את הקושי שלהם….
בלי לדבר, רק להרגיש.
מאחלת לך רק סיעתא דשמיא, בהכל.
אלישבע
הרבה חום ואהבה,
לומר לו מחמאות על דברים טובים שאת רואה בו בכל תחום שהוא…
יש לי אח שירד מהדרך
נהגתי לפי עצה של מורה חכמה
נוצר ביני לבין אחי קשר חזק מאוד
ב"ה אחרי כמה שנים הוא תפס את עצמו וחזר ללמוד בישיבה
אל תתיאשי!
זה קשה מאוד ודורש הרבה כוחות נפש…
כדאי לך למצוא דמות שמתאים לך להתייעץ איתה
לא כל דבר מתאים לכל אחד…
אני אישית התפללתי הרבה על 2 אחים שלי! אני זוכרת שאפילו הייתי מקבלת קבלות על מנת שה' יחזיר אותם בתשובה ושיראה להם את הדרך הנכונה, היום שניהם דתיים לא חזקים כ"כ אבל ברוך ה' יש להם הרבה אמונה והם משתדלים בדרך שלהם..
מיכל יקרה
ליבי איתך, כל כך מזדהה איתך. גם אני באותו מקום לצערי…
מנסיון כואב וארוך, עם כל מה שעברתי ומה שעוברת היום – אפילו ממקומי כנשואה ואמא מאושרת, תודה לה'-
ממליצה לך קודם כל לשמור חזק על עצמך, לשים גבולות ברורים, לחזק את עצמך, לא להיסחף לתוך הבלבול והכאב שלהם.
שימי לב כל הזמן עד כמה את מסוגלת בכלל לתת ממקום שלא מוריד אותך.
אם את מצליחה כן להיות במקום של אחות תומכת, אין לתאר עד כמה המקום הזה נחוץ ויכול להציל.
פשוט תקבלי אותם איך שהם, תראי את הנקודות הטובות תמיד, תשמרי על קשר אוהב, תתענייני ותהיי שם בשבילם- אחות אוהבת, דוגמא לעובדת ה' שמחה. אין לך מושג כמה לאורך השנים זה יכול להשפיע! כמה הם צריכים מקום מכיל, לא מחנך, רק אוהב, שווה ולא שופט. ובעיקר דוגמא שאפשר אחרת. אני רואה בחוש את ההשפעה לאורך השנים.
כמובן מה שהכי עוזר זה תפילות- כמה שיותר! תבכי עליהם כמה שאת יכולה ותתחזקי בשבילם… ה' שומע הכל.
ותמצאי לך תמיד את הדמויות הנכונות להתייעץ, לשאול ולקבל כח.
בהצלחה ענקית מחזיקה לך אצבעות 💗
תאהבי אותם.
כמה פשוט, ככה קשה.
אבל רק זה מה שיש באפשרותך לעשות.
מנסיון.
תכבדי אותם גם בדרכם הלא פשוטה, בפנים בפנים זה מה שהם מבקשים.
והם מחזירים כבוד ואהבה שבא לבכות.
מיכל את מעוררת התפעלות ברצון שלך
יש לך מקום מיוחד כאחות, שממנו את יכולה לאהוב בלי לשפוט, ובלי לחנך, את יכולה להיות חברה קרובה ולשמור על קשר טוב, מהנסיון שלי לאחות יש יכולות מאוד גבוהות, לפעמים יותר מלהורים. הגיל הקרוב יותר וההבנה לנפש האח זה המון.
תדברי עם אח שלך על נושאים שהוא אוהב, שירים וכו'. תטילי איתו (אם לא נעים ליד הבית אפשר בעיר אחרת). תפנקי אותו… לא בטוח שהוא יתחיל להתיעץ איתך על מעשים שלו, ולשתף אותך בלבטיו, אבל עצם העובדה שיהיה לו למי לעשות זאת אם ירצה זה משמעותי מאוד בשבילו.
וחשוב מאוד – כדאי שבמקביל תחזקי את עצמך, אולי תצרי קשר קרוב עם מורה או דמות משמעותית אחרת. אם את מתחילה לבלות איתו הרבה את עלולה להיות מושפעת בלי להרגיש.
מכירה סיפור דומה אבל הפוך, על בחורה שירדה מהדרך ואחיה הבחור – ישיבה היה היחיד במשפחה ששמר איתה על קשר קרוב וצמוד, חברי ממש, הם היו מטילים ביחד היא עם לבושה והוא עם כובע וחליפה… ובזכותו היא בהדרגה חזרה…
את מקסימה שכל כך אכפת לך ושאת מנסה.
בתור אחת שמכירה די הרבה מהשטח,
אני חושבת שקודם כל כדאי לדעת ולהשלים עם זה – שאין דרך שבה את יכולה לעשות שזה לא יקרה.
זה לא תלוי בך.
יתכן מאד שגם לא בהורים, אבל מה שברור, שכאחות, את לא יכולה למנוע תהליך כזה.
את כן יכולה – לתת כוח.
אם אחיך יבחר להשתמש בכוח שהוא מקבל ממך כדי להתחזק – זו בחירה שלו ולא שלך.
אבל בכל מקרה, הזכות הזו שאת מבחינתך מחזקת אותו – היא שלך, והיא מן הסתם גם תעלה את נקודת הבחירה שלו.
והדבר שהכי נותן כוח – זה כבוד.
שזה אומר – שאת יכולה לכעס על מה שמעצבן אותך, אבל לא לזלזל.
לא להגיד מילים פוגעות.
ולא להקטין.
אלא הפוך – להבין שאת לא מבינה עם מה בדיוק מתמודדים, ולבטא את זה, שאת מניחה שיש רצון טוב, ושאת לא שופטת כי את לא יודעת.
לבטא הערכה – רק כנה, בלי העמדות פנים.
לחפש את הדברים שאת מעריכה באחיך, שאת אוהבת בו, ולהגיד לו בצורה טבעית. לפעמים למילים מעטות יש השפעה גדולה.
אני מצטרפת לדברי ההערכה שכתבו פה לפני.
חזקי ואמצי!
(אנונימית)
י'ישר כח על הרגישות שלך.
כל העצות היו מאוד מדוייקות, לכבד ולהקשיב לכאב שלהם, לא עוזבים "סתם" את הדרך. יש שם הרבה כאב שעם הזמן ועם הקשר החם במשפחה יועם ויכול בעז"ה גם להרגע ולאפשר את הדרך חזרה..
ולך אני מציעה לדבוק בשמחה.
במקום שיש שמחה היא מרפאה, כל כאב ומרגיעה ומאפשרת נתינה.
ויש כ"כ הרבה על מה לשמוח..לא חייבים להיות "נחנחים" אפשר להתחבר לדברים הקטנים ולהודות עליהם ולהרגיש ששום דבר לא ברור מאליו. כל מה שהד' נותן לנו הוא מתנת חינם, מתנות מידו האוהבת ..
מצטרפת למילים שלך, יעל.
זאת תקופה כל כך כאובה וקשה,
תשמרי על המצב רוח שלך,
ותמשיכי כל הזמן לקוות ולהאמין. הם יחזרו בסוף בעז"ה.
ואם את מצליחה לשמור להם פינה חמה של קשר – אפילו קטן – עם האחות שלהם, תדעי שיש להם לאן לחזור …
מתפללת עליכם
אין לי עצה. יש לי דמעה
אין לי הצעות. יש לי הערכה
את מרגשת, יש לך כוח בידיים!
עצם זה שאת באה ושואלת, רוצה ומבקשת
ישלם ה' שכרך – בלי קשר לתוצאות. (שיהיו כמובן בעזרתו יתברך)
ושלעולם לא תצטרכי לעמוד בניסיון הזה מקרוב.
כולנו. אמן.
מיכל יקרה,
המציאות שאת מתארת עלולה לגרום לקושי רגשי גדול מאד בחיי היום יום בבית.
יכול מאד להיות שהמאמץ שלך – חשוב שיהיה מופנה דווקא לכיוונים אחרים.
אולי באח או אחות שאינם נושרים וצריכים יותר תשומת לב,
אולי במאמץ להפריד את עצמך מבחינה רגשית ברמה מסוימת, ויחד עם זה למצוא את הדרך להיות בת ואחות טובה.
בנוגע לאחים שלך – הבחירה שלהם תלויה בהם.
חשוב שתזכרי את זה.
יכול להיות שתמיכה מצידך תהיה משמעותית בשבילם, ויכול להיות שלא כל כך, זה תלוי בהרבה מאד דברים.
מאד לא כדאי שתקחי על עצמך אחריות שהיא לא שלך.
ואני כותבת את זה בתור אמא לבחור 'מתמודד', שאחים שלו מתיחסים אליו יפה, ובו זמנית גם רגיל, בסך הכל. כמו לילד אחר בבית, וזה הכי נכון וטוב גם בשבילו וגם בשבילם.
לא הייתי רוצה שילד אחר שלי יעשה מאמץ מעבר, כי זה פשוט לא היה נכון מבחינה רגשית לא לו, ולא היה עוזר הרבה לילד המתמודד, כי מוקד הקושי שלו הוא אחר ולא קשור לבית.
יתכן שאצלכם זה שונה, ויש חסר בתשומת לב או הערכה, והתמיכה שלך חשובה. אין לי מושג, כמובן, אני רוצה רק לסייג שכיוון החשיבה והפעולה לא תמיד נכון שיהיה אוטומטי לכיוון הזה.
וגם –
דבר אחד ברור לי גם בלי להכיר אותך – שהמחויבות שלך היא קודם כל כלפי עצמך, רגשית ורוחנית. כמו שכתבה כאן מישהי שהתמודדה בעצמה עם קושי כזה.
בהרבה הערכה!