בת בכיתה ט'- חגיגות מבוקר עד ליל

אוכל יש בבית.
אוכל מחוץ לבית, פיצה וכדומה על חשבונה.

נורמלי אבל במידה
צריך גבולות.
יציאות עם חברות- X פעמים בשבוע.
ביום Y אני צריכה עזרה עם הקטנים- את לא יוצאת וכו'
כנ"ל בענין הכסף: אנחנו נותנים לך X שקלים בשבוע, תחליטי את אם תרצי לשמור לפריט שווה שאנחנו לא מתקצבים (לדוג' מותג כלשהו) או לצאת עם חברות.
שאר הכסף? מבייביסיטר

נורמלי מאוד.
לגבי מי שכתבה על עזרה עם הקטנים – נכון מאוד, לא לט'.
באמת שכל יציאה משפיעה על הביטחון העצמי של הילדה ועל המצב החברתי שלה. נכון שהילדה צריכה לעזור, אבל אפשר למצוא סוגי עזרה שלא ישפיעו על זה. בהמשך כיתה ט' ובהמשך שנות הסמינר המצב כמובן שונה.
וממליצה גם כן אם יש לך ספקות – להתייעץ עם המחנכת (במידה והיא אישה מבינה ונורמלית)

בשלב הזה לשחרר.
עכשיו חגים יפגשו פחות, ואח"כ חשון- כסלו תני לה להכיר את החברות ולהשתלב בכתה, באזור חנוכה תתחילי עם גבולות.
בתפילה שבאמת יהיה לה טוב ומלא חברות, כמו שכתבו, זה לא מובן מאיליו.
תחושה טובה ונוחה בסמינר ובחברה שהיא מרכז העולם בגיל הזה, זה המפתח לגדילה בריאה ולעליה רוחנית – העדר של זה, עלול להיות אסון.

לגבי כסף – השיטה של תקציב חודשי והשאר עליה- היא הגיונית ומתאימה להרבה אנשים.
תבררי שהסכום שאת מקציבה לה הוא ריאלי- 20 שח לשבוע זה לא מספיק (אני לא מספיק מונחת במחירים היום אז לא נותנת מספר אחר)
ותוודאי שיש לה מקור אחר שהיא יכולה להרוויח דרכו כסף, תעזרי לה לחשוב על רעיונות, תתוכי לה דברים וכו' (בייביסיטר, עבודות בית קלות לשכנה, גרפיקה\ צילום וכו' וכו')
אם את לא מאפשרת לה לעבוד- אז כן, צריך לממן את הרב הגדול.

נקודה למחשבה- שימי לב שמה שמנהל אותך זה לא הלחץ הכספי.
אני מתכוונת, לפעמים ישר קופצת לנו המחשבה "אמאל'ה איזה שגעון, מאיפה אני אמורה לממן עכשיו 500 שח בחודש לפיצות גלידות הופעות מותגים…", זו מחשבה טבעית, אבל הניחי אותה בצד לרגע. אל תחשבי על ההתמודדות שלך. תגדירי לעצמך "מצידי אם זה באמת הצורך שיהיה 2000 שח כל חודש, מה שצריך ה' ישלח לנו".
מתוך תודעה כזו אפשר וכדאי לשוחח עם הילדה בנינוחות, זו לא חייבת להיות "שיחה" רשמית וכבדה, רצוי שפשוט יהיה לכן דיבור ושיתוף של מה קורה לה בחיים, תוך כדי בישולים\ארוחות ויומיום, תשמעי ממנה מה קורה, מה היא חושבת על זה (היא יכולה לפתח חוש ביקורת עצמאי כבר בשלב הזה), ומה הצרכים שלה.
ביחד, אפשר להגיע להבנה של סכום חודשי מסוים שאיתו היא צריכה להתנהל, ושאת השאר היא משלימה מכספה. עם הבהרה חזקה שאנחנו מגדירים ככה כי אנחנו מאמינים שכך נכון, שכל דבר צריך להיות במידה ולא להגזים, אבל שאנחנו תמיד ההורים שלך ופה בשבילך, ואם נגמר לך הכסף ויש פתאום איזה צורך חשוב, אפשר לבקש.
וכן, יכול להיות שהסכומים יכו אותך בהלם קל. חגיגות הכספים בסמינר הן באמת נכבדות, אבל…
בוא נדבר על דג' – מארגנים יום הולדת לחברה, ומחליטים שכל אחת מביאה 30 שח וקונים לה מתנה. והחגיגה בקצפת אז עלות הכיבוד יכולה להיות עוד 40 שח לכל אחת.
נערה שהיא טיפוס חזק, עם המון בטחון עצמי ומאד מקובלת חברתית – יכולה לומר "חברות הגזמנו" בואו נעשה חגיגה בבית וכו'
אבל נערה טיפוסית – לא נעים לה מהחברות, היא לא רוצה לצאת הקמצנית או העניה, יכול להיות שהיא מאד מתרגשת שה"חבורה" הנחשבת הזמינה אותה להצטרף אליהן, והיא כל כך כל כך רוצה להשתלב. כל החברות תזמנה וופל בבלגי והיא תביט במצוקה בתפריט ותזמין כדור גלידה בודד כי גם הוא עולה 22 שח? לא.
את לא רוצה שהיא תרגישה את המצוקה הזו.

הדור של היום מורכב, וסוער, והעולם בחוץ לא קל.
אני לא אומרת שבגלל זה צריך להפקיר את הנער ולא לשים גבולות
אבל כן, חשוב להכיר היטב את הבחורה שלך, לרצות שיהיה לה הכי כיף בעולם, שהיא תנצל את השנים היפות האלו, שתהיה לה פניות לבניה אישית, ללמידה וכן- לחברות, בלי על כספי כבד.
והכי טוב- להוביל אותה להבנה והתחשבות מתוך אחריות אישית ובגרות.
אם תגיעי למצב שאת נותנת לבת שלך כרטיס אשראי ואומרת לה- אני סומכת שתתנהלי באחריות – זכיתן. (לא אומרת שזה יגיע תוך חודש, אבל לדעתי לשם נכון לחתור)

שאלה לכל המבינות – בכל הסמינרים זה ככה שמבלים וקונים אוכל (בדגש על קונים אוכל)?