א. איראן ופסח – איך זוגיות נכנסת בכל הבלגן הזה??

כמה מילים:

אז אנחנו כאן כדי להמשיך בעזרת ה', כי כמה שנדבר, נכתוב ונלמד על מערכת היחסים המדהימה הזו, תמיד יהיה מה לחדש, לכתוב ולהגיד ובעזרת ה' להתקדם, לשנות ולהיות יותר טובות, והעיקר: לחיות במערכת שמיטיבה איתנו, משמחת אותנו ונותנת לנו כוחות לכל מה שקורה מסביב.

ואם כבר – אז כבר… בסבב הזה אשתדל להתמקד בא' ב' זוגי במעגל השנה.

בנוסף, אשמח לענות על שאלות שמציקות לכן והייתן רוצות שנתמקד בהן, כאשר אין אירוע ספציפי במעגל השנה.

אתן מוזמנות לכתוב את השאלות כאן בתגובות או לשלוח אלי באישי, ואשתדל לתת מענה בצורת טור מחכים ומלמד. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לשבי ולמערכת "שבי רגע" על הבמה המיוחדת הזו, שנותנו את האפשרות להביא את הדברים החשובים האלו כאן, ולהגיע לכל כך הרבה נשים וכל כך הרבה בתים שימשיכו להפיץ את הטוב הזה הלאה.

התחלנו!

—

סבב רביעי, כנראה…

היא כבר לא אוחזת. היה קורונה, היה שביעי באוקטובר היה עם כלביא ויש שאגת הארי. אבל במקום אמא לביאה – יש אישה גמורה, עייפה, שרוצה לישון, יש אישה קטנה שאומרים עליה שהיא גדולה.

אישה הפועלת בחמש חזיתות, יש אומרים בשבע זירות נפילה, היא כבר ספרה שבע עשרה. השתלטות מרשימה על שני חדרים, וחומר נפץ פעיל בחדר שלישי, מטבח אחרי קטסטרופה של שמונה אזעקות ברצף: "אמא הוא עשה", "אמא היא לקחה", "מה יש לאכול?", "מי גמר את הקורנפלקס?" ו"למה אין מה לאכול בבית הזה?" ו-"מי שוב השאיר את השוקולד בחוץ?".

ורגע, עוד שניה פסח, ואיך נחמס לה היום החופשי, ומה היא עושה עם כל הפגישות שנדחו? לאן? לאיראן פתרונים…

ומי מדבר על זוגיות כאשר צריך לשרוד יום יום ולהתכונן לפסח – פרויקט מרשים בפני עצמו – ברוך ה' אלף פעמים!

היא נושמת עמוק, מאמצת את כל העצות שנשלחו בחמישה עשר הימים האחרונים על איך להירגע ולשמור על שגרה ועל איזון, להרגיע חרדה, להיות ערניים למרות שאת עייפה ורק רוצה לישון כמו בחורה, ו"לגהץ" את המיטה עד שכבר ימאס להיות שם.

היא מסתכלת סביבה, בעלה עומד לידה, שואל אם יש מה לאכול, ואם מתחשק לה לשבת איתו כמה דקות, רק לנשום…

היא מקבלת את ההצעה שלו, מוציאה את האוכל שנשאר משבת, מחממת במקרוגל ומתיישבת לידו. שואלת את עצמה אולי זה הזמן להתחיל לדבר כבר על פסח ועל כל הבלגן שחוגג כאן ועל איך אפשר בכל זאת, במצב הנתון להכניס פסח ברוגע, נזכרת שראתה איזה פלייר, אי אז לפני שהתחיל הכל, משהי פרסמה על פסח בלב נקי או משהו כזה, צוחקת על הנאיביות ועל כל התכנונים, רק יגמר פורים והיא תסתער, ותחדש ותקנה ותשנה, נזכרת בכל מה שכתבה המחברת פסח של שנה שעברה, וכל התובנות וההחלטות לשנה הבאה.

"איך אני יכול לעזור לך?" היא שומעת את בעלה שואל, מנסה להיות רגיש למצב ואליה.

"אני חושבת שאפתח את מחברת פסח ואנסה לראות מה כן אפשר לעשות."

"אני יכול לנקות את הספרייה, זה יעזור לך?"

"אני עוד בכלל לא שם, אתה יודע כמה בלגן יש לי בראש, אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר בהגיון, אני קופצת מדבר לדבר, אני כל יום מנסה רק לשרוד, ארוחות, תעסוקה, עבודה, מרחב קולי (מי המציא את השטות הזו?), ושגרת חירום של מקלט, אזעקה, והתראה בלי אזעקה, וכל זה בלי תאריך סיום."

היא נשארת בלי אוויר ויכולת להמשיך להתלונן.

—הוא שותק, לא יודע מה להגיב.

"אני לא יודעת מה לעשות."

מחכה שהוא יגיד: "אל תדאגי, נעבור את זה ביחד, בואי ננסה לעשות סדר בבלגן", מחכה שיאסוף אותה, שיסחוב איתה ביחד את העגלה בדרך הלא ברורה הזו.

"די, אני כבר לא יכולה יותר, נמאס לי! " מדגישה לו שהיא על סף קריסה.

"מה את רוצה שאני אעשה?"

היא מבקשת הבנה למצב, הוא מחפש לתת לה פתרון.

"לפי ההלכה לא צריך לעשות כזה עניין מפסח, מטאטאים, מבטלים את החמץ, שטיפה, נכתוב "מכור לגוי" וסיימנו את הסיפור, בשלושה ימים אנחנו מתקתקים פה את כל האירוע."

הוא נותן פתרון יצירתי-גברי להפליא.

"לא יודעת, זה לא פתרון בשבילי, אני לא מסוגלת להכניס ככה פסח."

"תעשי מה שאת רוצה," הוא מסכם את השיחה בלי סיכום משמעותי.

מחברת פסח נשארת סגורה.

*****

כמה נקודות על פסח וזוגיות בשילוב איראן ומצב חירום.

מצבים לחוצים תמיד מציפים קשיים שקיימים בזוגיות שלנו, דברים שבמשך הזמן אנחנו עוברים לידם,  חושקים שפתיים ואומרים 'נתקדם, לא נתעכב על זה עכשיו'.

בזמני לחץ זה פשוט תופס אותנו לא מוכנות, עם אפס אנרגיה, עם מפלס מתח גבוה, עם לחץ כלכלי, עומס מטלות, וכל אחת תוסיף כרצונה, ובתוך זה אנחנו רוצות לשמור על אוירה נעימה, זוגיות מדהימה, ילדים רגועים ושלוים, שיתוף פעולה משפחתי, ואם אפשר אז גם טיול אביבי ללא כאבי רגלים, ידיים, גב, ולחץ .

האם זה אפשרי? האם יש מתכון שיכול לתת לנו את השלווה הפנימית הזו בתוך כל הכאוס מסביב?

אני רוצה לציין כמה דברים שאינם קשורים ספציפית למלחמה כרגע, אבל השילוב שלהם עם המלחמה יכול ליצור קושי נוסף, וכדאי לתת את הדעת על כך.

הרבה בעלים רואים בפסח אירוע מאיים על המקום הטבעי שלהם, נכון אין אבחנה מדוייקת ומדעית לכך, אבל על פי הנצפה בבתי ישראל בימים אלו, הרבה מהגברים מגלים חוסר נוחות עם החג הזה שמביא את הנשים לעיסוק אינטנסיבי סביב ניקיון / התעלמות מצרכי הבית / התעלמות מצרכי עצמן / קריסה / לחץ / אנרגיה שלילית / הרמת קול / טונים לא נעימים / דרישות ורשימות אין סוף / גיוס "עובדים" ללא הפסקה, כמובן, כל בית בהתאם לתנאים הקיימים בו.

איך מתבטא חוסר הנוחות אצל הגברים?

– חוסר אכפתיות למצב עד כדי התעלמות.

– אי שקט / כעס / עצבים.

– בקשות שמעידות על אפס חיבור לסיטואציה (מה את אומרת? אולי נצא לגולן, חבר שלי אמר שיש זרימה מדהימה של כל הנחלים עכשיו).

– הצעות / רעיונות / פתרונות  לא רלוונטיים ביחס למצב.

הדבר הראשון שאנחנו צריכות לשים אליו בערב פסח הוא ההתייחסות השונה שלנו הנשים לעומת ההתייחסות של הבעל שלנו להכנות לחג וצורת ההתארגנות אליו.

ולכן תיאום הציפיות וההבנה איך כל אחד תופס את האירוע – חשובים והכרחיים.

כי אם בשבילי ניקיון פסח הוא סוג של ניקיון אביב, אוורור ניקוי והתחדשות, ואני מדברת על זה בהתלהבות ונהנית מהספקים ומבית נקי וכו' –

אצל הבעל שלי יתכן שפסח נתפס כתקופת הוצאות שלא נגמרות, דרישות בלתי הגיוניות כמו לקדוח, להוריד, להעלות, להעביר, להוסיף, לשנע וכו', מה שגורם לו פחות לאהוב ולהתרגש מהימים האלו.

התחושה שאנחנו מסתובבות איתה היא תחושה "שיבינו, שיעריכו, שיושיטו יד, שיציעו משהו טוב, שירצו לשמח אותי, שיבינו את המצב, שיהיו שותפים בעול".

התחושה שהבעל מסתובב איתה היא "אני רוצה שהיא תשים לב אלי, שפסח לא יהיה יותר חשוב ממני, שאני לא אהיה כאן יד שלישית בשביל לעזור ולעשות מה שה"מפקדת" תאמר אלא שיתחשבו בדעתי, שאם ישאלו אותי מה לעשות יקבלו את דעתי ולא יתעלמו ויעשו בסוף מה שחשבו מלכתחילה ("בשביל מה שאלת, אם בסוף את עושה מה שנראה לך").

אחרי ההקדמה הארוכה הזו אני רוצה שנתמקד במשהו קטן, כי באמת בהרבה בתים כרגע המציאות מאתגרת ולא פשוטה גם בלי פסח שיבוא עלינו לטובה ולברכה ובשמחה עוד שבוע וחצי.

עצם זה שאנחנו מבינות שיש שוני בהתייחסות שלנו זה כבר חצי פתרון…

בעל רוצה להרגיש חשוב לאשתו בכל מצב, רוצה להרגיש שהוא המושיע והמגן שלה ושהוא מצליח לפתור לה בעיות במידה והן צצות.

שלושת הנקודות המודגשות למעלה הן הדברים שאליהם נשים לב בימים האלו, איך עושים את זה?

– חשוב בכל מצב – זה אומר שאני משתדלת לדאוג לצרכים הפיזיים הרגילים שתמיד דאגתי להם, אם הוא מדבר אני מקשיבה לו, אם הוא צריך עזרה במשהו אני משתדלת להתפנות אליו, אני משתדלת לדאוגד לארוחות, ולא מתעלמת ומתרצת את עצמי "עכשיו פסח, שיבין את המצב ואולי גם יעזור…" מחשבה כזו לא תעזור לנו לקבל את העזרה וגם לא תיתן הרגשה טובה לנו או לבעל שלנו.

– המושיע והמגן – "תגיד לי מה לעשות קודם, אני צריכה להכין ארוחת צהרים, לסיים חדר ילדים ואני רוצה לעשות גם את המקרר". כאשר אישה באה אל בעלה ומבקשת ממנו עזרה ממוקדת, הוא יכול לעזור לה. "אני צריכה עכשיו שתקשיב לי, יש לי בלגן בראש". תבקשי במדויק! "אני צריכה ממך שני דברים לתלות את המדף בחדר ילדים ולקחת את השקית של הגניזה, מתי אתה יכול לעשות את זה?"

– מצליח לפתור לה בעיות – אם אישה שואלת את בעלה ומבקשת את העצה שלו היא צריכה לדעת שכאשר היא שואלת כדאי שהיא באמת תבצע את מה שהוא אמר לה. "איזה שמלה אני אלבש את הכחולה או הירוקה?" זה לא כמו לשאול חברה ואחר כך לעשות מה שמתחשק לי, כי רק התייעצתי והיא עזרה לי להחליט. כאשר שואלים בעל שאלה, כדאי שזה יהיה על מנת לעשות בדיוק את הפתרון שהוא נותן, כאשר זה לא כך, הבעל נפגע ומפסיק לעזור בלתת פתרון ובכלל מפסיק לעזור כי הוא מרגיש שאין הערכה למה שהוא אומר.

ועוד משהו אחרון –

הערכה ומילים טובות, והסבר כמה עזר לי הרעיון והפתרון, העזרה הפיזית והמנטלית, ובכלל תודה על עצם זה שאתה איתי, וכמה טוב שאנחנו ביחד!

אל תשכחו את זה ובמיוחד עכשיו.

מאחלת לכולנו ימים שקטים ובטוחים, הכנות נעימות מלאות בהתחדשות, פריחה ורק טוב.

בתאל

ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל

עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד? 

בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]

ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729     

להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799