את תעשי את שלך, הקב"ה יעשה את שלו.

בהצצה חפוזה בקטע על מגילת רות בשבוע שעבר, צד את עיני המדרש הבא – 

בעז עשה את שלו
ורות עשתה את שלה
ונעמי עשתה את שלה
אמר הקדוש ברוך הוא אף אני אעשה את שלי.

לא יודעת למה, אבל הקטע הזה נתן לי ממש נחמה.

כל כך הרבה פעמים בחיים אנחנו מרגישות שמשהו תקוע.

כל כך הרבה פעמים בחיים אנחנו רוצות שמשהו יזוז, מתלבטות על גבול העשיה וההשתדלות שלנו,

והשורות הקצרות והפשוטות האלו מעמידות על המקום.

כל אחד צריך לעשות את שלו, וברגע הנכון – הקב"ה יעשה את שלו וישלים את המלאכה.

אז נכון שמצויין לנו בהדגשה ובהבלטה מידת הזריזות של בועז.

הוא "עשה את שלו" בזריזות מיוחדת בלי לחכות לרגע.

אבל, אחרי שעושים משהו – חשוב לזכור ולהשאיר מקום לרגע שבו הקב"ה עושה את שלו.

עשית את שלך?

תרפי. תעצרי. עכשיו זה בידיים של הקב"ה.

הוא יעשה את שלו – כמו שהוא יודע שטוב לך.