אמא, משעמם לי!
נו אז תבני בלגו?
לא, נמאס לי!
תציירי?
ציירתי היום הרבה!
אולי תקראי ספר?
קראתי כבר הכל!
טוב, גם לי משעמם כבר להציע לה הצעות… אבל לי לעומתה, אין את הפריבילגיה להתלונן, להתבכיין ולצפות שמישהו ידאג למלא את צרכי… אז אני נשפכת לשבלונה הקבועה ומנסה להוות גם מחלקת הווי ואווירה, להציע, לשכנע, להקסים, לכייף לשעשע ולמלא… מה שעשוי להתיש אותי לאורך חודשיים ימים חסרי תעסוקה מערכתית.
אז בואו נסדר רגע את המחשבות שלנו בראש, נאפס, נכייל, נבנה מחדש הסכמות בסיסיות, ומשם יהיה לנו קל יותר להכין תגובות תואמות ושקולות שיחזירו לילדינו את האחריות על התעסוקה שלהם:
- אז מה יש לנו בראש? הורים רבים רואים את עצמם כהורים מצליחים ומטפחים, דרך היותם צוות תעסוקה ובידור, בסתר ליבם נראה להם שאם ילדיהם משתעממים הם נחשבים הורים "מזניחים".
הגיע הזמן להבין שילד צריך לחוש שעמום כדי ללמוד להעסיק את עצמו, בדיוק כמו שתינוק צריך ליפול לפעמים כדי ללמוד ללכת, שעמום אינו זמן "מת", הוא זמן פנוי, מרחב למידה קריטי לפיתוח קשב, יצירתיות, פתרון בעיות וניהול זמן.
כשאתם אומרים "לא" להפעלות של הילד על ידכם, אתם הורים מטפחים שאומרים "כן" להתפתחות שלו. תנו לו את מתנת השעמום בלב שקט, אתם לא מזניחים אלא מאפשרים לגדול, ולכן, כשילדך מתלונן ומתבכיין שמשעמם לו, את רק צריכה לחזור על דבריו (כמו שלמדנו בהלכות מו"מ) לאות כי הקשבת והבנת, ולהחזיר אליו את הכדור בצורת שאלה – "מה אתה יכול לעשות?" לתת בו אמון שהוא יצליח להעסיק את עצמו ולא להמשיך ולנהל משא ומתן על תעסוקות, זה הרי לא חלק מהתפקיד שלך כהורה! - תסכול אינו אסון, הוא כלי למידה לחיים, והחופש הגדול הוא סימולציה מצוינת לחיים עצמם, כשאת אומרת "לא" והוא נאלץ להתמודד איתו, את מפתחת בו שריר התנהגותי חשוב מאוד, את מאפשרת לו להתמודד עם "אין" ולפתח חוסן נפשי לקראת העולם האמיתי. ולכן כשמבקשים שוב בילוי יקר או אטרקציה, הרשי לעצמך לומר בנחת 'קבענו ליום חמישי', או 'כבר היינו השבוע' וזהו.
אל תיבהלי מהשוואות לחברים אחרים שהיו, ועשו, וטיילו, ונסעו, והגזימו או שלא. כל אחד ומה שה' נתן לו, ולילדים שלך הוא נתן הזדמנות בריאה להתמודד עם מחסור כלשהו, אין צורך להתריס או לתת שיחת מוסר על כפיות טובה והערכה, רק להזכיר מה שיש לנו ולהיות שמחים בו באמת. - גדלנו על הרעיון המוזר שבחופש עושים כיף, אולי הגיע הזמן להוציא לנו את זה מהראש? הרי זה חסר הגיון. חודשיים של פעילות כיפית? כמה אפשר? ולמה צריך? להינפש מהנופש של הנופש של הנופש? ואולי בחופש עובדים וחוסכים כסף? ואולי בחופש יש זמן לאסוף זכויות ולפנק? או ללמוד דברים חדשים בעצמינו? ואם כבר כיף, אולי כיף זה דווקא אוירה משפחתית שמחה? אולי זה רביצה בצוותא, הווי וזמן איכות?
ילדים זקוקים להורים רגועים ונוכחים הרבה יותר מאשר לאטרקציות יקרות או ללו"ז עמוס. מדדו את איכות החופשה לפי האווירה בבית ולא לפי מספר היציאות וכמות הכסף שהוצאתם. צריך לדבר על זה ולקבוע מראש את הלו"ז ולתאם ציפיות כלומר להנמיך פנטזיות, לתחום אותם לגבול ההיגיון והיכולות. כי כשיודעים מראש, מתרגלים למציאות וחיים אותה בהשלמה. - כעס והתפרצויות של הורים מגיעים מתוך שחיקה והגעה לקצה גבול היכולת, היו מודעים למשאבים שלכם ולמגבלות שלהם, בתוכם כלול: תקציב, אנרגיה, סבלנות, רעיונות, מקום ועוד, אהבו את עצמכם כמו שה' ברא אתכם והרגישו בנוח להודות בפני עצמכם ובפני ילדיכם במשאב דליל: "אני חייבת לעצום עיניים לפני שאנחנו יוצאים", "כבר היה לנו טיול השבוע, חכו לשבוע הבא", "עכשיו כל החברים הולכים הביתה, נגמרה החגיגה להיום", חלקו את המשאבים באופן הגיוני, לאורך החופש כולו, והודיעו עליהם מראש, גם במידת הסבלנות שלכם מותר להתחשב, ולהודיע כשהיא עומדת להסתיים, וחובה קדושה לדאוג להקצות זמן לעצמכם גם בחופשה הסוערת והרעשנית. כי כלי ריק אינו מסוגל למלא אחרים, פשוט אין לו ממה.
- בעצם, מי אנחנו? ומה אנחנו עושים פה? הבה נגדיר לעצמו את יעדי החופשה שלנו ברמה הערכית, הם היעדים האמיתיים שלנו הרבה מעל הטיולים והתעסוקה, נבחר מספר ערכים שיובילו אותנו במהלך החופשה נחליט עליהם יחד בצוות ההורים ונחזק זה את זו לעמוד בהם בכבוד ובעקביות למשל: "רוגע, הכלה ושיח מכבד", ההכנה לקראתם תעזור לנו להתמקד בזמן מבחן. הזכירו לעצמכם את התפקיד והיעד שהעמדתם לעצמכם: "התפקיד שלי כרגע הוא לשמור על איפוק, להראות שאני מקשיבה ולדבר אליו יפה." או "אני מתרגלת לאפשר לו מרחב עצמאי ולהתפתח." מחשבה כזו מייצרת מרחק רגשי מהנדנוד, ומאפשרת להגיב באיפוק מתוך שיקול דעת, הוא מתרגל עצמאות ויוזמה ואת מתרגלת שליטה עצמית והכלה. כל אחד והעבודה שלו 😊
ולסיכום, השלווה שלכם תלויה בהבהרות שתבהירו לעצמכם ולילדיכם לקראת החופש ובעיצומו, ההכנה היא החוסן, שתאפשר לנו להגיב נכון בזמן אמת, כך נהפוך ממפיקי אירועים להורים טובים דיים, מובילים, מחנכים, מכילים, מראים דוגמא אישית ומקנים מיומנויות והרגלים שהם נכסים עוצמתיים ובלתי נשכחים, ששום אטרקציה לא תעניק להם והם ניתנים לרכישה ללא מאמץ רק בבית הגידול החם והעקבי שלנו.
להארות, הערות ושאלות –
יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.
יעל סלע – [email protected]
ממש נכון ומחזק
קראתי באחד העיתונים כתבה שממש הכעיסה אותי, בנושא החופש. הכותבת טענה בשיא הרצינות שהיום זה לא כמו בעבר, בימינו הורים צריכים יותר להקדיש את החופש לילדים ולהתאמץ בשבילם ולהעסיק אותם, ההורים עצמם כבר ימצאו זמן אחר לנפוש. בעבר היא טוענת, החופשה היתה מיועדת גם להורים. מה נראה לה? מתי האברכים ינוחו קצת? לאמהות לא מגיע? מי החליט שצריך להקדיש את כל החופשה לילדים??? מאיפה הגישה הזו? אני לא זוכרת שבילדותי היה תפקיד של הורי למלא לי את השיעמום.. וכן היה לי גם משעמם, הרבה יותר מאשר לילדות של היום, היו חודשיים של חופשה בקושי קיטנות אולי שבועיים של הבית ספר שלא כולם אהבו להירשם. ולא אין לי חסכים מזה…
מותר לילד גם לשכב הספה ולבהות בתקרה…
חופשה נעימה ומועילה לכולם!!