לפני כמה שנים, העברתי סדנת קידום, במהלכה בקשתי מהמשתתפות לענות לי במילה,
איך היית מגדירה את מקום העבודה שלך?
קבלתי תשובות מגוונות, החל מ"משפחתי" "מקדם" "מושלם" "שמור"
ועד "מתיש" "מדכא" "מנצל" "סוחט" ואפילו "רעיל"!
האשה הטובה והחביבה שהגדירה את מקום עבודתה כרעיל,
סיפרה שהיא עובדת תקופה בתפקיד התחלתי בחברה גלובלית,
עם תנאים סבירים ומטה… בלי אפשרויות קידום,
אבל סביבת העבודה החרדית, יחד עם משרת האם, גרמו לה להמשיך ולהיות שם….
(אזור נוחות שאיננו נח, דיברנו על זה…)
מלמעלה זה נשמע איכשהו סביר,
אבל מסתבר שבשטח המצב היה גרוע ממש.
אווירה רעילה, תחרותית,
ניצול, צעקות, גערות, אי כבוד,
למעשה היא התרגלה וסיננה את ההערות שספגה.
היה מקרה מאתגר בו היא בקשה יום חופש בשושן פורים,
כדי לנסוע עם המשפחה להורים בירושלים,
ולמרות מאמצי העל שלה להיות העובדת המושלמת,
קבלה סירוב, לדבריה בשרירותיות.
העובדה הזו פגעה בה ביותר, והציפה לה את כל הקושי והרעילות שמלווה אותה ביום יום.
כל כך הרבה וויתורים, לחץ ופגיעות היא סופגת
ובבקשתה את כבשת הרש, לקבל סירוב היה מעבר לכוחותיה.
כאן היא הבינה שמה שתעשה,
מקום העבודה הנוכחי בנוי בצורה נעדרת הכרה ומשוב
היא פרט מתוך רבות, הצרכים שלה אינם בסדר עדיפות כלשהו במערכת..
והבינה, כי הגיע הזמן לשנות.
התחושה של חוסר מוטיבציה או חוסר השראה איננה רק בעיה אישית.
זה יכול להיות גם נושא ארגוני.
מקומות עבודה מלחיצים מאוד, הם לעתים קרובות סביבות עבודה עם רעילות חברתית ונצלנות.
כל עובדת חשה מדי פעם חוסר מוטיבציה,
אבל יש מה לעשות לגבי זה,
חשוב לדעת שסביבת עבודה רעילה היא גורם ישיר והרסני למוטיבציה.
ואין סיבה לשאת עליך את הקושי והתסכול.
אם אינך בטוחה אם הגורם לחוסר מוטיבציה הוא מקום העבודה,
שאלי את עצמך את השאלות הבאות:
- האם את חשה אתגר בעבודה?
- האם את חשה תחושת סקרנות?
- האם יש לך שליטה (לפחות חלקית) על הדרך בה את מבצעת את התפקידים שלך?
- האם יש לך הזדמנויות לשתוף פעולה או תחרות?
- האם את מרגישה שאת מקבלת מספיק הכרה והוקרה?
אם ענית כן על פחות מ- 3 שאלות,
אולי יש כאן משהו שכדאי לשנות?…
לאחר שנחשפתי ליותר מדי נשים יקרות שחוו אתגרים מהסוג הזה בעבודה,
אני כותבת כאן מעומק לב –
חייב להיות ברור לך,
שאין שום רשות חוקית מוסרית ואנושית לאף אחד במקום העבודה,
להעיר, להלחיץ או לפגוע בך.
גם במקומות בהם אופי העבודה הוא תחרותי כגון במכירות,
עדיין חייב להיות כבוד הדדי, אכפתיות ואנושיות.
יש דרך לומר, להציב מטרות, לתת משוב.
אשה יהודייה שיוצאת לעבוד ע"מ לסייע בפרנסת ביתה,
אינה אמורה לחוות קושי מהסוג הזה במקום העבודה שלה.
אם את נמצא שם או מכירה כאלו שנמצאות בהישרדות בחוויה כזו,
תעצרי את הגלגל עכשיו,
לפני שיהיה מאוחר.
____________________________________________________________________________________________________
משהו לקחת הביתה:
כשנכנסים לתוך מערכת פוגענית מהסוג הזה, ו"מסכימים" לה,
מאד קשה לצאת משם, וההשלכות על העובדת וכל סובביה הרסניות.
מנגד, השינוי אינו חייב להיות 180 מעלות.
לפעמים יש מקום לשיח, למעבר מחלקה או תפקיד, לעבודה היברידית,
אבל כל הזמן עם בדיקת דופק –
האם נכון להמשיך במצב כזה.
ולזכור, שהאתגרים שקבלנו הם כדי ללמוד ולהתפתח,
ואם עברנו מסלול כזה, נדע היטב מה לבחון במקום הבא : )
שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.
לפרטים : 0504183482/ kidum136@gmail.com

2 Responses
שרי יקרה,
את כ"כ צודקת בכל מילה. כתבת על התופעה בצורה מאוד עדינה.
לצערי יכול להיות מקרים של טראומה ממקום עבודה רעיל.
נראה לי שמאוד חשוב לשים לב לתחושות שלנו ולא להתעלם מהם אם יש משהו שמרגיש לא בסדר.
גם מדברים שנראים לכאורה קטנים. כי עוד אבן ועוד אחת ועלולים להתרסק.
ובד"כ כשקורה מקרה פוגעני אחד זה מעיד על תופעה וכנראה שזה יחזור על עצמו.
(לא מדברת על טעות אנוש שא"כ מי שפגע באמת מתנצל)
שום כסף שבעולם לא שווה שהנפש שלנו תיפצע!
מסכימה גם עם כל מילה
מגלה הרבה נשים שעובדות ולא שמות לב בכלל
איך משפיע עליהם העבודה באופן שמרוקן מהם את כל הכוחות לכל היום
אישה מסופקת אמורה לחזור בכיף מהעבודה,
הגיוני להיות עיפים, או מותשים
אבל בשום אופן לא להרגיש לא שוים, או שאנחנו כל הזמן צריכים להילחם על המקום שלנו
אני אישית הייתי במקום עבודה שלכאורה היה נראה ממש בסדר
וגם כלפי חוץ נחשב לעבודה ממש טובה
הבוס לכאורה היה אדם טוב,
אבל היתה לו בעיה אישית שפגעה בכל העובדים
ויש עובדים שלא שמו לב עד כמה זה משפיע עליהם והורס אותם נפשית ואישית
לכן כל מי שקורה את הנל
שימו לב אם טוב לכם בעבודה,
אם כיף לכם לבוא לעבוד
יש לכם סיפוק
אתם לא מרגישים לחץ או איום
לא מכניסים אתכם למקומות שלא מתאים לכם להיות
מעולה!
בהצלחה לכולם!