אוטוסטרדה של החיים

דואר נכנס

דואר יוצא

דואר הגיע לנקודת המסירה

דואר בתיבה

חוב בהתראה

לרשות המיסים

על מה?

נכנסה משכורת

יוצאת

בעלי נכנס מהכולל

שוב יוצא

אני נכנסת למיטה

(לא רוצה לצאת:)

שבת נכנסת

יוצאת

יום ראשון

שישי

שבת

ט"ו בשבט

פורים, פסח, ראש השנה

לידה שניה

רביעית

אני בת 30

בת מצווה

אורחים

משכנתא

לוקחים

נחנקים

יום הולדת 70 להורים

סבתא שלי נפטרה

מתבגרים

שידוכים לילדים

נולדה בת זקונים

חתונה ראשונה

חוגגת 50

נולדים לי נכדים

כואבות לי הברכיים

אני בת שמונים

חתונות של נינים

הדור של היוםםם…

בני נינים

נים ולא נים

בית החיים

אמללהההה

דיי.

רק לי זה מרגיש ככה?

שהרכבת דוהרת

שהזמן בורח

ואני רצה אחריו כמו אחרי הרוח?

מתכווצת מתרחבת

מתלבטת ונדחפת

רצה רצה רצה

והדלת מאחורה נטרקת

ואני לא שומעת את העקבים על הרצפה

כי הן נבלעות בתוך המרוצה

עם הרעש של הצריך והצריכה

ותעשי עכשיו את מוכרחה!

וכשאני נופלת לרגע

אין לי זמן למנוחה

קמה כמו גנב במנוסה

כי הילדים והבוסית והפרנסההה

אאאאאאהההההההההההההההההההההההה

גם לך מתחשק לפעמים לצעוק את זה?

לבקש שמישהו יכבה רגע את מכשיר הריצה

או לפחות ינמיך מהירות

כי למרות שאני באמת רוצה

נאבדה לי קצת הבהירות

ונכנסה לי לראש מחשבת מינות

אולי אני מלאך?

או רובוט עם בינה?

כי אחרת אני לא מבינה

איך אישה אחת

אם לילדים

אמורה להתפצל לכל כך הרבה חלקים???

חלקים של מכונה מדויקת

עם תגובה רצויה

רגשות מפרקת

עם מידות רחבות אבל XS בשמלה

עם קריירה מכובדת והכנסה שמנה

ועם ביג טיים לנשמות הרכות

כולל קלינאית אבחונים ותרפיות שונות

מינימום שינה

מקסימום אנרגיה

אפס הזנחה

הבנה בפסיכולוגיה

כלים כינים כְּבָסִים – זה מאסט

לחמניות ביתיות כי פיתות נמאס

זמן לעצמך – כלומר לנשמה

וקורס אחד קריטי – כך אמרה השכנה…

ארוחה חמה עם כל אבות המזון

ולא לשכוח ברכת המזון

לא!

לא צריך יעלה ויבוא ולא רצה

רק תסיימי מהר כי הילד יוצא

לחיידר וצריך לומר לו יפה

להתראות צדיק שלי

שחלילה לא ירפה

ולהתקשר למלמד

ולמורה

ולאמא של התלמידה

ולהגיש ציונים לתעודה

שלהן

כששלי "נכשלה"

כי בהכל קיבלתי – לא מספיקה

בנשיות

באמהות

בבריאות

בעיפות

בנראות

בסיפוק

באיפוק

באשמה

באמורה

בתפילה

בהודאה

באמונה

בהבנה ש…

שעכשיו

זה תשפ"ו

ובטח עוד השנה

כבר יהיה פה גואל

שיוציא אותנו לגאולה

וכל הגלות הזו

של המרוץ

וההספקים

וכל השעות שחומקות

והימים שטסים

רק מקרבים את היום

שנוכל לחזות

בכל אותן הדקות הטובות

שהצלחנו למרות זאת

יותר מ – "רק לחיות".