פרק 120: מקור של כוח

"הם החליטו שכן, וזו כמובן בשורה טובה בשבילכם." עירית התקשרה לדיני אחרי שיצאה מ'שזיף' ביום ראשון, יום העבודה השלישי שלה במשרד הפרסום. "מדובר בזוג איכותי, אנשים טובים ורציניים עם נכונות להשקיע ולהתמסר, והם גם יתנו לשיר חינוך חרדי, כמו שאתם רציתם בשבילה."

דיני התיישבה בתחנת האוטובוס. "אז מה בעצם עכשיו?"

"את המעבר אנחנו תמיד עושים בשלבים. קודם כל אבוא אליכם כדי לספר לשיר על השינוי ולתווך לה אותו. בהמשך נערוך מפגשי היכרות עם ההורים האומנים, ולאחר מכן שיר תעבור לגור אצלם. אנחנו לא רוצים שהמעבר יהיה טראומתי, ולכן עושים אותו שלב אחרי שלב."

"אז מתי היא אמורה לעבור אליהם בסופו של דבר?"

"זה תלוי גם בהורים האומנים, הם זקוקים לזמן להתארגן לקראת בואה של שיר, לקנות ריהוט מתאים ולהערך. אני רוצה לבוא אליכם מחרתיים, ביום שלישי. אספר לשיר שיש משפחה שמחכה לה ושהיא תעבור לגור אצלה בקביעות. אסביר לה שיש עוסי"ת אומנה שאמורה ללוות את התהליך, ואכין את שיר למפגש איתה. אני מקוה שכבר ביום חמישי אגיע עם עו"סית האומנה, ושלשבוע הבא נקבע שתי פגישות היכרות עם ההורים האומנים. אם לא יהיו עיכובים, אני מאמינה שבשבוע שאחר כך שיר כבר תעבור לגור אצלם."

פיה של דיני היה יבש. "זה די מהר."

"עדיף כך בשביל שיר. קשה לילד לשאת לאורך זמן מצב של אי וודאות. לכן מהיום שבו הילד כבר יודע על המעבר, אנחנו משתדלים מצד אחד לדרג, אבל גם לא למשוך מדי את הזמן."

"אני חוששת איך שיר תקבל את זה שאנחנו כאילו לא רוצים שהיא תגור אצלנו."

"אני מבינה אותך." קולה של עירית התרכך. "הסברתי לשיר מההתחלה שאני זו שאחראית להחלטה על המשפחה אצלה היא תהיה, כדי להקל את תחושת הדחיה במקרה והיא תצטרך לעבור מבית לבית. אני פשוט אומר לה שהוחלט שהיא עוברת לגור בבית אחר, ואתמקד בשיחה על הבית שאליו היא עוברת, ועל כך שתמיד נדאג לה."

"היא תבין שאנחנו לא רוצים אותה."

"במידה מסוימת היא אולי תבין. אני לא מאמינה שיש דרך למנוע את התחושה שהמציאות הזו יוצרת, אבל לא הכל בשליטתנו, לא בשליטה שלי ולא בשליטה שלך. אני מתארת לעצמי שיש לך רגשות מעורבים כלפי העזיבה שלה."

"כן."

"ככלות הכל אני מבינה את בעלך. אומנה דורשת פניות והתמסרות, ויש לכם בית עמוס."

האוטובוס הגיע לתחנה, עמוס עד אפס מקום. דיני נותרה לשבת, מרוקנת מכוח.

בליל שבת הייתה לה שיחה ארוכה עם יחיאל על הנושא הזה. הם יצאו אחרי הסעודה, כדי לא לקחת סיכון שהילדים ישמעו.

יחיאל אמר שחשוב לו שהיא תבין למה הוא מחליט לא לקבל את שיר. הוא דיבר על הקושי ארוך הטווח שהוא חושש ממנו, על כך ששיר עברה טראומה, שהם לא יודעים איך הקשיים שלה יתבטאו כשהיא תגדל. אמר שחשוב לו שהבית שלהם יהיה בית שמח, בלי מתחים, והסביר שהוא חושש שמעמסה של ילדה מורכבת תהיה בסופו של דבר יותר מדי בשביל כולם.

'תראי כמה כוח היא לוקחת ממך כבר עכשיו.' הוא אמר.

'כי היא בטראומה. זה מצב זמני.'

'ומי אמר מה אחר כך?'

'אם היא תגור אצלנו בקביעות, היא תוכל בעזרת השם להתרפא מהטראומה.'

'אף אחד לא יודע מה יהיה.'

זה בוודאי נכון, אבל גם עם הילדים שלהם עצמם אף אחד לא יודע מה יהיה.

יחיאל טען שהאמירה הזו נכונה ולא נכונה. נכון שתמיד עלולים להיות בעיות גדולות גם עם הילדים שלהם, חלילה, אבל אדם לא אמור להכניס את עצמו מתוך בחירה לקושי שהוא גדול מהיכולת שלו.

הם התיישבו על ספסל ברחוב בן דוד. 'אכפת לי שכואב לך שאנחנו לא לוקחים אותה.' היא חשה שהוא מתאמץ כדי להשמיע את המילים. 'הייתי לוקח אותה בשבילך, אם הייתי חושב שזה מעשה נכון. אני חושב שמרוב שאכפת לך משיר ומההורים שלך את פחות לוקחות בחשבון את המחיר שנשלם. אם היינו מחליטים לגדל את שיר, יהיו לכך המון מחירים. תראי אפילו את הדבר הכאילו הקטן שאין לה מקום ברכב שלנו. אם היא תהיה אצלנו, נהיה מוגבלים ביציאות.'

'זה באמת שיקול קטן ביחס להחלטה כל כך קריטית."

'לא אמרתי שזה שיקול, גם לא קטן. אמרתי את זה רק בתור דוגמה קטנה לכך שההימצאות שלה בבית תשפיע על הרבה דברים שאנחנו לא יכולים לחשוב עליהם מראש. גם דברים קטנים וגם דברים בסדר גודל. את מבינה? זה לא שהרכב הוא הנושא.'

בינה לבין עצמה היא שיערה שהענין של הרכב כן תופס אצל יחיאל מקום. הטיולים חשובים לו, הוא תמיד אומר שילדים זקוקים ליציאות בשביל בריאות הנפש שלהם, במיוחד אם הם גדלים בעיר צפופה. חודש אחרי שיונתן נולד, יחיאל כבר החליף את המכונית הקודמת במכונית גדולה יותר.

'גם כשיהיה לנו בעזרת השם עוד ילד משלנו, לא יהיה לכל הילדים מקום ברכב.' היא אמרה.

'אבל זה יהיה ילד שלנו. זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד לך. אנחנו מחויבים לקחת אחריות על הילדים שאנחנו מביאים לעולם. והשם מביא לכל אחד מה שהוא יכול להתמודד איתו. מה שאדם לוקח ומוסיף לעצמו, זה כבר ענין אחר. אדם צריך לשקול את הכוח שיש לו. לקחת בחשבון את הנתונים ולא להעמיס על עצמו יותר מהיכולת.'

אז זה בדיוק הענין! היא כמעט אמרה ליחיאל. אם אתה מסכים לקבל ילד אחר כמו ילד שלך, בצורה מוחלטת, אז בעזרת השם אפשר למצוא דרך לפתור את הבעיות, בדיוק כמו שהיה קורה עם ילד ביולוגי שלך.

היא קלטה את האירוניה שבמילים, ולכן לא השמיעה אותן. אם רצון טוב היה מספיק כדי לפתור את הבעיות מול ילד ביולוגי, הם לא היו נקלעים לצומת החיים הזו.

מכוניות צפרו, התנועה ברחוב רבי עקיבא נתקעה יותר מאשר התקדמה. שמש של צהרי קיץ קפחה על הרחוב הצפוף. עירית עוד הייתה מעבר לקו.

"עשית בשביל שיר מעל ומעבר בשבועות הללו." שמעה אותה דיני אומרת. "היית עוגן חשוב בשבילה. אני מקווה שלשיר יהיה טוב אצל המשפחה שהיא באה לגור אצלה, ואני בטוחה שמה שהיא קיבלה ממך ילווה אותה גם לשם. שום אהבה לא הולכת לאיבוד. האכפתיות שלך כלפיה תהיה משמעותית בשבילה גם בטווח הארוך, וכל הטוב שהיא קבלה בבית שלכם, יהיה בשבילה מקור של כוח."