שלום לכולן,
ב"ה אני חיה באושר, עם זוגיות נהדרת.
אמממ לאחרונה התגלה אצלינו פער בנושא מסוים. אני מאד רוצה וצריכה משהו, ולבעלי זה מפריע (לא משהו רוחני).
זה די חדש לי הפער הזה, לפחות בעוצמה של זה.
ואני מסתובבת ממש עצובה מזה. אני צריכה, והוא לא יכול.
אשמח לשמוע השתתפות ואולי עצות.
מזדהה, זה קשה מאוד…
התחושה הזו, שמשהו בזוגי ות המושלמת שלנו
אולי לא הכי מושלם, תפסה אותי בפעם הראשונה
כשבעלי התאכזב ממני:))
הלכתי כמה ימים בתחושה הכי גרועה בעולם,
עד שהכול עבר ב"ה,
ואז הבנתי שהזוגי ות שלנו היא הכי מושלמת,
אבל לפעמים יש אי הבנות, וזה לא גורע או מוריד…
גם הפער הזה לדעתי מתי שהוא זה יתרכך,
אני לא חושבת שזה אומר שהקשר לא מושלם…
הפוך, פעם בעלי הסביר לי שאם הבעל או האישה
כנים זה עם זה ויודעים לומר גם מה מפריע להם
ולא רק מחמאות – זה אומר שהקשר שלהם
באמת פתוח וחזק…
המון הצלחה וכוח לתקופה הזאת!
רוצה לספר לך שכבר לפני כמה שנים
רציתי מכשיר טלפון נוסף בשביל הילדים
הגדול כמעט בר מצוה…
ועדיין אין
מידי פעם זה מציק לי
מחכה בסבלנות
מנסיוני
הסבלנות משתלמת
היו ביננו פערים גם הרבה יותר מהותיים
ומשפיעים על המשך החיים
(כמה ילדים…)
ואני מאושרת, ומבקשת מד'
נהרס לנו המזגן בסלון
ובתרוצים וטענות עדיין אין חדש
אני מבקשת מד' שזה לא יציק לי
מבקשת מד' שישלח לנו
ופתאום שכנה מציעה מזגן נייד למסירה…
צדיקה..
ללמוד ממך
יש בעז"ה דרך נהדרת להסתדר עם זה, לחיות באושר עם האין, ולדעת איך לקבל את זה בהמשך
אבל נמאס (לי) להשאיר תשובות פה באתר בתחום
ולהכנס שוב לפולמוס של האישה המאושרת
נמאסססססס מלשמוע את השם של הספר הזה חחחחח
קראת אותו?
——-
הו הנה זה בא. חיכיתי.
הטעות כאן זה שמי הולכת לפי האישה המאושרת אמורה לשחרר את כלל נשות ישראל לחיים ולשלום ולא לשכנע כלום, מי שתרצה תמצא בעצמה , נכון?
אז יאלה טעיתי,
סוגרת את הבסטה
והולכת להתקדם עם החיים
הרבה הצלחה לכולן
ולשואלת השאלה במיוחד
שימו לב ש"האשה המאושרת" זה לא פתרון קסם. זו עבודת חיים!
אני לא קראתי את הספר, אבל מישהי ניהלה איתי שיחה ארוכה על אודותיו בניסיון לשכנע אותי להצטרף לחוג בית שהיא מוסרת
ולפי מה שהבנתי, זו פשוט אג'נדה ברורה לגבי זוגיות, שיכולה להועיל להרבה נשים,
ולדעתי ההתלהבות הרבה בציבורנו היא בגלל שהרעיון מאוד מרענן בנוף הזוגיות החרדי הקיים,
אבל כמו כל אג'נדה, היא מצריכה עבודה וגם ויתורים.
חד משמעית
ואני אומרת את זה בתור אחת שקראה אותו, ומאוד אהבה
זה לא ספר קריאה, זה ספר הדרכה, וגם אם תקדישי את כולך כדי להיצמד אליו – זה לחלוטין עבודה למשך תקופה לפחות.
וכן, זה מסרים שלא היו כ"כ עד היום בספרי זוגיות חרדיים.
משהו נוסף שחשוב לי להגיד – שום שיטה ושום אג'נדה, לא יכולה להתאים לכולם באופן מוחץ.
ושום ספר לא יכול להיות טוב כמו ליוי אישי.
זהו, מכאן קחו את זה לאן שאתן רוצות.
אני עדין ממליצה על הספר הזה, אבל אי אפשר לקרוא אותו כתורה למשה מסיני.
אשמח מאד להבין על מה בערך הוא מדבר
ממש מבינה ומזדהה
לגלות פערים זה מאתגר
לרצות משהו בלי יכולת לקבל זה מתסכל
לא לקבל משהו ממי שהכי קרוב אלייך זה מאכזב ואולי גם פוגע
לגמרי
לא כתבת מה מדובר , זכותך כמובן, רק שלכן קצת יותר קשה לענות
מנסה להציע, תבחרי אם משהו מתאים לך:
אולי אפשר להתגמש, משהו חלקי ממה שאת רוצה שיהיה פחות מושלם ויהיה בסדר גם מצד בעלך?
אולי משהו שאפשר לקבל ממקום אחר או בדרך אחרת – בלי תלות בבעלך?
אולי תשתפי אותו בטוב שיהיה לך כשתקבלי את זה וזה ישפיע?
אולי תביני מה הסיבה שהוא לא רוצה ותמצאי שהסיבה משמחת אותך?
אולי תביעי אמון ותגידי לו שאת בטוחה שאם וכאשר יסתדר הוא יתן לך וזה בסדר לך שלא עכשיו וזה ייתן לו חשק לתת לך?
נותנת לך דוגמאות שניסתי בעצמי ומאד עזר לי ב"ה.
אם כבר פערים,
פעם אישה חכמה אמרה לי שבתקופת האירוסים השער פתוח ורואים את כל המעלות זש"ז
ואחרי החתונה כאילו השער נסגר וצריך שלב אחרי שלב לפתוח ולהתקדם כדי לחזור לאותו אור
היא נתנה לי את זה כטיפ כשהייתי מאורסת
ואני זוכרת שבתשנים הראשונות זה ממש עזר לי
(במיוחד שהיה נראה לי שהיא תמיד באורות 🙂 )
לא ציינת כמה זמן את נשואה ובאיזה תחום הפער שהתגלה, לכן אני רק אזכיר שפערים בין בני זוג הם מובנים בזוגיות בכוונת מכוון ונבחרו עבורנו בהשגחה פרטית, ולא איזו טעות. בעיני זה הבסיס ומכאן צריך לבחון מה לעשות עם זה
בהצלחה רבה
לא יודעת לענות לך על עצם הפער,
אבל אני גיליתי שכשאני מכבדת מאאד את הרצון של בעלי,
הוא מתחיל להתרכך בכל מיני דברים.
ואני אסביר, מאד מאד רציתי לעשות רשיון, ולבעלי זה מאד הפריע. לא כל כך בקטע הרוחני, כמו בקטע השמרני…
התווכחנו על זה כמה פעמים, הרגשתי שהוא לא מבין את הצורך שלי, אבל ראיתי שהוויכוחים ממש עולים לנו בשלום בינינו.
תכלס, הפסקתי לדבר על זה, והחלטתי בליבי שזהו, אין רשיון, ואין מה לריב על זה יותר. (דרך אגב, גם בזכות הספר "האישה המאושרת באמת"…)
אז עברו כבר שלוש שנים, ועדיין אין לי רשיון, אבל זה כבר ממש מתקדם לשם…
בעלי ראה שאני מכבדת את ההחלטה שלו, ומפסיקה להסביר לו באותות ובמופתים כמה שהוא לא צודק בענין, ופתאום הרבה יותר קל לו לבוא לכיווני. ואני משערת שתוך שנתיים יהיה לי רשיון 🙂
אני לא יודעת איפה זה משפיע עליכם הפער, אבל אני ראיתי שהכבוד המוחלט לדעה שלו, הקבלה של הרצון שלו, עזר לו לראות טוב יותר את הרצון והצורך שלי.
בהצלחה!
זה למה הספר האישה המאושרת באמת לא עשה לי את זה, בלשון המעט.
כאילו, את נשארת באינטרס האישי שלך: רישיון.
הוא נשאר באינטרס האישי שלו: כבדו את דעותי השמרניות.
הצעדים שאתם עושים זה לכיוון זה הם לא מתוך הבנה ואכפתיות אלא מושפעים נטו ממענה לאינטרסים.
אישית, די מעורר בחילה.
בתוך אחת שמזוהה עם הספר עמוקות,
מרתק אותי לשמוע את הדעות נגד
תודה שפרטת!!!!
האמת – מבינה ומקבלת מה שאת אומרת!!
באמת נשמע גרוע.
אם לא הייתי מכירה ויודעת מה קורה בפועל הייתי עוצרת כאן ועוברת למעגל המתנגדות.
אממה, שכל נושא האינטרסים הוא סוג של טריק שנותן כח להתחיל לפעול
תכלס במציאות אףף אחד לא נשאר באינטרסים שלו בצורה כזאת שרירותית
האינטרס העיקרי – הוא קרבה ואהבה
עליו לא נוותר
כל שאר האינטרסים מאבדים את העצמה עם הזמן
ומה שנשאר זה הרצון אחד לשני והקשר הטוב
כולל הפתיחות בין בני בזוג
כולל נתינה וקבלה מלב דואג ואוהב
באמת שמעתי שהיום היא אומרת
שהאישה המאושרת זה שלב א
והרבנית ולדמן זה שלב ב
מי שמתחברת לרבנית ולדמן – שתלך על זה!
מי שמתקשה – האישה המאושרת נותנת כלים פרקטיים שמתישבים ועוזרים להתקדם
וכמו שאת אומרת, זה נותן תחושה של קשר רחוק ולא אמיתי
כשבאמת המטרה שלו זה לעלות שלב ולהתקדם
מקווה שלא מרפה את ידי אלו שנוקטות בשיטה כערך בפני עצמו…..
תקראי את דבריה של "אישה נהדרת" ותראי שעברו כבר שלוש שנים והיא עדיין בודקת מה התקדם עם הרישיון שלה. לא הייתי מצפה לזה אצל זוג עם קרבה אמיתית, שבו האישה באמת רוצה לקבל את בעלה כפי שהוא וללכת לפי הערכים שלו. תסלחי לי, לא מקבלת את השיטה בשום שלב שהוא.
ואם ירגיע אותך- אני לא מקבלת שום שיטה בנויה לתלפיות כמו שהיא בצורה אבסולוטית, וקצת סולדת מהנהירה אחרי שיטות.
נכון שיש גישות שונות, ונכון שתפיסת עולם יכולה לשנות התנהלות ויחסים, אבל מפה ועד לקחת תובנות אישיות ל"תורה" שמונחלת בצורה של כללי עשה ולא תעשה?! צריך ראש מאוד מאוד קטן בשביל ללכת אחרי זה בעיניים עצומות בלי עירנות להבדלים בניואנסים בין אנשים שונים, תנאים שונים ונתונים שונים.
בקיצור, מה שאני רוצה לומר בשורה תחתונה: תקראו ספרים, (מבחינתי- גם את "האישה המאושרת באמת"), תרחיבו אופקים, אבל אל תשכחו להעביר הכל במעבד הפנימי שלכם לפני יישום מוחלט ומלא של הדברים.
מסכימה עם משפט הסיכום שלך (ורק איתו, השאר נתון לדיון)
תקראי את דבריה של "אישה נהדרת" ותראי שעברו כבר שלוש שנים והיא עדיין בודקת מה התקדם עם הרישיון שלה. לא הייתי מצפה לזה אצל זוג עם קרבה אמיתית,
תסלחי לי, אבל לנתח ככה זוגיות של מישהי אחרת,
ולהכריז שהם לא 'זוג עם קירבה אמיתית'-
זו קצת חציית גבול…
תחשבי שמישהי הייתה אומרת לך את זה בפרצוף,
(אני לא נכנסת בכלל לדיון אם את צודקת או לא)
בעיניי, זה דבר שאסור שיקרה!
ואם להתנסח בשפה שלך:
לא הייתי מצפה לזה מאישה עם רגישות מינימלית לזולת…
צר לי אם הגבתי בחוסר רגישות; המטרה שלי הייתה להסביר את הביקורת שלי על השיטה עצמה.
כשמישהי מתארת לי אינטראקציה מסוימת ואת התפיסה שעומדת מאחוריה- אין לי אלא מה שעיני רואות, ומה שעיני רואות זה אינטרסנטיות ועיוות. מקווה שהמציאות אכן שונה מהמתואר.
לא הבנתי, לא יכול להיות שלזוג עם קשר טוב ובריא יש חילוקי דעות בנושא מסוים? (לא נשמע שזה קריטי עבורם)
הספר 10 טעויות טפשיות מאד שעושים זוגות חכמים מאד (עוד ספר מומלץ) מביא מחקר ש-70% מהזוגות שחיים בטוב חלוקים בדעתם על נושא מהותי ובפער שאי אפשר לגשר עליו.
ועוד ציטוט – מה הסיבה לגירושין? מריבות.
לא פערים ולא בעיות כלכליות.
וסתם בכללי, אני מציעה לפני שתוקפים שיטה פשוט להכיר אותה. תקראי את הספר ואז תני ביקורת איכותית.
וכמו שמישהי לפני כתבה – זה לא תורה למשה מסיני. זו גישה. אפשר להסכים ואפשר לא. ובכל שיטה יש רעיונות נכונים יותר ויש פחות.
זוגיות היא גם אינטרסים
אין מה לעשות
תחשבי
היא יכולה לריב עם בעלה
היא יכולה להתווכח
והיא יכולה גם לעשות רישיון בלי רשותו
והיא יכולה להתגרש
אבל היא בוחרת לחיות בשלום
נכון היא מוותרת ומקריבה אבל זה מה שנכוןלעשות
יכולה להעיד שהייתי כמעט לפני גירושין
על ויכוחים חסרי תוחלת ועל סתם דברים
גם בקטע רוחני וגם בקטע שמרני
וברגע שהפנמתי שאני צריכה ללמוד לחיות בשלם ונרגעתי
ממש בעלי התחיל להבין אותי
אממה
היום רוצים אינסטנס
היזמנתי פיצה -קיבלתי
ילדתי ילד-תהיה מושלם
התחתנתי-אנימקבחת הכל
אבל לא
החיים הם עבודה
וכל דבר לוקח זמן
וכן
היא בוחרת להקריב
טוב שאלו ההקרבות שלה ולא דברים יותר עמוקים
{אוכל יציאות וכו}
מצדיעה לך!!!
אשה נהדרת
ורק אשתף
שאני רציתי לעשות רישיון ותואר
{בחינוך בנוות ישראל מי ישמע…]
והפיצוצים שהיו בבית…
ברגע שהרפיתי
בעלי זרם
עשיתי תואר
רישיון
והכי מצחיק שאני בדרך
ללשבת בבית בלי לעבוד בעזרת השם
כמו שרציתי שנים…
זוגיות היא לא אינטרס
זוגיות היא ערך גדול וחשוב (עליון אפילו)
ביהדות זוגיות היא המקום לעבוד על המידות שלנו
כל התקלות מול בן הזוג היא מקום שאני צריכה לעשות חושבים עם עצמי-
במה אני יכולה להיות טובה יותר? איך לשפר את המידה שגרמה לי להתנהג ככה?
אני מתכוונת שאני לא משנה את עצמי כדי להשיג דברים
אני משנה את עצמי כדי להיות טובה יותר, בלי קשר אליו
(והלימוד הוא דרך הזוגיות)
לעניות דעתי אם הרפית מענין הרשיון והתחלת לכבד את הרצון של בעלך באמת זה ענין מבורך
אבל אם הרפית ע"מ לקבל את מבוקשך
זה סוג של מניפולציה,לא?
או שלא הבנתי נכון
לאו דוקא
זה כמו לעבור מויכוח צדקני, להסבר אישי, לא מה נכון או לא נכון
אלא מה טוב לי, חשוב לי, מציק לי
זה גם מניפולטיבי?
ממש לא אותו דבר
כשאת מסבירה את עצמך זה דיון לגיטימי
כשאת מרפה אבל לא באמת אלא כנקיטת טקטיקה חדשה בעיני זה פסול
מה הבעיה במיניפולציה הזו?
היא לא פוגעת באף אחד…
בסוף כולנו אנשים אינטרסנטים..
כן,
גם קשר, קרבה ואהבה אלו אינטרסנטים אגואיסטים.
יש מניפולציות חיוביות.
גם כאת שואלת את הילד שלך מתי אתה רוצה להתקלח עכשיו, או עוד 10דקות זה מניפולציה , והיא חיובית..
וכשאישה הזאת רוצה רישיון,
והיא מחכה בסבלנות , בכבוד, בלי לפתוח בדיונים ארוכים ומייגעים שרק יוצרים התנגדות,
אלא ממתינה ברגישות ובסבלנות להווצרות מצע מתאים להגשמת חלומה לרישיון, מה רע בזה?
מניפולציה פירושו "להפעיל את מי שמולי ולגרום לו לעשות את רצוני" מניפולציה היא היפך הכבוד.
מה שתיארת מול הילד- זאת טקטיקה, והוא ילד שלך שנתון לחינוכך. מול בעל להיכנע כדי לגרום לו לעשות את רצוני, לפעול כמו שנראה לי לנכון והשיג את מבוקשי זה סוג של שקר.
מה "כניעה" בזה? להגיד- אני מקבלת את רצונך. אני מקבלת כל מה שאתה אומר, אתה הבוס. אני נכנעת- מתוך כזאת חשיבה פנימית- זה חוסר כינות. זאת מניפולציה לא יפה.
לעומת זאת- מה שתיארת- להגיד- אני שומעת שאתה מתנגד. עדיין רוצה מאד, אפילו מאוכזבת, אבל כרגע מקבלת את דעתך. אולי כי אין לי ברירה, אולי כי אני ממש לא אוהבת לעשות מה שאתה מתנגד לו,
ואז להמתין בנחת- בהבנה ובכבוד שזאת דעתו- והוא בעלך ואת שומעת לו-
בלי היסטריה- וחייבת עכשיו- והתרעמות על שאתה מתנגד- ולחץ מסיבי-
המתנה "להיווצרות מצע מתאים להגשים חלום"- כלומר לנסות לדון בזה שוב כשתהיה לו פחות התנגדות- הוא יהיה במצב רוח נח יותר- או לא יודעת מה- זה מצוין. זאת לא מניפולציה. זאת סבלנות והתנהלות חכמה.
כתבו כאן כמה תגובות מעליי שכשמכבדים את רצון הבעל הוא מתחיל להתרכך.
אני רוצה לכתוב לך יותר מזה,
גם לי היה נושא בחיים שהיה לבעלי ולי פער מאוד משמעותי של רצון, זה היה בנושא מאוד מהותי והשליך בצורה גדולה על החיים שלנו.
עם המון עבודה עצמית התחלתי לכבד את הרצון שלו, ולא בשביל שיכבד את הרצון שלי.
אלא כי כך הרגשתי שחיי משפחה תקינים אמורים להתנהל, בסופו של דבר ״אישה כשרה עושה רצון בעלה״ – זה לא קלישאה,
וגם אם העולם המערבי טוען אחרת, בית שלם זה בית שזה העיקרון המנחה בו.
אז לי אין סיפור קסם לספר לך שגם בעלי התרכך והתחיל לסבור כמוני בנושא ההוא,
אבל מה כן- הרווחתי בענק!!!
הקשר שלנו נהיה הרבה יותר עוצמתי, יותר עשיר ויותר אמיתי.
בעלי התחיל להעריך אותי הרבה יותר, האמון בינינו גדל בצורה הרבה יותר גדולה,
נכון, ויתרתי, אבל קיבלתי מזה כ״כ המון בכ״כ הרבה מישורים. בנוסף, אני מרגישה מאז שנהייתה לי סיעתא דשמיא גדולה בחיים, שנפתחה לי ברכה אמיתית מהשמיים, ושהבית שלנו נהיה יותר קרוב לשכינה.
אולי זה נשמע מיסטי, אבל זה מדהים ואמיתי.
אני מבינה את הקושי שלך, זה יכול להיות צורך מאוד גדול.
אבל אם את רואה שבכל מקרה זה כבר ״נגזר״ עלייך,
ממליצה לך בחום לקבל את זה באהבה והראות לבעלך שאת מכבדת את הרצון שלו ולהאמין שעשית את הבחירה הטובה והנכונה.
גדולה מהחיים!
ואני מכירה על עצמי תחומים שבהם החלטתי לקבל את דעתו של בעלי, והרצון רק בער יותר וגדל בתוכי גם כעס על כך שהוא לא מבין ולא מאפשר לי לעשות שאני כל כך רוצה..
יאללה, קלישאות.
פער בזוגיות הוא בהחלט מאתגר. לא חושבת שצריך תמיד לסגור אותו דווקא בהרכנת ראש ואמירה- אישה כשרה עושה רצון בעלה
חושבת שהדבר שהכי עוזר זה ההבנה שהפער הזה הוא לא צץ פתאום, לא פ ה בטעות. הוא פה בכוונת מכוון. הוא פה ברצון ה' ובתוכניתו המדויקת. זה לא פתרון- אבל נורא מרגיע, ומנטרל את הכעס, את האכזבה. מפה אפשר וצריך להתקדם הלאה- להסתדר עם הפער בכבוד. כבוד לבעל ולרצונו, כבוד לאישה ולרצונה.
זה אומר שלא באמת קיבלת או כיבדת את הדעה שלו,
אלא הדחקת את הדעה שלך ולא נתת לה מקום.
הרעיון הוא לא להתפוצץ מבפנים ולהציג פנים שוחקות וכנועות, ממש לא!
אם יש משהו שמציק לך תדברי עליו, תדוני, תפתחי.
ואם החלטת אחרי עבודה פנימית והקשבה עצמית, שאת מסוגלת לקבל את הדעה של בעלך למרות שזה נוגד את הדעה שלך, ולהיות שלמה עם זה– זה קבלה והכנעה אמיתית.
למה אני צריכה להיכנע?
את לא צריכה להיכנע,
את צריכה להיות מסוגלת לקבל בלי להרגיש שאת נכנעת
אני לא בעד קלישאות.
בעד חיים זוגיים הדדיים.
בדרך כלל הכנעה זה שקר עצמי מפואר
סליחה שאני ככה בוטה.
כנשים שחיות בדור מפותח, עובדות, נמצאות לפעמים בתפקידי מפתח אמירה "תיכנעי" היא אמירה
תחיי במנותק מהאישיות שלך ומהדמות שלך.
אני לא חושבת שזה מספיק יהודי להתייחס לכניעה בצורה כזאת.
נכון שכניעה בדור של היום יכולה להיות עבודה מורכבת יותר,
היא דורשת כנות פנימית, מודעות והשקפה מאוד יציבה וברורה.
אבל א״א לבטל את זה שמבחינת הראיה היהודית זה הצורה הנכונה ביותר לקשר בין בני זוג.
גם בדור 2026 הטבעים שלנו לא השתנו, גבר נשאר גבר, ואישה נשארה אישה, עם כל מה שזה אומר…
ה׳ ברא אותנו עם נטיה טבעית ובסיסית בנפש שלנו לחיות בצורה שבה הגבר הוא השולט והאישה היא הכנועה.
נכון שהיום יש המון קולות סוחפים ומבלבלים, האישה יוצאת לעבוד ופתאום היא מגלה עולם. והתרבות הזרה הזאת חדרה עמוק מאוד לציבור החרדי ולהשקפה הכי בסיסית של – איך אמור להיראות היררכיה בבית יהודי.
אבל חבל מאוד שנאבד את זה, חבל שנשלים עם המציאות הזאת ולא ננסה לפתור אותה, כל אחת ברמתה היא, מול הבעל הייחודי שלה…
אני בטוחה שהמון המון בעיות היו נפתרות אם נשים היו מקבלות אומץ פנימי ומאמצות את המודל הקלאסי, הישן והטוב של ״בעל שולט, אישה כנועה״.
כתבת שכניעה זה שקר עצמי מפואר. השאלה למה. אם בתוך תוכך את מצליחה להבין ולהפנים ולהרגיש שבעלך אמור להיות המילה האחרונה בבית, הוא המוביל, הוא הראש.
אז מטבע הדברים את לא אמורה להרגיש שקר עצמי בכך שאת נכנעת לדעה שאת לא חושבת כמוה.
נכון, יש לדעה שלך המון מקום בבית, אסור לבטל את היכולת שלך להביע את מה שאת חושבת,
גם שרה אמינו ידעה לעמוד יפה מאוד ולאמר לאברהם לגרש את בנו ישמעאל מהבית,
ה׳ לא רוצה אותנו בובות חרסינה שמהנהנות ועושות כמו תוכי את מה שהבעל אומר.
יש משקל מאוד מאוד גדול ביהדות לחכמה של אישה ולרגש של האידישקייט שהיא אמורה ליצוק לתוך ההחלטות של בעלה.
אבל- החכמה הזאת כוללת גם הבנה בסיסית של הכנעה. איפה היא ממוקמת בהיררכית המשפחה, כמה משקל יש בסופו של דבר לדעה של הבעל, וכמה הוא הראש.
דרך אגב-
בעל שיש לו את המקום הזה, של ראש המשפחה המוביל והסמכותי, יהיה לו הרבה יותר קל להכיל ולקבל את הדעות של אישתו. הוא לא מפחד על המקום שלו, הוא בטוח בעמדה שלו,
והוא לא צריך לגונן על הכבוד שלו.
כשאישה מגיעה ואומרת את דעתה בידיעה שבסוף המילה האחרונה היא של הבעל-
יש הערכה ומשקל הרבה יותר גדול למה שהיא אומרת.
זהו, זה נושא שמאוד חשוב לי. עברתי עם עצמי המון עד שהגעתי למקום הזה,
ודווקא בגלל שראיתי כ״כ המון טוב בגישה היפה הזאת קשה לי להשאיר את זה בפנים..
אולי נחליף את המילה "כניעה" במילה "כבוד"?
המילה "כניעה" נשמעת כל כך שפחתית ומאוסה, ואולי בצדק.
אנחנו לא שפחות. כל אחת מאיתנו מלכה בתוך ביתה.
לומר שמלכה "נכנעת" למלך?
זה אולי נכון אבל הביטוי לא מדוייק ולא מספיק משקף את מערכת היחסים שבין מלך למלכה. מערכת כזו היא של נתינה וקבלה, ולא של שליטה וכניעה.
נכנעתי:)
צודקת. ויודית- אם ההגדרה של המילה ״כניעה״ מפריעה לך – אוקיי, קיבלתי.
המילה מושפעת ומקבלת כמו שכתבת בתגובה הבאה-
באמת נשמעת הרבה יותר טוב.
ובאיזה שהוא מקום- שימי לב, אבל שתינו כתבנו אותו דבר…
אני לא יודעת מה הרקע לעבודה העצמית שלך שציינת, אבל ברור שזה עניין של איזון.
יתכן ואת באה בדיוק מהצד השני של המתרס, בו לא היית משמיעה את קולך ובעלך היה חותם את כל ההחלטות ואת- שותקת. שזה הרס וחורבן ואת צודקת מאוד!
ואני הייתי מהכיוון השני… מביעה בנחישות את דעתי וממש לא מוכנה לקבל את זה שלבעלי אמור להיות מילה יותר נחרצת ממני בבית.
הנה, נתתן לי הזדמנות נוספת לתרגל את הנושא. מעל במה מוכבדת זאת 🙂
הרב בוצקוסקי כותב בספר שלו שהמשמעות של כניעה היא הישענות על מישהו
איזה אישה לא רוצה להשען רגשית ונפשית על בעלה?
הדברים של הרב בוצקובסקי מתאימים לפלח מסויים מהציבור הליטאי ולא מתאימים לכולם
מעניין לאיזה פלח התכוונת..
וברור שכל אשה צריכה לברור מה מתאים לה
לי הדברים שלו מאד רלוונטים ומעשיים
אני מאד נהנית לקרוא אותו
אלופה ומרגשת!!!
את מסבירה בטוב טעם
מרגישים את הדקויות ועבודת עומק שעשית
שאפו!
מעתיקה מדיון אחר:
יש קונוטציה מאד שלילית למילה להכנע, וגם אני לא מרגישה איתה בנוח. זה נשמע כמו להימחק או לזלזל במקום של האשה.
אני אישית מכירה אישה שהרבה מדברת כמה היא מתבטלת לבעלה, ובעדינות, היא לא נהנית משלום בית.
כי אשה לא אמורה למחוק את עצמה. אין בזה ספק.
מאמרי חז״ל מלאים בכך שלאשה יש בינה יתירה, וכמה בעל מרוויח כשהוא מכבד את אשתו.
אבל בלי להוריד מזה –
יש הבדלי מעמדות בין בעל לאשה ביהדות.
הבדלי מעמדות זה לא שהאשה שווה פחות או חכמה פחות. זה אומר שיש כאן חלוקת תפקידים.
אתן דוגמא מזירה אחרת בחיים שלי – אני בתפקיד יחסית בכיר בעבודה שלי ויש לי ״מילה״ על הרבה מאד דברים שקורים סביבי. המנהלת שלי מתיעצת איתי המון, ועדיין, אני צריכה לבקש אישורים ממנה, גם בדברים שהיא פחות מבינה (כמובן שאסביר לה את עמדתי), והיא לא חייבת לבקש ממני אישור ולא להתיעץ איתי.
"הבדלי מעמדות" בעברית מדוברת זה שיש מישהו ששווה יותר מהשני, אז לכתוב שיש הבדלי מעמדות אבל זה לא שהאשה שווה פחות, זו סתירה מניה וביה…
אולי ההגדרה לא מספיק קולעת,
אבל מה שהיא אומרת נכון מאוד.
בהחלט הבעל הוא ה״מנהל״ של הבית, והאישה מתחתיו.
נראה לי אם אישה לפני 30 שנה הייתה רואה את הדיון הזה היא לא הייתה מאמינה שצריך להסביר כאלה דברים בסיסיים…
הרבה מאד אנשי מקצוע חושבים שכניעה בצורה כזאת היא מפתח לבעיות קשות בשלום בית. לאישה קורבנית, לבעל שלא מאותגר מספיק בבית.
הבעל הוא בהחלט המוביל, המשפיע, המנהיג, אבל ההגדרה "להיכנע" דווקא לא לקוחה מהיהדות. אשה לא אמורה להיות נכנעת. היא יכולה להיות מושפעת ומקבלת- אבל יש לה מקום של כבוד בקבלת ההחלטות ובהובלת הבית כולו.
לא כל קונפליקט בין בני זוג צריך להסגר בצורה של תקבלי בהכנעה. ממש לא. קונפליקט צריך להיפתר בדרך של כבוד לרצון ודעת הבעל לרצון ודעת האישה. פעם הוא לקראתה פעם היא לקראתו.
וכן, מכיוון שזה נושא שמאד חשוב לי ועברתי גם אני דרך יפה ומורכבת- בוער לי להגיב שוב ושוב.