שלום לכולן,
ב"ה אני חיה באושר, עם זוגיות נהדרת.
אמממ לאחרונה התגלה אצלינו פער בנושא מסוים. אני מאד רוצה וצריכה משהו, ולבעלי זה מפריע (לא משהו רוחני).
זה די חדש לי הפער הזה, לפחות בעוצמה של זה.
ואני מסתובבת ממש עצובה מזה. אני צריכה, והוא לא יכול.
אשמח לשמוע השתתפות ואולי עצות.
רואה שמדיינים פה על ספרים לז ו ג י ו ת , רוצה להמליץ על הספר 10 טעויות טיפשיות שעושים אנשים חכמים מאד,
זה ספר ממש חמוד וזורם-לא בא להכניס איזה שיטה או דרך חיים -אני ממש נהניתי מהקריאה והאמת שהכי נהניתי שהוא מיועד לשני בני הזוג ולא מפיל עלי את כל העבודה (סתם ריאקציה שלי)
קופצת על האשכול, אשמח מאוד לעצת הנשים פה.
אני נשואה שנתיים בערך.
ויש לי אופי אופי..
וכ"כ קשה לי להיות האישה הכנועה, שנותנת לבעל את המקום בבית, המחליט, המוביל וכו'.
כ"כ רוצה שינוי ולא יודעת איך.
(לא כ"כ אחת שאוהבת ומאמינה בספרים..)
אשמח לשמוע…
בקצרצרה,
יש בעלים שזה יותר חשוב להם ואז במציאות האישה מבינה שזה הדרך
ויש בעלים יותר רכים שאומנם גם צריכים את זה אך מסתדרים גם בלי…
דעתי, נישואין זו מתנה וקשר טוב מעצים את האישה מאוד
וד' דואג לכל אחד לתקן את מידותיו במסלול שלו
ואני רואה סביבי נשים שלא קיבלו את המקום של הבעל בבית,
אחרי כמה שנים התמודדו עם זה מול הילדים שלא בדיוק הלכו בתלם..
שאומנם הבעל לא ממש יכול היה לדרוש את שלו ודעתו לא תמיד היתה קובעת
האישה עצמה במשך השנים מפסידה (לדוג' בסוגיות קשות נעזרת בעצות מאחיה במקום להשען על דעתו של בעלה וכו', מוצאיה כספים על דברים אפילו שבעלה לא בעד ותכל'ס אין בזה הרבה ברכה)
למה את רוצה שינוי?
אני מאמינה
כשיהיה לך למה מספיק חזק, תמצאי את הכח ואת האיך
(במקום להרגיש מה את מותרת ומפסידה, תרגישי מה את בוחרת ומרויחה)
תסתכלי על נשים שאת מכירה מקרוב ויש להן אופי חזק ושולט, אבל כאלו מבוגרות ממך לפחות ב 20-30-40 שנה ותחליטי האם את רוצה לחיות ככה.
אני לא רציתי בעל שפן ולא בעל שעושה דברים מאחורי הגב והיה לי שווה להשתנות.
בלי קשר לשחרר שליטה זה תהליך טוב לכל מערכת יחסים שהיא, כולל זוגיות, ילדים, שכנות, חברות. זה פשוט משפר את החיים.
בעלי מגיע מבית כזה, כמו שכתבת בספוילר.
קשה ועצוב.
(אנשים מפחדים להתחתן עם ילדים של הורים גרושים… ההורים של בעלי נשואים, משפחה חשובה ומוכרת מאד. לא חושבת שמישהו מדמיין איך זה נראה מבפנים. משפיע על כל ההתנהלות של הבית. גם עלי ככלה).
הייתי שמחה לדעת אחורה איך זה התפתח אבל גם הוא לא מספיק יודע.
קצת מפחדת מזה שהוא ירש אולי מדפוסי ההתנהגות האלה
למרות שהוא בעל מדהים ב"ה.
"אופי" הכוונה גאוה? תחושה שרק אני צודקת ויודעת איך לעשות דברים, שלא מקבלת דעות אחרות?
ח"ו, לא.
פשוט עקשנית יודעת מה רוצה וכו', וגם בעלי ב"ה כזה.
ומאוד קשה להוריד ראש להכינע, ולתת לו את המקום הזה, היודע.
אולי זו לא גאוה
אבל היכולת להוריד את הראש ולא לומר את המילה האחרונה
זו ענוה.
בנימה אישית-
הייתי כזאת, עברתי דרך ועבודה
וזה כל כך מתוק לדעת להוריד ראש
שהיום אני ממש מכוונת במילים "ותן בלבי הכנעה וענוה"
זה מתוק כל כך!
אוף אני כל כך מזדהה
אני אישה אבל עם אופי מאד 'חזק'. אולי גם בגלל המקום שלי בעבודה. תמיד הייתי כזאת ולכן היה לי חשוב בעל עוצמתי.
בעלי עוצמתי מאד (לחיוב כמובן), לא שפן ולא משהו דומה לזה.
אבל כן יוצא המון פעמים שבסוף הוא עושה את מה שרציתי למרות שהוא לא מאמין בזה או שזה לא נכון לו או שזה קשה לו במיוחד ברגע הנתון.
לכאורה השגתי את מבוקשי אבל מאד לא טוב לי עם זה.
מרגישה שאני מפעילה עליו כח לא מרצוני
אולי סוג של כושר שכנוע רגשי כזה.
ממש אשמח לעצות
מאד חשוב לי להיות אישה על כל המשתמע
ואני לא מצליחה…
מכירה את זה גם…
אבל בסוף כמו שכתבתי מקודם הבנתי שזה מגיע ממקום של חוסר יכולת לשחרר שליטה וחוסר הכלה לדעות שונות.
של תחושה שהדרך שלי הכי נכונה ומדויקת ואם הוא אומר אחרת אז הוא לא מספיק רואה לעומק או לא מבין את החשיבות והדיוק.
והתחלתי יותר להקשיב לו, ולנסות להשתכנע ולא לדחות מיד את ההצעות שלו אלא להיות פתוחה.
וגיליתי שהוא צודק הרבה פעמים, ובעיקר שיכול להיות שלא רק דרך אחת נכונה.
בעל מוכן לבוא ולעשות הרבה דברים שלא נוחים לו רק בגלל שאשתו רוצה, אבל הוא צריך לבחור בזה. הבעל רוצה שאשתו תהיה מאושרת ושמחה ואם היא מבקשת ומביעה את הרצון שלה זה דבר חיובי מאוד והא רוצה לתת לה.
רק אם היא מפעילה עליו מניפולציות, שיכנועים וכו' בצורה שהוא מרגיש שהוא לא יכול לסרב (גם אם הוא יודע שאשתו תסתובב שבוע בפרצוף חמוץ זה גם כאילו אין לו ברירה…) אז הוא לא מרגיש שיש לו בחירה, ושהוא נותן לאישתו מרצונו, אלא שהוא חייב.
אגב הכח הזה של האשה גם יכול להיות חיובי מאד.
חכמת נשים בנתה ביתה זה לא סתם.
אני מזדהה מאוד
אני גדולה מבעלי במספר שנים
תוסיפו לזה יכולת קוגנטיבית טובה מהממוצע, נסיון חיים ובשלות
קחו בעל צעיר יותר, בלי נסיון חיים- הגיע מישיבה, לא לגמרי בנוי
מתכון להיפוך תפקידים בבית.
החל מהתנהלות כלכלית- (לא היה לו שום ערך לכסף)
התנהלות רוחנית- ידע הרבה פחות הלכות ממני, שאל אותי….
ואופי מרצה.
הייתי ואני עדיין צריכה הרבה מאוד עבוד עם עצמי לגדל אותו
לתת לו להוביל
באמת לשאול
קשה
קשה אבל שווה
אם אני רוצה בעל גדול אני חייבת לגדל אותו.
וגם לתת לו לטעות
ולנסות
ולכוון בלי להשתלט
מקווה שאצליח
כל הזמן בתהליך ועבודה
יכולה לומר שנעזרנו חיצונית
האם לכוון בלי להשתלט, ולגדל- אכן מגדלים מישהו?
תוהה עד כמה מכבד זה הנסיון "לגדל" מישהו שהוא לא הילד שלי.
חושבת שכל הדיון על למעלה ולמטה מעמדות ולהיכנע לא נוגע בנקודה
הנקודה היותר בסיסית והקודמת לפוזיציה שכל אחד מבני הזוג לוקח בזוגיות. (מקבל, משפיע, אחראי, מנהל, מנוהל..)
הקומה שקודם, שהרבה יותר משפיעה- ולא רק בצורה קוסמטית- על פער בזוגיות
היא הכבוד האמיתי שראוי לו כ אחד ואחת מבני הזוג. כבוד לרגשות שלו, לרצונות, לצרכים. לא עצמו. לאישיות שלו- בתור נברא. בתור חלק אלוק ממעל.
כשיש כבוד אמיתי- ואין מחשבה שאני צריכה לשנות אותו, לשים אותו בעמדה שנראית לי נכונה יותר, למשל. לכבד את האופי והאישיות הספציפית. לראות בה את היופי. אז פערים הופכים לטכניים בלבד ופתירים. אז בעל הוא גדול באמת. בלתי נשלט באמת.
צודקת, זה השלב הראשון והבסיסי. ועם זאת – לא מובן מאליו
ורוצה עוד להגיד לשואלת השאלה- שהפער הזה שגילית הוא נורמלי פלוס פלוס. הוא תקין. ככה בדיוק צריכה להראות זוגיות תקינה. אחרי השלב בו אנחנו חושבים שהפכנו לאחד והכל כל כך קרוב ונהדר- אנחנו מגלים שנשארנו שני אנשים נפרדים…. הגילוי לא קל, אבל אחריו מתפתחת זוגיות אמיתית ויציבה בין שני אנשים בוגרים.
הכל בסדר
אני כותבת תגובה נפרדת לשיח שהופיע בתחילת הנושא.
האם להפסיק לבקש את הרצון שלי (הרישיון בדוגמא) כדי להשיג קרבה עם בעלי מתוך אמונה שזה יגיע בהמשך זה נכון או לא? מניפולטיבי או לא?
אני רוצה לדייק את התשובה:
ואני יוצאת מנקודת הנחה שאישה מעונינת לעשות רישיון כשיש הסכמה מבעלה.
אני כאישה רוצה רישיון.
אני מבקשת במילים טובות ומכובדות,
אם קיבלתי – הידד!
אם לא?
אבקש שוב
ושוב
ושוב,
אנמק ואסביר בלשון יפה.
מסתדר? הולכת על זה בשמחה.
לא מסתדר?
אני יכולה להמשיך להסביר
להיפגע
לשכנע
לנדנד
וכו
ואז
או שבעלי יגיד
"וואו, היא כל ך מבקשת,סימן שזה חשוב לה"
אם כך – מעולה.
אולי זה יגרום לו לחשוב ולהרגיש כעס? תסכול? פחיתות כבוד שלא שומעים לו?
ואז או שיתעקש על עמדתו
– והמצב יחריף, מריבות וכעסים
או שיעדיף שקט תעשייתי
ויתן לאשתו את כל רצונותיה
יכול להיות אפילו שיתנצל וכו.
מה הרוחתי כאישה?
רישיון.
מה הפסדתי?
קרבה עם בעלי.
מה אני בוחרת?
אם רישיון-
נהדר. שיהיו לך חיים טובים ותסעי על מי מנוחות
אם אני מעדיפה קרבה עם בעלי
נהדר יותר
חיים מאושרים עם בעל זה הכי כיף
אבל עדין, אני רוצה גם וגם?
בשמחה, אני אתעודד
שבעל אוהב וקרוב לאשתו
רוצה לתת לה, גם אם לא עכיו אז בהמשך
כך שאת הבחירה העקרית – בחרתי וב"ה קיבלתי-
בית של קרבה ואהבה
נהנית מהנתינות הרבות האחרות של בעלי
ומכבדת את דעתו השונה בתחום.
וכנראה על הדרך ארויח כבונוס את הרישיון
אם דחוף לי הרישיון-
אני יכולה תמיד להתחיל את המסלול מהתחלה-
לבקש בכבוד וכו……
ממני אישה שלא מעזה לנהוג