פ' – פיה פתחה בביקורת (בונה??)

"מה איתכם? התארגנתם לשבת?" היא שומעת את הקול של חמותה נשפך בחלל המתקרא בית.

היא נושפת לעצמה, פותחת את הברז, לא רוצה לשמוע מה בעלה יגיד עכשיו.

שונאת!! שונאת את השאלה הזו, מה אכפת לה?  בסוף גם אנחנו נכניס שבת, לא בשתיים עשרה כמוה אבל כן שלוש דקות אחרי הצפצוף, היא תוכל לשבת על הספה ולהגיד עברנו את זה  ושבת ב"ה כאן.

אז למה כל יום שישי השאלה המפוצצת הזו??

"כן, בערך… נשאר לנו להכין עוגה, לשטוף ונראה לי שסיימנו" הוא מפרט בדיוק כמו שהיא לא אוהבת, בדיוק כמו שהוא עושה כל שבוע, בדיוק כמו שמעצבן את אמא שלו וגורם לה להזדעק…

המילים נורות בבהלה נדלקות, בדיוק כמו בשבוע שעבר, "מה?? עכשיו עוגה? שבת נכנסת מוקדם, למה לא שטפתם עדיין? מה, אשתך עבדה היום? זה לא יום חופשי שלה?"

רוצה להתחלף איתי? רוצה לקום בלילה במקומי? אולי את רוצה לשלוח לי עוגה לשבת?

היא מתקדמת לכיוון הסלון, בעלה שם, מרים את הכיסאות ונאבק לשמור את הטלפון בין הכתף לאוזן (פעולה פשוטה לכאורה…). היא מסמנת לו לקצר את השיחה בשביל להקל מעליו את פעולת הכנת הבית לשטיפה, ובעיקר להפסיק את הדיווחים לחמותה.

"אל תדאגי, בעזרת ה' נספיק הכל, אני צריך לסיים, שבת שלום אמא, תמסרי גם לאבא."

טוב שהוא הבין שצריך לסיים, למה הוא לא מבין שלא צריך לשתף?

הפנים שלה מראות שחמוץ לה עכשיו.

היא לא מתאפקת: "למה אתה חייב לשתף אותה בכל מה שקורה אצלנו בבית??"

"מה את רוצה שאני אגיד לה? היא שאלה – עניתי לה!"

"אתה יודע שאצלה הכל מסודר ומאורגן מיום חמישי, אתה יודע שאני לא אוהבת שאתה משתף אותה בכל מה שקורה כאן בבית, למה כל פעם מחדש צריך לדבר על זה?"

"אני לא מבין מה את רוצה ממני, גם עם אמא שלי אני לא יכול לדבר וצריך שתכתיבי לי מה לומר לה??!"

"בעיקר מה לא לומר לה! אבל כמה פעמים אני יכולה להסביר לך שזה פוגע בי שאתה מדבר איתה על מה שקורה בבית ואז יש לה מה לומר ולהעיר, ולשאול שאלות."

"טוב, יש לי בעיה, זה אני וזו אמא שלי… ואני לא מבין איך מנהלים שיחות שלא יפגעו באשתי."

למה הוא לא מבין משהו פשוט, ולמה הוא לא לוקח אחריות על מה עשה? מה כל כך מסובך פשוט לא לומר מה קורה בבית שלנו, אולי קצת לשנות מהאמת…

"פשוט תגיד לה אנחנו מוכנים לשבת, כן, סיימנו הכל, זהו. אין צורך לפרט מה לא סיימנו ומה התוכניות שלנו לשעתיים הקרובות."

"אני לא יכול לשנות את אמא שלי, וככה אני מדבר איתה!" הוא חותם את הדיון.

ככה פחות או יותר זה נגמר כל פעם אחרי שיחה עם אמא שלו.

ככה פחות או יותר נגמרת כל שיחה שכוללת בקשה ממנו לעשות שינוי בהתנהגות שלו.

היא לא מבינה איך זה עובד. בתור אישה שחיה עם בעלה היא רק מבקשת ממנו שיתאמץ בשבילה עוד טיפה, שיהיה רגיש לצרכים שלה, ישים לב שהוא חי עם עוד משהי, היא בסך הכל מנסה ליצור מקום שיהיה נעים לשניהם, מה כל כך קשה להתחשב?

***

מה כל כך קשה?

קשה לשמוע איך שאת מבקשת. קשה לבעל וגם לנו הנשים, ולכל אדם באשר הוא לשמוע בקורת, גם כאשר היא עניינית, גם כאשר אין בה שום רצון או כוונה לפגוע. לא כיף לשמוע בקורת. וברוב הפעמים תוכלו להעיד בעצמכן שבקורת שנאמרת בלי מחשבה לא משיגה את המטרה שלה, והתסכול רק הולך וגובר.

בשם ר' ירוחם ממיר: "אוי לאדם שלא יודע חסרונותיו, כי לא יודע מה לתקן, אבל אוי ואבוי לאדם שלא יודע מעלותיו כי לא יהיו לו כלים איך לתקן" – לפני שנתחיל לדבר על בקורת, חשוב שנדע שכדי שמישהו יהיה מסוגל לקבל ממנו ביקורת, הוא צריך לדעת ולהרגיש שאנחנו רואים בו דברים טובים, שהשיח שלנו ברוב שעות היממה זה על הדברים הטובים שבו, על כמה אני אוהבת את האופי שלו, כמה אני לומדת ממנו, כמה תוכן הוא מכניס בחיים שלי, כמה כיף לי להיות לידו, כל כך הרבה שמחה יש לי בזכותו, אני מעריכה אותו ורואה אותו אדם גדול, מיוחד, ירא שמים, אוהב ישראל, מכבד את הבריות, בעל אמונה ובטחון, רציני ואכפתי, רגיש, נעים הליכות, טוב לב ועוד.

כדי להשמיע ביקורת אני צריכה קרקע יציבה, קרקע שאפשר להצמיח עליה, קרקע מוצקה, שלמקבל הביקורת יהיה אכפת לשנות ולהשתנות כדי להמשיך למצוא חן בעיני, שיהיה אכפת לו לשנות כי הוא לא רוצה להכאיב לי, כי הוא רוצה בטובתי, כי הוא אוהב אותי. כי הוא יודע שאני רוצה בטובתו, כי הוא יודע שמה שאני אומרת בין אם נעים לשמוע את זה ובין אם לא זה רק בגלל שאכפת לי ממנו ומהקשר שלנו.

וזה הדבר הראשון שצריך לעמוד לנו מול העניים כאשר אנחנו באות לומר ביקורת.

כמה פעמים הוא שמע ממני היום, ובשבוע האחרון מילים טובות? כי אם לא אמרתי מילים טובות בשבוע האחרון, ואם השיח ביננו הוא טכני, מרוחק ומבקר, אני לא אצליח לעולם להוביל לשינוי – לעולם!!!

כשאישה מספרת לבעלה על חסרונותיו:

אתה פוגע בי, בגללך אמא שלך חושבת שאני לא מספיק מסתדרת.

ככה לא מדברים עם הילדים.

אתה חייב להחזיק מעמד בעבודה.

אי אפשר לבזבז כל כך הרבה כסף—

ולמעשה כל ביקורת שהיא – היא גורמת לבעלה להאמין שהוא לא מוצלח, לא שווה, לא ראוי – הוא מתייאש מלשנות את מעשיו, הוא מתייאש מעצמו, ואין לו בשביל מה להתאמץ, כי בתחושה שלו כל דבר שהוא יעשה הוא יקבל ביקורת.

אפשר לומר הכל לבן זוג. צריך שיהיה בנינו רמת פתיחות וקשר שנוכל לומר מה נעים לי ומה לא נעים לי, אבל חייב להיות בסיס של אהבה ואמון בקשר, והמון מילים טובות.

מה שאנחנו רוצות להשיג בביקורת זה שינוי, אחרי הביקורת אנחנו מבקשות שינוי.

ולכן אם אמרתי ביקורת ולא קבלתי שינוי סתם בזבזתי מילים, יצאתי מתוסכלת יותר, העכרתי את האווירה ונשארתי באותו מצב אם לא יותר גרוע…

לכן – יש דרך להעביר מסר שמבקש שינוי:

דבר ראשון – לבדוק אם אמירה מבקרת בזמן הזה ובמצב הנתון תביא לשינוי. בזמן שאני כועסת או פגועה, או בזמן שקבלתי ביקורת מבעלי, המילים שאומר יצאו בלי מחשבה, ולא יובילו לשינוי ומצד שני יעכירו את האווירה, את תרגישי פגועה יותר, המטרה לא תושג וחבל!

דבר שני – לבדוק לפני שאני אומרת את הביקורת האם מה שאני הולכת לומר עכשיו זה באמת משהו שצריך לשנות, אולי זו רק נקודת המבט שלי שגורמת לי לראות צורך בשינוי, בעוד שאם אני יוצאת מצורת ההתנהלות שלי בחיים, אני יכולה לראות דברים מאוד חיובים דווקא בהתנהלות של בעלי? יתכן שאחרי שנמצא את הצדדים היפים בתכונה הזו. הצורך להעיר על ההתנהלות הספציפית יפחת…

דבר שלישי – לא כל כך נעים לחשוב על הנקודה הזו אבל כשבוחרים להתמקד בה לפני שאומרים ביקורת אפשר בהחלט להגיע להישגים יפים בעבודת המידות -מה שמומלץ לכולנו 😊 – אפקט המראה – הרבה פעמים דברים שמקפיצים אותנו אצל הבעל שלנו אלו דווקא חולשות שלנו, וחלקים שאותם אנחנו לא מקבלות בעצמנו. בדיקה עם עצמי יכולה לגלות לי שהדבר שמפריע לי הוא חלק שלי. עבודה אישית על העניין אצלי, תגרום לי פחות לרצות לשנות אותו.

אחרי שהבנו את מטרת הביקורת, ואם נכון להעיר ואם באמת יש מקום להערה, השאלה היא איך אני מביאה את הביקורת בצורה שתשמע:

1. לבדוק שהבעל אכן מסוגל לשמוע כרגע ביקורת – דוגמא לזמן גרוע לאמירת ביקורת – כשבעל חוזר מהכולל בערב, את עייפה ועצבנית, המסננת שלך לא עובדת, הוא עייף ורעב, הילדים עוד מקפצים ביניכם, אין סיכוי בעולם שכשתאמרי לו: "למה תמיד אתה מאחר בשעה שאני צריכה אותך?" הוא באמת יפנים את הדברים, וייקח אותם לתשומת לב.
2. המילה "למה"? היא ביקורת מתחילתה ועד סופה. בשאלה "למה?" – יש תמיד את המשפט "היה צריך להיות אחרת למה אתה בחרת דווקא בצורה הזו?" בנוסף, השאלה 'למה' הרבה פעמים היא ללא תשובה וכל תשובה שתאמר תכעיס אותנו, דוגמא: "למה לא אספתם את המשחקים?" – למה באמת? כי לא היה לנו כוח, כי לא רצינו, כי אנחנו לא אוהבים לסדר, כי שכחנו, איזו תשובה אמא רוצה לשמוע כשהיא שואלת את השאלה "למה לא אספתם את המשחקים?". 
3. לדבר במסרים של "אני" – "קשה לי "ולא "אתה מקשה עלי".
4. להכניס את עצמך בביקורת לדבר בלשון רבים – "בזמן האחרון אנחנו כועסים הרבה על הילדים"
5. לא לבטל את הבעל – לא היית צריך לעשות ככה!
6. בהתחלה, באמצע, ובסוף, לחזור ולהדגיש שאני יודעת שלא התכוונת להכאיב לי, ותמיד אתה רוצה לשמח אותי. ובאמת להאמין בזה. להאמין בטוב שלו.

שנזכה לראות טוב בשני, להאיר מהאור שלנו, ולעשות שינויים טובים ומבורכים.

ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל

עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד? 

בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]

ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729     

להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799