סכמנו בפרק הקודם שכל ענייני הגוף שלך הם בהחלטת השם יתברך בלבד. רק הבורא מחליט על החיים שלך, הפרנסה, הביגוד, האוכל, הבית שלך. אז למה בכלל את צריכה לעשות את כל המאמצים שאת עושה כדי להביא אליך את כל זה? למה את עובדת כל כך קשה כדי לשלם שכירות או משכנתא? ולמה את כל כך מתאמצת לקנות בגדים יפים לילדים? ולמה את טורחת שיהיה אוכל מזין בבית? הרי בכל מקרה הכל בידי שמים??
זו שאלה שבטוח שאלת כבר את עצמך, ויותר מפעם אחת. בכל פעם כשאנחנו מעמיקות להבין את ענייני הביטחון וההשגחה האלוקית עלינו בכל פרט, השאלה הבסיסית הזו עולה.
אז אולי בכלל ההתאמצות הזו היא שגויה? אולי מעתה תפסיקי ללכת לעבודה ותלכי לישון לכל הבוקר? לא חבל על הכוחות?
מסביר רבינו בחיי שאדם חייב להתעסק במה שנראה לו שיביא לו את הצורך שלו. ולבחור דווקא את הדרך שלדעתו היא הכי טובה כדי להשיג את הצרכים שלו. ויחד עם זאת, ובו זמנית, להאמין באמצעות המאמץ שלו בורא עולם יביא לך את מה שהוא גזר מראש.
נלך על הדבר הכי בסיסי: החיים שלך.
מספר הימים שאת אמורה לחיות כאן בעולם ספור ומדוד על ידי בורא עולם והוא יודע בדיוק מתי את הולכת למות. אין בזה ספק.
אבל, את מצידך, חייבת לשמור על החיים שנתן לך הבורא כמיטב יכולתך. את צריכה לאכול. את צריכה להתלבש. את צריכה לגור באיזה מקום. את לא יכולה להשאיר את זה בידיים של בורא עולם ולאמר: " אם השם גזר שאחיה אז הוא ישאיר אותי בחיים גם אם אני לא אוכל כל החיים ולא אטרח להתפרנס." אסור לך גם להכניס את עצמך לסכנה. את לא יכולה להחליט שאם ממילא בורא עולם החליט מתי תמותי אז מה הבעיה לשחות בחוף שהכריזו עליו כמסוכן או למה לא להכנס לכפר הערבי הסמוך כדי לקנות עציצי חרס בזול. אל תעשי שום דבר שמסכן אותך על סמך הביטחון שלך. התורה הזהירה על זה באופן מפורש וברור: (דברים ו טז) "לא תנסו את ה' אלוקיכם"
אם את נכנסת למקום מסוכן או עושה מעשה שמכניס אותך לסכנה, יקרה לך אחת מהאפשרויות הבאות:
או שאכן תמותי, ובמקרה כזה, אדם שמכניס עצמו לסכנה ומת נחשב כרוצח עצמו. רוצח עצמו, סתם שתדעי, חמור יותר מרוצח מישהו אחר. התאבדות חמורה יותר מכל רצח אדם אחר!
אפשרות שניה- אולי באמת בורא עולם יציל אותך מהסכנה שהכנסת עצמך אליה , אבל במקרה כזה את מאבדת זכויות ומפסידה שכר. מצוות שעמלת עליהן נאבדות לך. לא חבל?
דוגמא לשמירת הגוף רואים משמואל הנביא. שמואל הנביא נשלח על ידי השם כדי למשוח את דוד למלך על ישראל. הוא נשלח על ידי בורא עולם בעצמו, בנבואה ברורה. ולמרות זאת הוא שואל: "איך אלך ושמע שאול והרגני?" כשאני קוראת את הפסוקים אני אומרת לעצמי- לא הבנתי. למה אתה מהסס?? הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שלח אותך! קדימה, קום ולך! אם הוא שלח, בטוח הוא ישמור עליך. את מסכימה איתי? אפילו אפשר לחשוב שהשאלה הזאת היא בכלל לא ראויה ולא מתאימה. זה נשמע ממש חוסר ביטחון. לא כך? אבל מהתשובה שהשם ענה לו אנחנו מבינות שדווקא הפוך. הזהירות שלו היתה משובחת. כי מה השם עונה לו? "עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי, וקראת לישי בזבח ואנוכי אודיעך את אשר תעשה, ומשחת לי את אשר אומר אליך" בורא עולם מסביר לו בדיוק איזה תרגיל לעשות כדי שהאנשים מסביב לא ירימו גבות ולא ישאלו שאלות. איזושהי דרך כדי להסיח את הדעת כדי לוודא שאכן הוא לא יכנס לסכנה.
אז אם שמואל הנביא, הצדיק, שהלך הציווי השם כל כך התאמץ לשמור על גופו, אז בטוח שכל אדם חייב להתאמץ על זה. אי אפשר להכניס את עצמינו לסכנה בשם הביטחון בהשם. הפוך, בורא עולם נתן לנו מצווה לשמור על הגוף שלנו, ואנחנו צריכות לעשות את מקסימום המאמץ מצדינו כדי לעשות את זה.
ואיך צריך להתאמץ על פרנסה? ואיך להשקיע בבריאות?
נשאיר משהו לפוסט הבא 🙂
