סגנון שונה מהבית של ההורים

לכל אחת מאיתנו,
גם לך וגם לי,
יש דברים שהם בתוך שטח הבחירה שלה.
את החלטת לזרוק חצאית לבנה- כל הכבוד,
זה מקסים שהתגברת.
(מבינה שזה מאד צרם לך שחצאית לבנה זו דוגמא ללבוש צנוע.
לא התכוונתי שחצאית לבנה היא צנועה.
התכוונתי שאני בנורמה החרדית פחות או יותר,
וצריכה לעבוד על עצמי כמו כל אישה שאוהבת יופי,
ורוצה להיראות, לא רק בבית. מה נעשה? כל כך נורמלי.)
זה לא אומר שגם אני יכולה.

גם אני יודעת שחצאית בצבע שגרתי היא צנועה יותר.
כל אחת שיש לה חוש לצניעות מבינה את זה…

הנושא שעליו שאלתי הוא אחר לגמרי.

באותה מידה יכולה מישהי לענות לי-
שיש רבנים שאומרים שצריך חצאית יותר ארוכה מאמצע רגל, כן?
ואני מסכימה שאורך קרסול טוב יותר מאמצע רגל.
(יהיה מי שיחלוק עלי וזה בסדר…)
אבל זה ענין פנימי שלי-
איך אני עובדת על הדברים שהם באזור נקודת הבחירה שלי,
בקצב שלי, מתוך רצון להתקדם ומתוך אהבה לצניעות,
ולא בגלל אי נעימות,
לא בגלל פחד ממה יקרה אם אלך כך או אחרת,
לא בגלל רצון לרצות מישהו מלבד בעלי,
(שזה- אינטרס שלי…)

קרובת משפחה שלי סיפרה לי שהיא קיבלה על עצמה-
לא לצאת מהבית עם תכשיטים ואיפור במשך 40 יום בעקבות קו הצניעות,
כדי לעזור לבחורה מבוגרת שמחכה לזיווג.
והיא אחרת שבלי איפור ותכשיט נראית לא טוב.
שאלתי אותה-
נו, ואיך היו ה- 40 יום הללו?
היא אומרת לי, "איפה, אחרי עשרה ימים הפסקתי, נשברתי, היה לי כל כך קשה! כל בוקר הייתי עומדת מול המראה ושונאת את עצמי.
מתחרטת על הרגע שקיבלתי את זה.
אבל את נראית בסדר גם בלי איפור, למה שלא תקבלי כזו קבלה?"
אמרתי לה- "אני מקבלת על עצמי בשבוע הזה-
לתקן את כל החולצות שפתח הצוואר לא מספיק טוב.
תמיד זה הפריע לי, ומתוך עצלות לא תיקנתי. זה מה שאני עושה בשביל הבחורה."
התחלתי לעבור על כל החולצות שלי ולתקן אחת אחת,
וזו היתה חוויה מדהימה. הרגשתי שאני עושה את זה ממש לא בשביל הבחורה הרווקה- זה בשבילי לגמרי!!!
זה גרם לי להרגיש ש…
אפעס, הבגד הזה—- לא מתאים לי.
אני כבר התקדמתי! אני צנועה יותר.
ואת זה- אשמור רק לבית…
כבר לא הרגשתי בנוח עם עוד בגד או שניים,
ועליתי דרגה…
אבל זה לא הספיק לה. היא רצתה קבלה ששוברת את הטבע 🙂
קבלה שגורמת לך להרגיש שאת צנועהההההההההה.
לא משהו שאת עושה מרצון.
משהו שקשהההה לך.
שאלתי אותה-
"ועכשיו- את יותר צנועה מאשר קודם?"
והיא עונה לי-
"מה פתאום. עכשיו אני מתאפרת עוד יותר,
וקניתי עגילים ארוכות עוד יותר.
לא יכולה כבררררר!!!"

כל מילה מיותרת, נכון?

הלוואי שנתקדם ונתרומם-
מהמניע האמיתי.
מתוך בחירה.
מתוך רצון.
מתוך אהבה.

בהצלחה גם לך וגם לי.

לא יודעת איך הייתי אם הייתי במשפחה אחרת.
ולא הייתי יכולה להיות במשפחה אחרת,
כי אז זה לא היה אני,
זה היה מישהי אחרת 🙂

מדויק.
יש הרבה הקלה בחיים כשאתה מגיע להבנה (ובוחר בה) שיש דברים שלא תמיד יהיו מרוצים ממך לא משנה מה תעשה.
ֿוזו הבנה כואבת כשזה האנשים הקרובים אליך,
ֿאבל אחרי זה- זה משחרר
אישית חושבת שזה מה שבונה משפחה.
לא שכל רגע נעים והכל נוצץ וכולם באותו דעה כל רגע נתון, אלא שיש עימותים, קונפליקטים ומצליחים לשהות בהם בהצלחה. בלי להתמוטט..
ועדיין נעים לנו ביחד לפחות ברוב הזמן- זה מבחינתי חלק ממשפחה.