סגנון שונה מהבית של ההורים

את נשמעת מודעת לעצמך מאד וזה חשוב
יש לך קשר טוב עם המשפחה ולכן זה צורם לך את רוצה שיקבלו אותך כמו שאת
ובדילמה …
את לא היחידה שמתמודדת אם דילמה כזו יש כאלו שבאמת לא בסדר ואז קשה להם יותר …
את מבינה שזה בא ממקום של למה את שונה ? למה לא תהיי כמו כולנו?
יכול להיות שיש שם גם קנאה מצד אחיותייך למה את מסוגלת לשנות ואנחנו לא ?
הרבה פעמים אנשים חושבים שמה שהם עושים מתאים לכולם…
תהיי שלימה אם עצמך והדרך שבחרת – לא עשית משהו רע להפך את עושה רצון בעלך ורצון ד
אך בדרך שלך
מבטיחה לך שהם מקבלים אותך גם ככה ואוהבים אותך
תקחי את ההערות שלהם ברוח טובה הם דואגים לך בצורה שהם מבינים
תלמדי לסנן את הערות בתוכך וכשתהיי שלימה באמת תראי שגם הם יפסיקו
כמים הפנים לפנים יכול להיות שהם מרגישים שיש בך משהו לא שלם ויש לאן להכנס …
בהצלחה

למה לא תשאלי אותם ותפתחי את הנושא
בעדינות בכבוד בקבלה?
אני שמתי לב מפריע לכם-להמ?
למה אחרי כ"כ הרבה שנים והערות מצדכם אתם לא מבינים שזו אני/בעלי…
שוב בעדינות ובכבוד אבל לא הייתי מפחדת לזרוק איזו מילה לכיוונם (של האחים לא של ההורים)

תנסי לקרוא את הספר כבשה סגולה של תמר מור – ספר מהמם שמדבר על בחורה במצב הזה בדיוק.
בכל מקרה, הבנה שזה בחירה שיש לה מחירים, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
אם זה טוב לך, וזה מה שנכון לבעלך ולבית שלך זה מה שצריך לעשות. אבל יהיה לזה מחירים.
אם את רוצה לקנות בית – את צריכה לקחת משכנתא, אם את רוצה לעשות דיאטה – את צריכה לוותר על עוגות וכו'.
בסופו של דבר אין בחינם כמעט שום דבר.

קצת קשה לתת עצות מבחוץ כי מאוד קשה לדעת מה האופי שלך ושל המשפחה.
אולי תנסי להתייעץ אם מישהו שמכיר טוב את המשפחה ואותך (קרובת משפחה, מישהי מהקהילה, מורה בסמינר, חברה של אמא שלך) כמובן מישהו שאת יכולה לסמוך עליה מבחינה הלכתית ומבחינת דיסקרטיות.

דבר נוסף שאת חייבת לשים לב אליו,
גם לכיבוד הורים יש הלכות, והן לא פחות חמורות מהלכות צניעות
שימי לב שלא כל דבר אפשר ונכון לפתור ב- זה מה שבעלי אומר לי
וגם מה שמעבר להלכה, כיבוד הורים זה דבר עם זכויות מדהימות (כנל, לא פחות מצניעות)
אבל גם פה- צריך להיזהר מאוד לא לדרוס את עצמך…

באמת מצב מורכב, מאחלת לך בהצלחה רבה, והמון סיעתא דישמיא בכל מילה!

קבלה אמיתית של בני המשפחה שלנו היא אתגר מאוד מאוד גדול , אף אחד לא גדל מביקורת ומאי הכלה גם אם היא לא נאמרת במילים
הלוואי שנצליח כולנו לקבל באהבה ובהבנה בוגרת ויהודית את הסביבה שלנו, את ההורים והאחים א"א לשנות , אפשר לקבל מזה על עצמך לכבד את בני המשפחה שלך כולם כמות שהם וגם את הילדים שלך בעתיד. תזכירי לעצמך שאת אהובה לפני ה' ושההורים שלך מאוד אוהבים אותך ולכן מעירים לך , לא כי משהו בך לא בסדר אלא כי זו הדרך שלהם לאהוב- לראות שאת ממשיכה בקו שלהם. בחירות רוחניות שנעשות כדי לרצות לא יחזיקו מעמד , דווקא כשיש קבלה בלי תנאים נפתח הלב לעשות עוד מבחינה רוחנית, גם אם זה לוקח הרבה מאוד שנים.

את נשמעת אישה בוגרת מאד עם המון מודעות
וכתבו כאן הרבה דברים נכונים וחכמים
ולכן מרשה לעצמי להניח כאן
מכירה את זה בעיקר מול המשפחה של חמותי, שאני גם קצת יותר פתוחה מהם
פחות בלבוש [גם, אבל לא בעיקר] אלא יותר בהתנהלות ביום יום – במקום העבודה, מקום קניות, סגנון חברות ומושגים ביום יום
ובגלל שאני רוצה לכבד אותם, אני משתדלת קצת להנמיך פרופיל כשאני שם, ולא להביע בקול כל מה שאני חושבת/ יודעת/ קוראת/ נחשפת בכל נושא שעולה..
למרות שעם הזמן זה קצת מתחספס ואני נהיית ספונטנית יותר. אבל הכי לא ממקום שבא 'לפקוח להם את העיניים' או משהו.
לא כי אני מציגה ולא כי אני מסתירה מי אני, הם יודעים שבחלקים מסוימים אני ובעלי הלכנו לכיוון אחר
אבל אני רוצה לכבד אותם ובבית שלהם אני משתדלת להתאים את עצמי ולא לצרום להם בעיניים. למרות שברור לי ולהם שבבית שלי אני נוהגת אחרת
וכן, גם בלבוש – כשאנחנו מגיעים אליהם אני לפעמים אתאפר פחות ממה שאני מכירה, או אבחר עגילים/ בגד אחר ממה שהייתי הולכת להורים שלי, או בין חברות.
אבל זה מגיע ממקום שגם הם מכבדים אותנו ולא מעירים [כמעט] על כלום. אז עושה לי חשק לכבד אותם..