אני באה מבית מאד-מאד שמרני.
פשטות שלא קיימת הרבה,
ומנהגים שכמעט לא רואים היום.
לבוש רחב וארוך,
בגדים פשוטים וחלקים,
בלי איפור, בלי תכשיטים, כמעט לא קונים בגדים…
חלק מהאחיות שלי המשיכו את הקו הזה,
חלק פחות,
ואני- פחות מכולם…
למדתי בסמינר מצויין, קצת פקחתי את העיניים,
ו- היום אני מה שנקרא “חרדית קלאסית”.
מתלבשת יפה, בטעם, לפי ההלכה ולא בקיצוניות.
אבל אצל ההורים שלי וחלק מהאחים והאחיות הגדולים-
אני נחשבת למודרנית 🙂
ומקבל הרבה הערות: (ברוח טובה…)
מה, את לובשת חצאית לבנה? זה לא בולט, לדעתך?
למה את לובשת חולצה בלי צווארון? מתי זה התחיל? 🙂
האיפור ממש יפה לך, אבל למה לא רק בתוך הבית?
את בטוחה שאת רוצה ללכת עם המעיל הקצר הזה? למה לא יותר ארוך?
למה חצאית כל כך קצרה? (אמצע רגל…)
אני אוהבת את משפחתי עד מאד,
אבל הייתי רוצה שיקבלו את דרכי,
במיוחד שהיא סבירה ונורמלית ומקובלת על בעלי.
אשמח לשמוע את דעותיכן,
כמובן מתוך הבנה שההורים מעלי ואיני שופטת אותם,
וגם לא רוצה לריב עם אחי ואחיותיי…
כיבוד הורים זה לא אומר לעשות כל מה שהם אומרים גם אם לך
זה לא נכון, יש לך חיים עצמאיים משלך ובחירות משלך,
למרבה הצער נשמע שהם לא מבינים את זה ומתוך רצון שתהיי
כמוהם או שתעשי הישר והנכון-לפי תפיסתם, הם מנסים בכח לשנות
אותך על ידי כך שתרגישי לא בנח עם עצמך.
לדעתי, חובה לשים גבול. את לא יכולה לשנות את הדעה שלהם
ואת חוסר הקבלה שלהם, את כן יכולה לשים גבול מה את מוכנה לשמוע ומה לא, ובפעם הבאה שנזרקת הערה על בגד כזה או אחר
לענות בנחת -זה הבחירות שלי והחיים הפרטיים שלי ואני מבקשת לא לקבל הערות בעניין, זה לא נעים לי.
לא מתוך לוחמה, אלא מתוך כבוד שלא סותר אסרטיביות.
בהצלחה גדולה! ואגב אולי שיחה עם רב שיחזק אותך בנושא של עבודת ה' האישית שלך שלא קשורה להורים ואיך להתנהל עם הסיטואציה, יכולה לעזור לך להרגיש טוב יותר.
אני חושבת שאחרי החתונה מי שקובע לך זה רק הבעל!
בעלי שינה אותי אחרי החתונה 360 מעלות ממה שהתרגלתי אצל ההורים,
ואיך שאני מתלבשת ומלבישה את הילדים ונוהגת הלכתית והשקפתית מאוד שונה ממה שאצלם,
אבל התחתנתי, ובעלי הוא זה שיקבע עבורי, ויש לנו רב ואנחנו הולכים לפי הפסקים והגישה שלו,
יש לי המון כבוד להורים, אבל אני מחויבת רק למה שבעלי קובע,
והשילוב של העובדה שזה מאוד ברור לי יחד עם המון כבוד גרמו להורים שלי מאוד לכבד ולהכיל.
אמאלה איזה פחד
וזה כיף לך?
אני אוהבת את עצמי ואת הדרך של הבית שלי מאד! מאד! ב"ה
לא אוהבת את המחשבה שיבוא בעלי וישנה אותי 360 מעלות
יכולה להגיב מהמקום שלי,
גם אני השתניתי מאד מהסגנון של לפני החתונה בעקבות מה שבעלי אהב ורצה,
לא אשקר שהיה קל, בהתחלה היו ימים קשים מאד וזה היה תהליך שאין כאן מקום לפרט,
אבל כיום אני מאושרת!! הגעתי לשלמות פנימית עם עצמי ועם בעלי ומול בעלי וטוב לי!!
יש הרבה מה להאריך פה אבל העיקרון הוא שהקב"ה ברא את האישה לכתחילה שהאושר שלה נובע מזה שהיא לצד בעלה, מלווה אותו ומתלווה אליו בדרכו "אין מנוחה לאישה אלא בבית אישה(האיש שלה)"
אין לך מה לפחד , זה הכי טוב ושמח בעולם, ולכל אישה הקב"ה נותן את הבעל שמתאים לה בדיוק למקום המדויק ביותר שלה.
זה בד"כ לא קורה 360 מעלות
ובשביל זה נפגשים ומתאמים…
אם זה יהיה 360 מעלות אז אין חשש, אחרי כל הסיבוב תחזרי לאותו מקום 😉
מאוד קשה שההורים לא גאים בדרך שלך,
מאוד מתסכל ה"בדידות"…
אני סיכמתי עם בעלי לא לפתוח נושאים מסוימים כי זה לא נותן לי כוח.
יש שוני במשפחה. אבל אנחנו גדולים, בוחרים לעצמינו ושלמים עם זה,
מתייעצים בעת הצורך עם גדולי ישראל.
ילדים נועדו לנוע בחופשיות ולמצוא דרך אישית ואמיתית. גם אם אבא ואמא לא חותמים עליה.
הורים שקוראים את האשכול-
בבקשה תאהבו ותהיו שם בשביל הילד גם אם הילד לא במקום שחלמתם בשבילו.
להרחיק ולהכאיב ודאי לא יגרום לילד לחזור להיות הבייבי שלכם.
בגיל אפס בחרת לו אוברול ונתת לו בכפית מה לאכול.
הגיע הזמן לתת לגוזלים לפרוח.
את ממש צודקת
וקשה להיות במקום הזה..
אבל אני מבינה מאד גם את הקושי של ההורים בסיטואציה הזו,
הם בני אדם ויש להם רגשות ואכזבות
קשה מאד לראות ילד שגידלת וחינכת לדרך מסוימת שאתה רואה כנכונה, והוא פתאום פונה לכיוון אחר
וכהורים טבעי שתעלה תחושה שהצעירים לא מבינים וישלמו מחיר על הטעויות הללו, אז בא נכוון אותם..
לא אומרת שזה נכון או אפקטיבי, אבל טבעי.
כותבת את זה כאשה צעירה וממש לא במקום של הורים למתבגרים/ נשואים.. אבל מבינה לגמרי שזה לא קל
מזדהה לגמרי עם השואלת.
הההרגשה הזאת שבכל מפגש משפחתי,
אני הכי 'מודרנית' (חרדית קלאסית וצנועה).
כמובן שיש לי מה לשפר מבחינת צניעות,
כמו שלכל אישה יש במה להתחזק בזה.
אבל האמירות האלה של:
"אולי תקחי לך קבלה לקצר את הפאה עד הכתפיים"
(והיא ממש קצרה כבר, רק לא עד הכתפיים)
"את מלבישה ג'ינס לתינוק שלך?" (בן חצי שנה).
"איך את נוהגת? אסור לאישה לנהוג!" (ואני שאלתי את הרב שלי והוא התיר לי) וכו' וכו'
מה שעזר לי שפעם אחת אמרתי לאמא שלי בצורה נעימה:
"כל הקבלות שאת רוצה שאני אקח, לא תמיד מתאימות לי.
ב"ה את זכית ונמצאת במקום גבוה יותר.
אבל תביני שלי זה קשה. כן קשה.
אני אוהבת מאוד יופי ולבוש וקוסמטיקה וכו',
ולכן אני זאת שבוחרת איך להתחזק ואיזה קבלות לקחת על עצמי.
היחיד שיודע את זה זה הקב"ה. ואני רק מולו בעניין הזה."
והיא ממש הבינה.
עדיין יכולה מדי פעם להעיר בצורה נעימה.
אם זה מתאים לי ואני רוצה, אז אני מנסה רק באותו מפגש / שבת שאני איתם, לשנות או להימנע, כדי לכבד אותה.
איך אמרתי פעם לבעלי: אני אוהבת את עצמי, ואני אוהבת את מה שאני עושה ואיך שאני מתלבשת וכו' וכו'. אז די gם מה שאחרים חושבים.
אני צריכה רק להזכיר את זה לעצמי הרבה 🙂
ועוד משהו לסיום – יש דברים שבאמת בזכות אמא שלי בחרתי להתחזק בהם. תכל'ס אני מקבלת את מה שהיא אומרת אבל מסננת את מה שאני רוצה / מחליטה / בוחרת לשנות ומה עוד לא.
זה שהאחים והאחיות שלך מעירים לך
זה אומר שלא טוב להן עם הדרך שלהם,
בן אדם ששלם עם עצמו והדרך שלו
לא מחפש את השלילי אצל אחרים ולא מחפש להעיר ולבקר..
וטבעי שלא טוב להן עם הדרך הזאת
זה לא נורמלי להיות אשה בדור שלנו
ולהתרחק מאיפור. תכשיטים. וביגוד יפה ומכובד…
וכן צודקות אלה שקו הצניעות עבר את הגבול ( לא סותר שאני מאזינה קבועה ולוקחת רק את מה שנכון ומתאים, רואים מזה ישועות גדולות מעל לגדר הטבע)
אבל לאחרונה הם אומרים שם דברים שאסורים ממש.. ( כמו הרבנית רוז שדברה על "לא לסדר גבות" מאיפה ההיתר?)
למה את חושבת שזה אומר שלא טוב להם בדרך שלהם?
הכללה שאינה במקומה.
מאד טבעי לאחים שגדלו בשיטת חינוך אחת ורואים את אחותם חיה ומחנכת את ילדיה בשיטה אחרת-
מאד טבעי שזה יפריע להם, בלי קשר לצדקת הדרך/ לשלמות פנימית.
לא מכירה את שואלת השאלה ואת משפחתה,
אבל מאמינה שההערות לא מגיעות ממקום של-"לחפש לראות שלילי אצל אחרים"
אלא- מכאב וקושי על כך שאחותם שונה מהם,
מאמינה שגם אם היא הייתה לוקחת צעד יותר שמור מהבית- הייתה מקבלת תגובות על השוני.
זה הטבע האנושי- המשפחתי,
אנחנו אוהבים שכולם באותה דרך,
וגם אם זו תפיסה מעוותת – זו המציאות ברוב המשפחות.
למה כאב וקושי?
היא עוברת עבירה?
להתלבש יפה ולהראות טוב זה עברה? זה לשנות דרך?
וכן במפורש, נשים נשואות שעסוקות בגידול הילדים להם ובהקמת הבית שלהם,וטוב להן עם הדרך שלהן
לא רואות דברים שלילים אצל אחרים,אוקיי?
הן מדי עמוסות בשביל לשים לב לזה,
וזה דברים שעשיתי עליהם מחקר צמוד,משפחות שלנשואים טוב עם הבחירה שלהם וההורים לא מתערבים בחיים ולא קובעים ולא מחליטים,לא תמצאי בקורת בין האחים
לעומת זאת במשפחות שהילד ממשיך עם הקו-למרות שזה נוגד לו הרבה רצונות וצרכים ,זה גורם לבקורת על השני,כביכול הוא כן מרשה לעצמו ואני לא,
תבדקי את זה ,תוכחי בזה לבד
אין לי שום עניין לבדוק את זה, לא מחפשת לערוך מעקבים צמודים על שום משפחה באשר היא, גם לא המשפחה שלי.
הקושי שדיברתי עליו- הוא על השונות בין האחים, לא על דרך החיים
להתלבש יפה זו לא עבירה בכלל, לדעתי מצווה אפילו,
אבל בהחלט זה שינוי דרך אם בבית שממנו הגעת נהגו לא להתלבש יפה…
ושוב- גם אם היא היא הייתה נהיית "צולית" יותר מהבית- מפסיקה ללבוש פאה, משנה לבוש וכו',
גם אז היה לאחים את הקושי של השונות.
ואת באמת צודקת,
הבאת את הנקודה שכתבתי עליה מקודם.
הבעיה היא התפיסה המעוותת שהמצב האידיאלי הוא המצב שכל המשפחה באותה דרך.
אבל מה לעשות שרובנו חיים באותה תפיסה.
נקודה למחשבה.
ממש לא נכון!
בתור אחת שיש לי במשפחה נשים שמתלבשות פחות בצניעות + מכשירים בעייתיים
זה מאוד מפריע לי שבעלי והבנים צריכים להחשף לבעיות של צניעות (גם לבעלי מפריע ולא רק לי, בהתחלה זה בעיקר בה ממנו) וגם מפריע לי המכשירים בגלל החינוך לילדים..
אני מרגישה מאוד שלימה עם הדרך שבחרתי! והלוואי ואני יצליח להתחזק יותר (כי גם לי יש עוד לאן לשאוף)
אני אישית כן הערתי בעבר במשפחה, בעדינות ובבקשה (לא הכתבתי לאף אחד) וב"ה כולם ממש מכבדים!
ובעבר כשהיו כאלה שלא כיבדו פשוט לא הגענו למפגשים משפחתיים וכן אמרנו שזה בגלל זה ושזה חשוב לנו והיום כולם מכבדים אותנו!! (מציינת שאנחנו לא דורשים צניעות ברמה שאנחנו לובשים אבל כן ציינו דברים מסויימים, בגדול דברים שהם יכולים לעמוד בהם וזה גם יכבד אותנו וגם לגבי המכשירים רק ביקשנו שלא תהייה התעסקות עם המכשיר מעבר לשיחות טלפון)
חני היקרה
כל הכבוד לך על התהליך החשוב שעברת ועל הבחירה בטוב ובקדושה למרות כל הקושי.
אני רק מעירה (לא לך אישית כי אני לא מכירה את כל הנתונים…)
שלא תמיד נכון להגיע למפגשים משפחתיים 'על תנאי'…
(כשלא מדובר על מפגשים שגורמים לך לעבור עבירות של ממש)
תארי לך שגיסתך שלא היתה מגיעה למפגשים משפחתיים אם אחד הילדים שלך לובש כחול… או שאת מגיעה בפאה ולא במטפחת…
אז כמובן וכמובן שאת מדברת על דברים חשובים בהרבה ומהותיים מאד, אבל התחושה שעשוייה להתקבל אצל משפחתך זהה..
שוב, אני לא מעירה לך אישית ומניחה שעשית את הטוב ביותר אחרי ששקלת את כל הנתונים…
אפשר גם להשלים עם זה שהם אף פעם לא יראו את זה בעין יפה, וזה בסדר גמור. אין לנו איך לשנות לאחרים את זווית המבט או התפיסות.
ֿאומנם זה כואב, אבל זאת אפשרות הגיונית.
בלי להכנס יותר מדי לפרטים
בעיני פשוט לכבד כשמגיעים להורים
אם להיתפס לדוגמה שלך, אז להשתדל לא להגיע עם חצאית לבנה, אני בטוחה שהיא לא החצאית היחידה שלך.
מאמינה שזה לא פשוט אבל ברור שעדיף מאשר האי נעימות שתיארת
וגם (ובעיקר) כבוד הורים!
בהצלחה!
מהאתר של הרב מוצפי:
לבן כן צנוע , בתנאי שאינו משתקף מול האור , ולובשים דבר נוסף מתחתיו .
שימו לב להבדל משמעותי מאוד ,
יש חילוק בין נהיגה , שיש חילוקי דעות האם זה מקובל או לא אך לא משפיע על אף אחד , לבין מכשיר פסול שמשפיע מאוד! על ההימצאות בחברת אחרים, (גם את לא היית רוצה שמיראו לילדייך סרטונים שלא מקובלים עלייך ממכשיר של דוד נחמד)
בעייני הנקודה היא האם אני דואגת לרוחניות שלי וילדי או לרוחניות של הסובבים ,
אם אני דואגת לרוחניות של עצמי , אעיר רק במקרים שזה ממש מזיק לי כמו מכשיר שמראים לכולם את תוכנו או חוסר צניעות בולט ,
אך מי שדואגת לאחרים ולכן היא מחנכת את אחיותיה כמו נהיגה , לק וכו , שלא תצפה שלא יתעצבנו עליה…
יש לי גיס שהחליט שהוא לא לובש חליפה יותר והוא התריס זאת באחת המפגשים,
2 העירו לו על כך , גיס אחד , אברך רציני התחיל לתת לו שמועס בעניני הלבוש ומדי צבא וגלש לויכוח אישי ופוגעני ,
לעומת זאת בעלי ענה לו בצורה חייכנית עם מסר עקיף תוך כדי בדיחה וגיס שלי התגלגל מצחוק , נהנה וקיבל.
המסקנה?
גם אם יש לך מה להגיד , שימי לב כיצד…