לדעת לקבל

בפרק הקודם התבאר שמבנה הבית הוא שהגבר מוביל, מעניק, ומשמש כעמוד יציב שאפשר להישען עליו. סיימנו בתיאור התמודדות מצויה, שנשים רבות מרגישות שמערכת היחסים בינן לבין בעליהן לא ממש מאפשרת את ההישענות הזו, אם בגלל עדינותו של הבעל, או בגלל האופי העוצמתי שלהן וכשרונותיהן הברוכים. האם יש פתרון לכך?

לשם הבנת הדבר, יש לדייק את רעיון ההישענות.

צורך בתמיכה אינו מבטא חולשה

במבט ראשוני, המילה "הישענות" מבטאת חולשה ועמדה נחותה. אדם שנשען על אדם אחר, בעצם מבטא את חוסר יכולתו לעמוד על שתי רגליו בצורה עצמאית. אין ספק שאם זו הגישה הטבעית לנושא – עלולה להתעורר רתיעה ממנו. אני חזקה ומוכשרת, ומוצלחת לא פחות מבעלי. אני לא רוצה להפוך את עצמי לתלויה ונזקקת.

ברם, המבט הזה אינו נכון.

האדם, כל אדם, מטבעו זקוק לתמיכה. לא משום שהוא לא מוצלח, אלא משום שכך ברא אותו הקב"ה, וזה היופי שלו. כל אחד מאיתנו זקוק למעטפת אינסופית של תמיכה מהזולת.

ניקח דוגמה פשוטה מהחיים: בשביל להתפרנס אדם זקוק למצוא עבודה. כל מקום עבודה נבנה על ידי השקעה ויזע של מישהו, שנותן מחלבו ודמו כדי שהמקום יפעל. לכאורה העובד מתפרנס מיגיעתו הרבה של הבוס. האם הוא מרגיש חלש ונזקק בשל כך?

נטען ונאמר: "זה לא דומה, אני הרי נותן לבוס עבודה, הוא זקוק לי". נכון בהחלט, אך נסה נא לחשוב אם מחר הבוס יחליט לסגור את המקום – מה תרגיש? ונסה נא להיזכר כמה התחננת להתקבל לעבודה, וכמה התאמצת להפעיל קשרים בשביל להתקבל. כל זה מעיד שאתה זקוק לו מאוד, ולכאורה הוא עושה איתך חסד כאשר הוא מעסיק אותך. מדוע הזדקקות זו אינה משפילה?

פשוט, משום שכמו שאני זקוק לו כך גם הוא זקוק לי. הרי הוא חיפש עובדים, ופרסם מודעות "דרושים". העבודה שלי לא רק מפרנסת אותי, אלא גם מסייעת לו להרויח. ומה בכך ששנינו זקוקים זה לזה?

כך טבעו של עולם. האדם הוא יצור שזקוק לאנשים אחרים כדי להתקיים, על כל צעד ושעל. אין השפלה בהזדקקות; יש השפלה בלהיות רק פסיבי ולא אקטיבי, בלקבל ולא לתת. אבל עצם הקבלה מהזולת – היא טבעית, בריאה ונכונה.

באותה מידה יש להבין שגם הקבלה של אשה מבעלה אינה מעמידה אותה במקום נמוך של קבלת צדקה, אלא במקום בריא ונכון של קשר בין בני זוג. קשר נכון נבנה בצורה כזו שיש בעל שמשפיע ואשה שמקבלת. הקשר מפרה את שני בני הזוג, ואשה שמקבלת מבעלה נותנת לו הזדמנות לממש את גבריותו, כמו שהיא נותנת לעצמה להיות טבעית ונינוחה בקשר.

הזדקקות לבעל זאת לא חולשה. זו מהותו של הקשר של בעל ואשה: הזדקקות הדדית. כל אחד מבני הזוג זקוק לשני. האשה זקוקה למישהו להישען עליו, והאיש זקוק למישהי שתישען עליו. היא רוצה מישהו לבטוח בו, והוא רוצה מישהי שתבטח בו. ללא הזדקקות זו – לא היו מתקיימים חיי נישואין.

ההזדקקות היא היופי והאיכות של הקשר. הקב"ה ברא אותנו חסרים וזקוקים להשלמה, כדי שנוכל להתחבר מתוך רצון פנימי. אילו לא היה חסר לנו כלום – לא היינו רוצים להתחתן. אדם שאין לו שום חסר הוא אדם פגום, אי אפשר להתחבר אליו. 

ההישענות של אשה על בעלה אינה נובעת מעמדה נמוכה לעומתו. ההישענות נובעת מעצם הצורך בקשר שבין אשה לבעלה, שזהו צורך המוטבע עמוק בנפש. גם אשה מוצלחת, חכמה, מוכשרת ואסרטיבית יותר מבעלה – זקוקה לבעל חזק לצידה. מישהו שאפשר קצת להרפות לידו. היא רוצה נוכחות של בעל, ורוצה להיות אשתו הנאמנת לו והמקבלת ממנו. לא מקבלת ממנו את חכמתו והדרכתו, אלא את עצם היותו.

אין צורך לטשטש יכולות, ואין לנסות לצמצם נוכחות. הכשרונות שאדם מקבל מה' הם מתנות, הם לא בעיה חלילה. כשרון הוא ברכה, ויש להביאו לידי ביטוי. אם אשה מוכשרת ואסרטיבית יותר מבעלה – היא לא צריכה לנסות לשכנע את עצמה שזה לא נכון, ובעצם היא לא מוכשרת ולא מוצלחת, כביכול. הדבר הנכון הוא להבין שאין סתירה בין להיות מנהלת עוצמתית, לבין להיות אשה שנשענת על בעלה. גם האשה הכי חזקה רוצה בסופו של דבר את המקום שבו היא יכולה להישען ולשחרר. היא רוצה לדעת שיש מישהו שנמצא תמיד בשבילה. מישהו שלוקח את האחריות. והמישהו הזה הוא הבעל.

חסמים המונעים את ההישענות הטבעית

אם ההישענות היא כל כך טבעית ובריאה, מה מפריע לה להתממש?

לפעמים יש קושי להביא את ההישענות לידי ביטוי, עקב צירוף של כמה וכמה הרגלי חיים אופייניים לדורנו. חלק מהרגלים אלה שייכים לחברה המערבית בכללותה, המשפיעה גם עלינו, וחלק מהרגלים אלה שייכים דווקא לחברה החרדית.

ננתח את הסיבות אחת לאחת:

א. במקרים רבים הבחורה מגיעה לחיי הנישואין לאחר התנסות חזיתית יותר באתגרי החיים, לעומת הבחור שמגיע ישירות מהישיבה. הדבר גורם לה להרגשה (שיש בה צדק מסוים) שהיא מבינה יותר ממנו בנושאים שונים. נוסיף לכך את העובדה שמצד טבע הדברים יש תחומים שאשה מבינה בהם יותר מבעלה, כמאמר חז"ל "בינה יתירה באשה" (נדה מה:), ו"אשה מכרת באורחים יותר מן האיש" (ברכות י:). כלומר: אשה התברכה יותר באינטואיציה, וכן בהבנה מעמיקה יותר של בני אדם ומערכות יחסים. אין כוונת חז"ל לתת בזה כלל גורף וחד משמעי, אלא להראות קו כללי הקיים במציאות.

ב. במציאות החיים בחורות רבות יוצרות ביניהן בשנות הרווקות קשר עמוק ושפה רגשית מדויקת ועשירה, ובתחילת הקשר עם בעלה היא מרגישה שאין לו את היכולת לרדת לעומק הזה שהיא הורגלה אליו. כל זה יכול לגרום לאשה לתחושה שאין לה אפשרות להישען על בעלה, כי לפי ראות עיניה היא החכמה והמבינה מבין שניהם.

ג. אנחנו חיים, לצערנו, באוירה קרייריסטית, הנותנת ערך וחשיבות להצלחות מוחשיות ומדידות. מגיל צעיר ממש אנחנו חיים בתוך תחרות, ומנסים כל הזמן להוכיח לעצמנו ולסביבתנו שאנחנו מוצלחים ויש לנו ערך רב. אנחנו יודעים להסתדר בחיים, יודעים להרוויח כסף, יודעים לנהל את העולם. כאשר חיים בתחרות – התחרות לא נעצרת בחוץ. היא חודרת אל תוך הבית, וגורמת לצורך להוכיח לבעל ולעצמי שאני מסתדרת לבד ואני מוצלחת לא פחות ממנו.

ד. ערך השוויון המערבי מחלחל אלינו מבלי משים. האוירה הכללית ברחוב היא שרק כישורים של הובלה, ניהול ואסרטיביות – ראויים להערכה. נשיות, אימהות, נאמנות נשית – אינן מעוררות הערכה. בחברה החילונית זו תפיסת עולם מוצהרת, ואצלנו זה עלול להיות קיים במעמקי הלב במידה מסוימת.

כאשר זו ההרגשה הפנימית, קשה מאוד לאשה להישען על בעלה ולתת לו לפרוס חסות. זו תחושה של מיעוט הערך העצמי. אשה מרגישה שבצורה כזו היא הופכת את עצמה לנזקקת. אני הרי יודעת להוביל, למה שבבית אשנה את ההתנהגות ואסתיר את היכולות שלי?

אלו הן הסיבות הגורמות לתחושה של חוסר רצון וחוסר יכולת להישען על הבעל.

ההישענות הנשית היא הצורה הבריאה

לכל התחבטויות אלה המענה הוא אחד: להבין שהישענות של אשה על בעלה היא צורה נכונה ומתוקנת של הקשר ביניהם. היא אינה נובעת מכך שהבעל הוא כל יכול, ולא מכך שהוא המבין בגדול ביותר בכל תחום שהוא. היא נובעת מכך שזו צורה בריאה של קשר, המעניקה לנפש את צרכיה.

אנחנו לא בתחרות מול הבעל, ולא מנסים להוכיח מי שווה יותר. אנחנו פשוט נותנים לעצמנו לחיות בצורה טבעית המודעת לצרכים הרגשיים העמוקים שלנו.

כאשר אשה מאפשרת לעצמה להיות טבעית ואמיתית מבלי להתכחש לצרכיה – היא נעשית יותר שלמה ויותר בטוחה בעצמה. כך הוא הטבע. אדם שחי את חייו על פי טבעו האמיתי – הוא אדם הרבה יותר שלם מאשר אדם שמנסה להילחם עם עצמו.

הקב"ה הטביע בלב האשה טבע של הישענות על בעלה, וזה הטעם העמוק של הקשר שבין איש לאשתו. השאלה מי מוצלח יותר, או מי יותר מבין ביחסים בינאישיים – אינה רלוונטית לעצם הקשר וליופי שלו. גם אם הבעל לא מבין שפה רגשית דקה על כל הניואנסים – הוא בעל, ויש לו את כח הנתינה היחודי של איש לאשתו, שאי אפשר לקבל משום גורם אחר.

חבל לקלקל את הנעימות הפנימית של הקשר שבין אשה לבעלה בגלל חשבונות רבים.

כיצד מיישמים את ההישענות בפועל

עתה נותר לנו לבדוק כיצד מיישמים זאת: כיצד מנהלים את הקשר בצורה משוחררת וטבעית יותר, קרובה יותר אל המציאות הבסיסית שהקב"ה הטביע בנפשנו.

יש לעשות דבר אחד "פשוט": לשחרר קצת את המושכות.

עד כמה שזה נשמע פשוט וקל ליישום, כך הדבר גם דורש ענווה ונכונות פנימית: לדעת להישען. לשחרר. להרפות לפעמים. לא להיות כל הזמן בעמדה של מבחן פנימי ורצון להוכיח לעצמי ולמשפחתי ולעולם כולו שאני שוה ומוצלחת. פשוט להרפות.

לתת לבעל להיות בעל. לתת לו להוביל.

אין הכוונה שהאשה צריכה למחוק את עצמה מול בן הזוג. אין צורך לבטל את דעתה האישית מול דעתו של בעלה, וזה גם לא נכון. מותר וחשוב להשמיע את הקול. בני זוג צריכים להיות גלויים ופתוחים זה מול זו (בפרקים הבאים עוד נשוב לעסוק בסוגיה מורכבת זו של "אשה כשרה עושה רצון בעלה"). אבל יחד עם זאת – יש לדעת גם לשחרר.

דוגמה:

אם למשפחה גדולה, אשת חיל מוצלחת בתחומים רבים, מספרת שעד היום היא זוכרת את השיעור הראשון שהיא קיבלה על היחס לבעל. שיעור קצר בן שני משפטים, שנמסר לה על ידי… נהג מונית.

היה זה בחודש הראשון לנישואיה. היא ובעלה יצאו לטיול שהתארך. כשרצו לחזור הביתה גילו שהשעה מאוחרת ואין אוטובוסים, והדרך רחוקה. נעמדו בשפת הכביש ועצרו מונית מזדמנת. עלו, והתיישבו מאחורה ביחד. הנהג שאל: "לאן?" היא ענתה ספונטנית, יחד עם בעלה: "לרבי עקיבא 28". הנהג הגיב: "גיברת, זה בסדר! תני לבחור שלך לנהל ת'עניינים!"

מאז עברו שנים רבות. כיום היא אשה מוצלחת ודומיננטית המנהלת עניינים רבים, בהצלחה מרובה לא פחות מבעלה. אבל בארבע אמות הפרטיות שלהם – היא נותנת לבעלה לנהל את העניינים. לא משום שהיא מוותרת לו, אלא משום שהיא רוצה נוכחות של בעל.

לקבל עזרה בלי הסתבכויות

פעמים רבות כאשר הבעל מציע עזרה האשה מגיבה: "לא צריך, אני מסתדרת". היא עושה זאת באמת מתוך רצון טוב, לקחת על עצמה כמה שיותר עול, לשחרר את בעלה. לפעמים זה ממש מטעמי ביטול תורה, היא רוצה שהוא ילמד. זה יפה מאוד וראוי לכל הערכה, אבל יש לזכור שלא תמיד זה הדבר הנכון. לא תמיד נעים לבעל לשמוע שמסתדרים בלעדיו. הוא רוצה שיצטרכו אותו!

לפעמים השיקול הוא לא מטעמי ביטול תורה אלא מתחושה פנימית של חוסר רצון להזדקק לבעל, ולהראות לו ולעצמי שאני חזקה ויכולה לעשות הכל לבד. כאן צריך להבין ולדייק את המציאות: לא מדובר כאן על חסד. בעל שמסייע לאשתו ומשתדל לספק לה הגנה אינו עושה לה חסד, אלא מביא לידי ביטוי את צורת הקשר הבריאה שביניהם. זו מערכת הדדית שמפרה את שניהם.

בעל חוזר הביתה בערב, הוא רוצה להרגיש שהיו צריכים אותו. הוא רוצה לראות שהבית שהוא הקים צריך אותו. הוא רוצה להוביל. זה הרבה יותר חשוב לו מאשר עוד רבע שעה של לימוד. זה המבנה הנפשי שלו. האיש רוצה אוכל, ורוצה בגדים מכובסים, אין ספק. אבל לא ממקום אימהי ודאגני, אלא ממקום נשי מתמסר. הוא לא רוצה שאשתו תטפל בו. אמא יש לו אחת, וזה מספיק. הוא רוצה שאשתו תעמוד לצידו, כרעיה.

גבר רוצה אשה. אשה היא אחת כזו שנשענת על בעלה כשהיא זקוקה לו. זה הרבה יותר תורם, גם לו וגם לה, כאשר האשה לפעמים נשענת ומרפה – מאשר כשהיא האשה החזקה הכל יכולה שתמיד תמיד מסתדרת.

ברוב המקרים זה לא חייב לבוא בצורה יזומה, אלא פשוט יש לאפשר לחיים הטבעיים לזרום. החיים מזמנים לאשה קשיים: קשיים פיזיים ונפשיים סביב הלידות וכל מה שכרוך בהן; קשיי פרנסה, וקשיים בחינוך. לא כדאי להיות תמיד החזקה והמושלמת שלא צריכה עזרה. יש בעל ברקע, והתפקיד שלו הוא להיות המשען. אפשר וכדאי לאשה לאפשר לו לתת מענה כשהיא זקוקה לו, ולאפשר לעצמה לקבל. זה הדבר הכי טוב שהיא יכולה להעניק לבעלה, וגם לעצמה.

יש לדעת יסוד גדול, שכתוב בספר קוהלת (ז כט): "עשה האלוקים את האדם ישר". האדם נברא בצורה ישרה. כוחות הנפש שלנו בנויים להליכה בדרך ישרה. כל הפתרונות להסתבכויות השונות נמצאים עמוק בליבנו, אם רק נשחרר את עצמנו וניתן לעצמנו לנהוג לפי היושר הפנימי שבנו.

סיכום:

יש נשים המתקשות להישען על בעליהן, מתוך תחושה שבכך הן מחלישות את עצמן, או מתוך מגוון סיבות אחרות, הגורמות להן לחוש תחושה של מוצלחות עצמאית וחוסר רצון לקבל תמיכה מהבעל.

יש להבין שהישענות אינה חולשה, והזדקקות אינה השפלה. להיפך, הישענות אשה על בעלה היא היופי של הקשר. מותר וכדאי לשחרר את הטבע הנשי הבריא שהטביע ה' בכל בני זוג, ללכת ישר כפי שעשאנו האלוקים.

המאמר נכתב על ידי הרה"ג ר' יעקב בוצ'קובסקי שליט"א, ראש כולל "דורשי ציון" ור"מ ישיבת "תורת רפאל", מחבר הסדרה הנודעת "בעצתך תנחני".

הסדרה לקוחה מתוך ספריו של המחבר, בהסכמתם הנלהבת של גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א, ובראשם מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל.

להצטרפות לקבלת מאמר שבועי על הפרשה ואקטואליה, ולקבלת החוברת "דרכי ישרים" העוסקת באתגרי התקופה, לחצי כאן >>>

לשמיעת הרצאות לנשים מהרב שליט"א בקול הלשון, לחצי כאן >>>