ליצוק כח לבית

בפרק הקודם ביררנו את יסודות ההישענות שבין בני זוג. להשלמת התמונה, יש להעיר נקודה נוספת.

הכח הנשי להעצים את הקשר

מצוי לפעמים, שאשה טוענת: "אני רוצה בעל חזק להישען עליו, אבל אין לי פרטנר, אין לי על מי להישען! הוא לא חזק כדי לתמוך, לא מנסה לתמוך. מה אפשר לעשות?"

במקרים רבים התשובה היא, שמערכת היחסים מתנהלת בשיתוף פעולה, בהדדיות. כשהבעל מרגיש שאשתו רואה בו כתובת – הוא באמת נהיה כתובת בשבילה.

כל מערכת יחסים של משפיע ומקבל היא מערכת של יחסי גומלין. כאשר המקבל מוכן לקבל, נוצר כח במשפיע להשפיע.

כאשר מורה עומדת לפני כיתה והתלמידות לא מקשיבות – היא מרגישה שאין לה מה להגיד. ולעומת זאת, כאשר יש הקשבה מרותקת – נפתחים אצלה המעיינות. גם בין הורים לילדים זה כך. כאשר ילד רוצה לקבל מה שההורים נותנים, כאשר הוא שמח ונהנה מהשפעתם – נוצר אצלם כח לתת לו עוד ועוד.

באיזו סיטואציה אנחנו כהורים לא מסוגלים לעמוד בפני הילד בן השנתיים? כשהוא בא ומשעין את הראש שלו על הרגל שלנו, ומחכה לליטוף. ההתרפקות שלו פותחת את הלב בצורה שלא תיאמן.

דוגמה:

יש סיפור מפורסם על ר' ישעיה ברדקי זצ"ל, שעלה לארץ לפני כמאתיים שנה בתנאים לא תנאים, באניה רעועה וישנה. לגודל האסון, סמוך לחופי הארץ האניה התרסקה, והוא הוטל אל הגלים הסוערים, יחד עם ילדו וילדתו. הוא ניסה לשחות את הקילומטרים הספורים לכיוון החוף ולהיאבק בגלים כששני ילדיו על גבו, אך כוחותיו הלכו ואזלו. הוא המשיך בכוחות על אנושיים, אבל החוף היה רחוק, ולמוחו חדרה ההבנה שאם ימשיך כך יטבעו שלשתם למוות.

בלית ברירה, מתוך יסורי נפש איומים, הוא שחרר את אחיזתו מהילדה, כדי שלפחות הוא ובנו ינצלו (על פי ההלכה במצבים כאלה בן קודם לבת, משום שהוא מקיים יותר מצוות. בעומק הדברים, התיקון של נשמתו בעולם הזה יותר קריטי עבורו, לעומת בת שנשמתה מתוקנת מטבעה והיא יותר זמינה לעלות אל העולם העליון). הילדה צרחה: "אבא, אל תעזוב אותי! אני הולכת למות, אין לי מישהו אחר שיציל אותי!" הזעקה הנואשת נסכה בו פתאום כוחות שהוא לא ידע על קיומם, והוא הצליח להחזיק מעמד, ולהמשיך עם שניהם עד החוף. הוא סיפר אחר כך: "כאשר הבת שלי, עצמי ובשרי, צעקה לי שרק אני יכול לעזור – פתאום נהייתי באמת יכול לעזור". 

הסיפור מצמרר, אבל העיקרון שלו נכון גם במצבים פחות דרמטיים: המקבל תמיד מפרה את הנותן. כשיש מי שרוצה לקבל – נוצר כח לתת.

הדברים באים לידי ביטוי אפילו בעולם הפיזי: הכח של אם להניק את בנה נוצר רק על ידי שהוא רוצה לינוק. אם התינוק לא יונק – אין לאם מה להעניק לו. כמו כן, אדמה שלא צומחים בה אילנות – הולכת ומתנוונת, הכח שלה להעניק הולך ונעלם.

גם בין בעל לאשה כך הם פני הדברים.

הכח של הבעל להשפיע, להעניק משען ולהושיט כתף – קם לתחיה כאשר יש מישהי שרוצה לקבל ממנו. מה שמפעיל בעל יותר מכל זו התחושה שאשתו צריכה אותו, שהיא נשענת עליו, שהיא רוצה לשמוע את דעתו, שהמילה שלו חשובה לה.

אשה שמקבלת מבעלה – גורמת לו לתת לה יותר. בעל רוצה להוביל ולקחת על עצמו אחריות, כשיש מולו פרטנר שרוצה שהוא יוביל את הבית. לעומת זאת, הבעל המסור ביותר ייחסם לחלוטין כשיקבל תגובה של אדישות לכוונותיו הטובות.

לכבד את הבעל – איך וכיצד

נקודה נוספת מעשית, משלימה את הדברים האמורים, והיא יסודית מאוד בצורת הקשר הנכון והבריא בין כל בני זוג באשר הם. הנקודה הזו חשובה לא רק כאשר האשה עוצמתית ובעלה עדין; גם אם הבעל הוא עוצמתי ואסרטיבי והאשה עדינה ורכה, עדיין הנקודה הזו קריטית:

לתת לבעל כבוד.

כבוד לבעל – אין פירושו להסכים לכל רצונותיו, ואין פירושו לדאוג לארוחת צהרים בכל יום. ארוחת צהרים ורצפה נקיה הם דברים חשובים מאוד, אבל לא זה מרכז הנושא בקשר שבין בעל לאשתו (בפרט בדורנו, שבבתים רבים התחלפו התפקידים…).

הכבוד הנצרך באופן חיוני ליחסי בין בני זוג הוא – הערכה גדולה וכנה. הערכת אשה לבעלה.

בעל מקבל מאשתו הערכה שרק היא יכולה לתת לו. הערכה לאישיות שלו, הערכה לדברים הטובים שבו, הערכה ממישהי שמאמינה בו.

היא משדרת לו שהוא חשוב לה, שהיא רואה בו אדם טוב ומוצלח, ושהיא מאמינה בו גם אם הציבור הרחב לא מכיר אותו. היא לא צריכה שהוא ינצח את כולם בשביל להוכיח לה שהוא שוה, כי היא מאמינה בזה גם בלי הוכחות. הוא יודע כשהוא לידה הוא לא בתחרות, כי היא אוהבת ומעריכה אותו באמת.

היא לא עוצמת עיניים ומדחיקה את החסרונות שלו, אלא מביטה על המעלות הרבות שלו. אין אדם מושלם בעולם, ובין בני זוג המבט הוא מבט של נאמנות, מבט שמתמקד בטוב ומאמין בכח הפנימי של האדם.

אין עוד אדם בעולם שההערכה שלו כל כך קריטית עבור הגבר – כמו אשתו. הערכת אשה לבעלה היא הדבר הכי משמעותי לבניית האישיות שלו ולבניית הקשר ביניהם.

מה הגדרתה של "אשה טובה"

הדברים מפורשים בגמרא (יבמות סג:):

"היכי דמי אשה רעה מהי דמותה של אשה רעה)? אמר אביי: מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא. אביי מפרש: אשה שמקשטת את השולחן לסעודה לבעלה, אך יחד עם זאת היא גם "מקשטת את הפה", כלומר – אינה פוסקת מלרטון ולגדף. רבא אמר: מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא". רבא מפרש שאשה רעה היא אשה שמקשטת את השולחן לסעודה, אך בזמן הארוחה היא מפנה לו את הגב, כלומר – היא לא מתעניינת בו.

שניהם, אביי ורבא, מבטאים רעיון אחד: הנקודה המרכזית המחברת את הבעל לאשתו אינה הבית המתפקד והשולחן הערוך בזמן, אלא הכבוד, היחס, הקשר.

אשה שרוצה חיי נישואין מאושרים – כדאי לה לשים את הזרקור על הצדדים הטובים באישיות של בעלה, ולתת להם משקל גדול. להאמין בו, להעריך אותו באמת. אולי הוא לא הכי מוצלח בעולם, אבל אף אחד לא הכי מוצלח בעולם. היא ממקדת בו את המבט מבלי להשוות אותו לאחרים, כי זה הבעל שלה.

בתמורה לנאמנותה היא תקבל בעל חזק ותומך, שמאמין בכוחות של עצמו ויכול לתת משען אמיתי לאשתו.

לא לדכא כשרונות

כאן המקום לעורר על נקודה חשובה – היחס לכשרונות ויכולות.

אשה עוצמתית לא אמורה לדכא את יכולותיה, וגם לא לראות בהם חיסרון כלשהו חלילה. כל יכולת שהקב"ה חנן בה את האדם – היא כלי להתקדמות ועשיה, לא חיסרון.

כשרונות הם כלי נפלא, גם אצל אשה. על ידי כישרונות אפשר לנהל בית ביד רמה; אפשר לעבוד עבודה מכניסה, שזה חשוב מאוד; אפשר להבין לעומק הנפש של הבעל והילדים; אפשר ללמוד חלקים בתורה המיועדים גם לנשים (=תורה שבכתב, מדרשי חז"ל, ספרי הגות ומחשבה); אפשר להספיק דברים רבים וחשובים בחיים.

מה שכן – כשרונות הינם דבר מאתגר מזוית מסוימת. יש צורך לשים לב לשמור על הנשיות במקומה הנכון, כמבואר בפרקים האחרונים.

אשה דומיננטית וחכמה שבעלה עדין ומופנם – קיבלה תפקיד הרבה יותר מורכב מאשר אשה עדינה שבעלה עוצמתי. אבל יש לזכור – תפקיד זה שכרו בצידו. הכוח של אשה הוא להעצים את בעלה, להעצים את הבית. ליצור את המקום שנעים וטוב להיות בו, מקום שמקבל את אנשיו בלי ביקורת ודרישות. מקום שמכיל. היא יכולה לעשות זאת, לטוב ולמוטב.

וכשהבית הופך להיות מקום מכיל – העשיה של האיש פורחת ומשתבחת, וההעצמה חוזרת פי שנים לכיוון האשה. יש לה בעל נאמן ומסור, יש לה בית, יש לה ארבע אמות שלה, השייכות לה לגמרי ביושר. אשה המכבדת את בעלה ומקבלת אותו ואת דעותיו – נותנת לו כח, המופעל לטובתה, לטובת הבית המשותף.

סיכום:

במקרים מסוימים יש תחושה שהבעל אינו יכול לשמש ככתובת להישענות, מחמת עדינותו וכדומה.

יש לדעת שיש ביד האשה את הכח להעצים את בעלה, בשתי דרכים: א. על ידי הישענות עליו, כי עצם ההישענות מפעילה את הכח להיות משען, ב. על ידי הערכה גדולה וכנה למעלותיו.

אין צורך ולא נכון לאשה לטשטש יכולות וכישורים ולהקטין את עצמה. יש צורך רק להתנהל בבית כאשה, כרעיה.

המאמר נכתב על ידי הרה"ג ר' יעקב בוצ'קובסקי שליט"א, ראש כולל "דורשי ציון" ור"מ ישיבת "תורת רפאל", מחבר הסדרה הנודעת "בעצתך תנחני".

הסדרה לקוחה מתוך ספריו של המחבר, בהסכמתם הנלהבת של גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א, ובראשם מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל.

להצטרפות לקבלת מאמר שבועי על הפרשה ואקטואליה, ולקבלת החוברת "דרכי ישרים" העוסקת באתגרי התקופה, לחצי כאן >>>

לשמיעת הרצאות לנשים מהרב שליט"א בקול הלשון, לחצי כאן >>>