שלום לכולן,
אני מורה בתיכון, אוהבת את העבודה ב"ה ואת הבנות. נהנית ללמד ולהכין חומר מעניין,
אבל לא מסתדרת עם משמעת….
זאת אומרת, לא ממש.
ב"ה יש הצלחות, בעיקר בי' י"א אבל גם זה לא בקלות…
ובכיתות ט' אני ממש אבודה….
אני ממש מרגישה שאין לי מספיק דינמיקה של מורה-תלמידות-שיעור
אלא בעיקר – לכבות את הלהבות…
אני מגיעה למבחן ומרגישה – לא ממש לימדתי אותן וגם מה שכן – כמה בנות כבר שמעו?
גם כשיש שקט, זה בעיקר כי הן מפטפטות בלחש : ))
בקיצור, לא ממש הולך לי…
רציתי לשמוע על שינוי רציני.
לא עוד טיפ פה טיפ שם,
אלא, אם יש למישהי רעיון לקורס שממש שינה לה את הגישה.
או עצה מאד משמעותית,
וסתם, עידוד…
תודה!
תמר
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
13 Responses
שלום תמר
רציתי לומר לך שכיתה ט כפי שאת ודאי יודעת זו כיתה ראשונה התיכון . יחסית אנחנו בתחילת השנה ,הכיתה עוד לא מגובשת דיה וישנם עדיין תהליכי תסיסה פנימיים של תחרות ,מתח לחץ וכדומה .אמרת שכיתות גבוהות יותר את מסתדרת יותר. אני הייתי ממליצה לך להרפות לחץ לימודי .קודם כל לבנות אמון והכרות .אולי שיעורי שמש או חברה {בנושאים שאת מלמדת}יותר חקר וידע שיענינו את הבנות .אפשר גם מטלות של מסירת שיעור על ידי זוגות מהתלמידות שיעלה ציון למי שתסכים ואז האחריות על למידת החומר מראש תהיה על ידי הבנות .
לדעתי כשלא יהיה לחץ מצידך הבנות ירגישו את זה ויהיו פנויות יותר להכיל ולהנות ממך ומהשיעורים.
שלום לך קודם כל את מצליחה ! בכיתות הגבוהות!
תיזכרי את זה גם כשקשה לך! זה נותן ביטחון וכוחות בימים פחות מוצלחים!
כיתה ט בתחילתה מאופיינת בחוסר בשלות בגרותית ומשמעתית. הרוחות בכיתה סוערות ותחרותיות הן לימודית והן חברתית.
אנחנו עוד די בהתחלה. הייתי ממליצה לך לעשות שיעורים חווייתיים שיועברו על ידי זוגות זוגות מהבנות ושיעורי חקר וידע שיעוררן מוטיבציה אצל הבנות .כשהן יהיו חלק מהבניית השיעור הן תיקחנה אחריות .עד שתמצאי את הדרך בניסוי וטעיה. בהצלחה!
המורה תמר:)
כותבת לך כמורה בתיכון
קודם כל את עושה עבודת קודש
בימינו לא הרבה שורדות בתפקיד
עלי והצליחי(כמו שאומרות המורות)
שימי לב שכיתה ט היא שונה מאוד מי' יא'
ט' זה יותר גרוע מח' הן נהייות יותר קטנות בט יותר מענינת אותם החברה והן בעצם עדיין ילדות
ולא נערות כמו בי יא
וחייב להבין שהיחס והתקשורת בט צריך להיות שונה מי' יא'
בט' צריך את הקשיחות יותר ובי' יא' את החברות והכנות ולענין אותם עם החומר
מה שעובד לי בט' זה לבוא סמכותית וקשוחה (לא רעה ולא מפחידה) רק קשוחה ורצינית עם הדרישות שלך וברגעים של שקט להראות להם שאני מענינת ויש לי סיפורים אישיים
והחומר חייב להתקשר לעולם שלהן. אני מביאה מסך כמעט כל שיעור(לא צריך מסך רק בתכנית במחנה) ודבר נוסף בט' צריך סבלנות וצריך שיתוף פעולה מלא עם המורה המחנכת לתאם איתה מהם הכללים ולתת להם להבין שיש כללים אחידים לכל הצוות של התיכון.
אני לא יודעת באיזה סוג מסגרת את עובדת אבל אני מאמינה שבדור הזה הבנות קונות כנות ואהבה אמיתית ולא משחקי הפחדות. גם אם את צריכה להעניש בת ולפעמים חייב. את עושה את זה בלי שנאה או כעס ועם מחשבה עליה ורק ככה זה ישיג את פעולתו.
בהצלחה ענקית בתפקיד החשוב הזה.
מעריכה אתכן מורות בישראל!!
דבר ראשון -משהו יפה ששמעתי ולי באופן אישי נותן תחושה טובה-
גם כשמורה לא מצליח ללמד ומרגיש שבא סתם ומה עשיתי פה היום והן לא צריכות אותי…
הסדר של יום הלימודים, ההתנהלות, שיעורים, עבודות, מבחנים.. חשובים ליציבות של הנפש, ילד צריך להרגיש ולדעת (לפעמים זה רק בתת מודע) שגם אם כל העולם מתהפך, ויש בלאגן אישי\ משפחתי\ חברתי \עולמי -המורה עדיין פה והבי"ס ימשיך וחוקי האלגברה \הדקדוק קיימים ויציבים (ודאי וודאי שתורה, רק מחזקת גם את החול..) , גם אם אני במערבולת יש עוגן בעוה"ז, יש יציבות, יש סדר.
לכן גם- אל תפחדי לתת עונש אם צריך ולהיות קשוחה, זה טוב לילדים שיש סמכות וגבולות,
לפני שאת אומרת משהו תחזקי את עצמך מבתוכו "אני המורה ויש לי סמכות ואת צריכה להיות בשקט, זה ברור." תאמיני בזה וכך תאמרי את זה, זה עובד,
דבר שני- בתור אחת שעברה מוסד, אני יודעת שלא תמיד זה אפשרי לעבור, אבל תבדקי, אולי זה משהו כושל בהתנהלות של ההנהלה? יש לך עזרה ושיתוף פעולה?
אני מלמדת רק בי"א י"ב ולא בט', אבל גם שם צריך הרבה פרקטיקה.
מה שעובד אצלי פלאים: מעבירה שיעור בע"פ – משתדלת שיהיה גם הרבה הומור בין השורות,
וכשמתחילים לחשושים אני אומרת: "עכשיו צריך לסכם" – ולא, הן לא יודעות שזאת תוצאה של הפטפוטים שלהן – הן חושבות שזה מתוכנן מראש שעכשיו צריך לכתוב, העניין שהן לא יודעות שזוהי תוצאה – את לא נכנסת איתן לנישה של ששששששששש!.
ואני עומדת ע"כ שכולן חייבות לכתוב!
נרגע – אני חוזרת לדבר בע"פ, להסביר – שוב רעש – שוב הכתבה (תמיד אפשר למצוא מה להכתיב…)
שלום תמר,
מזדהה איתך, בעבר הייתי במקום שלך, וב"ה למדתי להסתדר מצוין עם הבנות.
הנה כמה דברים שעזרו לי:
1. הלכתי בלי להתבייש למורות שלימדו אותי – אלא שהיו מעולות במשמעת, וממש למדתי מהן את העקרונות שעזרו להן.
הרמתי טלפונים, ניגשתי אליהן פיזית ופשוט למדתי מהן את השיטה. כנ"ל גם למורות שהיו איתי בצוות (כולל המנהלת!) ושאלתי אותן על הנושא הזה. מכל אחת למדתי עצה טובה חזקה אחרת.
מה שכן – חשוב מאד לראות מה שמתאים לך לאופי. לא לכל אחת מתאים כל דבר כמובן.
צריך לקחת את מה שמתאים לך, ומה שמתיישב לך טוב במח ובלב – זה הכי חשוב. חיקוי לא יועיל כאן. זה צריך להיות מונח אצלך טוב.
2. ולטיפים בעצמם: הדבר הראשון זה לדעת שהסמכות היא לא בגללך, ולא משהו כלפייך, המקום החזק שלך הוא מעצם היותך המורה כרגע. ולכן הסמכות אצלך. זה לא ישתנה גם אם התלמידות ירעישו / יפריעו / את תראי חלשה. את הסמכות, כי את המורה.
בפועל – חשוב מאד להכניס את לראש שלך, וגם לשדר לבנות שאם יש כלל, עומדים בו – זה לא קשור אלייך. ככה זה. קיר. עובדה קיימת כמו שהשמש זורחת. ולכן, אם למשל אמרת שמי שנכנסת באיחור מביאה אישור מהסגנית – זה יקרה. ואת אומרת לה בצורה כזאת: "את יודעת שיש לנו כלל שמי שמאחרת צריכה לגשת לסגנית, אז אין ברירה ותצטרכי לגשת לסגנית".
ואם התלמידה אומרת: "אבל שהמורה תכניס אותי בבקשההההה"
את חוזרת שוב ואומרת: "אני ממש מצטערת, אבל זה הכלל, אין מה לעשות. משתתפת בצערך אבל את תצטרכי לגשת לסגנית"
כביכול – הכלל הוא ניטרלי, אין אפשרות להזיז אותו. הוא קיר. הוא חומה. זה לא תלוי בך ולא תלוי בתחנונים שלה.
אחרי זה, וגם בתוך זה את יכולה וצריכה אפילו להשתתף בצערה, "אוי ממש חבל שאיחרת, בפעם הבאה תדאגי שזה לא יקרה שוב, חבל…"- אבל בלי לוותר על הכלל!
השדר תמיד: הכלל הוא כלל – הוא לא משתנה, אבל זה בלי לוותר על האמפתיה, ההזדהות וכו'.
כיכול את תמיד בצד של התלמידה. הכלל הוא חיצוני לשתיכן.
3. כלל חשוב ששמעתי ממורה חכמה מאד – עיסוק במשמעת הוא דבר משעמם מאד. נאומים ארוכים / קריאת שמות ארוכה / ענישה שלוקחת זמן – גוזלת זמן מהשיעור, וכמובן גורמת לששון ושמחה בכיתה… כל הדברים הטכניים האלו צריכים להיעשות במהירות גדולה, מהירות שיא הייתי אומרת. אלא אם כן תוך כדי קריאת שמות את אומרת מילים טובות, מתייחסת רגע לילדה שלא הייתה אתמול וכו' – חוץ מזה – בטיסה— וברגע שמתחיל השיעור – מרתון! הן צריכות לרוץ אחרייך! את מובילה בראש ומכאן – מרתון של הספקים.
4. להיות מעניינת!!!! זה הדבר כמעט הכי חשוב. לדאוג שכל שיעור שלך יהיה חוויה חד פעמית! ליצור גיוון בשיעור! זאת עבודה – אבל זה הדבר אולי הכי חשוב והכי מתגמל במקום. לא יודעת מה את מלמדת, אבל צריך כל הזמן שתהיה אווירה של דרמה ועניין. אני מלמדת מקצועות הומניים שם זה מאד קל. אני רגע אחד מספרת סיפור מותח, רגע אחרי מקריאה קטע, מראה סרטון מרתק ומעורר מחשבה, רגע אחרי יכולה להשמיע הקלטה ישנה, ורגע אחרי זורקת לחלל האוויר פצצה שהם לא חשבו עליה מעולם – השיעור דינמי, מושך ומרתק. אין אפשרות לדבר גם אם רוצים. וכמו שמישהי כתבה פה – אם את צריכה לנוח רגע – את אומרת להוציא מחברות ומתחילה להכתיב – הכל בריצה… כל זה גורם לשיעור להיות דחוס, עמוס, גדוש—– ואין מקום לזליגות ובעיות.
5. להיות מוכנה פיקססססס לשיעור. כשאנחנו מגיעות לא מוכנות פיקס, ופותחות את הספר לימוד בדרך לכיתה – זה ניכר. אנחנו פחות בטוחות, פחות יודעות מה אנחנו הולכות לומר – וזה מתבטא מצוין בחוסר הביטחון שלנו. אם אנחנו מוכנות היטב אנחנו הרבה יותר בטוחות.
6. לעשות קצת רושם : )
אין מה לעשות, אבל אנחנו בעולם הזה, וחשוב שיכבדו אותך כבן אדם כדי שירצו לשמוע ממך. לכן, את יכולה תוך כדי לספר משהו מעניין שהיית שותפה בו פעם. עובדה "אגבית" שתעלה את קרנך בעיניהן, לתקוע מילה בלועזית 😉, ועל הדרך גם להתלבש טוב ונאה. להיות שווה במושגים שלהן – אנחנו בעולם השקר, והרושם החיצוני הזה חשוב כדי שיעריכו אותך. על הבסיס הזה תוכלי ללמד טוב, ולהקנות להן ערכים טובים וחשובים באמת!
6. להיות אכפתית לבנות. להראות להן שהן חשובות לך. לזכור עליהן פרטים חשובים. ושיהיו באמת חשובות לך : )
לשים לב מי הייתה חסרה ולומר לה שהיא הייתה חסרה, להחמיא על קלמר חדש, על תיק חדש וכו' וכו'.
וכמו שכתבתי בהתחלה – לא הביישן למד, זה תקף גם למורות : )
משמעת זה לגמרי מיומנות נרכשת, שבי ליד מורות חזקות בחדר מורות – ותבררי מולן איך הן עושות את זה. גם הן לא נולדו ככה. פשוט תלמדי : )
והכי חשוב, באמת!
תפילה!!!! פשוט לבקש על זה מעומק הלב! ה' יכול לגמרי לתת לך יכולת, חוזק ואומץ, תכלס את מחנכת את הבנות שלו, מה יותר חשוב מזה? תבקשי ממנו עזרה….
בהצלחה רבה!!
כמורה בתיכון –
אסתר את אלופה!
הקפת לחלוטין את כל העניין!
ואל תהיי מורה משעממת! מתחננת אליך כאחת שלא שוכחת את ההקשבה המלאה (פתח במ') למורות שמעולם לא טרחו לגוון. ומבטיחה לעצמי שאצלי זה לא יחזור על עצמו! תשקיעי, תענייני אותן. הדור היום לא קונה מה שלא רלוונטי, תהיי רלוונטית.
בהצלחה!
אה, ועוד משהו אולי נדוש אבל הכי חזק:
אני מרגישה בחוש הצלחה בימים שאני משקיעה תפילה / תהילים / בקשה אישית מהקב"ה שיהיה שיעור יפה ומוצלח. ושלא ייפגעו.
תשקיעי 3 דקות בכניסה רשמית וסמכותית לכיתה.
להמתין בפתח הדלת (חצי בחוץ) עד שהבנות מתארגנות …מתמקמות….בינתיים את שומרת על דממה מצידך ורק נועצת מבטים(כדאי להחזיק יומן מיד או ספר כל שהוא:))
כמה זמן שזה לוקח, בסוף תהיה דממה
את מנצלת את הרגע הזה , נכנסת לכיתה ותוך כדי אומרת "שבנה בדממה , בנות" ומיד , מתחילה בשיעור
בלי שהיות….
מנסיון, עובד פלאים!
הרבה ס"ד.
אני לא מורה למרות שיכלתי להיות ורוצה לומר שני דברים:
1. אני לא יודעת מה את מלמדת אבל הן לא מבינות? אולי אפילו ברמת התועלת – אולי לא ברור להן למה זה יעזור להן בחיים? אפילו ברמת מבחנים רשמיים.
רק נותנת לך דוגמא: לימודי ביולוגיה עזרו לי ועוזרים לי בחיים המון כאמא לילדים וכאחת שפעילה בפורום של נשים קיסריות. אני עונה הרבה לשאלות ונשים נעזרות בי. גם שאני באה לרופא/ה – אני יודעת מה לשאול ולא מבקשת אנטיביוטיקה מיד כדי להרגיש שמה שבטוח בטוח (מבינה לעומק את הדברים).
2. אלופה שאת פונה לעזרה! הדור מזעזע אותי ברמת החוצפה וחוסר הנימוס הבסיסי האנושי ומאוד לא פשוט לעמוד מול זה ולעבור את החויה הזו לאורך זמן.
תצליחי המון המון!
תודה ענקית לכולן!!!
דבר ראשון – ההשתתפות וההזדהות:)
ותודה מיוחדת על העצות!
אסתר, עשית לי הרבה סדר…
ובקשר ללחכות בתחילת שיעור עד שיהיה רוגע. תגידו זה עובד לכן?
אני יכולה לחכות גם חצי שיעור:) (ולכן אני לא עושה את זה) וחוץ מזה, מתי אם כן אתן קוראות שמות?
אצלינו בתיכון זה מאד חשוב למנהלת….
ושוב, תודה!!!
נא להפסיק עם המילים הדור מזעזע ברמת החוצפה שלו!
בל נשכח את דבריו של הגראי"ל שטינמן זצוק"ל שעד גיל 20 אין מושג כזה חוצפה!
תעמדו אתן בנסיונות שהם עומדים ואחר כך תדברו…
את יודעת מה הם עוברים בבית שהם מוציאים עליך את כל החוצפה שלהם?
וגם אני הייתי מורה עד לפני 5 שנים,אמנם לא בתיכון אבל בכתות ז' ח'-בחינוך מיוחד
המשמעת היתה רק שהשקעתי בשעור מענין ומגוון
(שעור הבנת הנקרא למשל-היה נקרא מערכת עתון, תלמידה אחת היתה יו"ר המערכת, 5 מהן היו הכתבות של העיתון,היו גם צירות קומיקס וכו וכו, והן למדו!!!!!!!!!!! כמו שצריך,
זה הפתרון היחיד לדור של היום
גיוון וענין בשעור, והרבה משמעות מסביב ללמידה,
אני רואה את זה אצל הבת שלי,תלמידת תיכון,מורה מענינת ומרתקת אין מצב שהיא מפסידה את השעור שלה!
רגע, בבקשה,
המורות עובדות קשה כי שהשעורים שלהן יהיו מעניינים.
אבל, כשהכנת שיעור הבנת הנקרא מעניין, היית צריכה שהבנות אחר כך תצלחנה לעבור חוץ / בגרות?
יש לך איך לעשות להן מעניין שיעור אלגברה לבנות שזה לא מעניין אותן????
ןשוב, יש לחץ מטורף של הספקים!
או שיעור דקדוק? או הבעה כשהן לומדות לכתוב סקירה או מאמר? – כן, אנחנו כבר יודעות לקחת נושא מעניין ומחפשות שעת קטעי הבנה בנושאים מעניינים שגם ברמה מספיק גבוהה ועדיין, החברות יותר מעניינות….
יש שיעורים שקשה מאד לעניין!
אני לא דנה את הבנות, לא לוקחת אישי – רק רוצה להשתכלל… אפשר? וכן, זה אמור להיות גם עם קצת קשיחות והרבה הבנה.
אני כן בטוחה שלבנות נוח יותר שהמורה חזקה איתן מאשר מתקפלת על כל דבר.
ושוב לא שהיא לא קשובה אליהן, אבל חזקה.
מסכמת את מה שהתכוונתי למר:)
בעד שיעור מעניין. לחלוטין.
אבל שלא זו תהיה הסיבה היחידה לכך שהבנות מקשיבות.
גם כי לא תמיד אפשר לעניין וגם כי משמעת אמורה להיות בכל מקרה…
אפילו בפעילות חברתית מרתקת קשה להשיג משמעת.
נכון שצריך להיות מעניין, אבל קורה גם שבמעניין הזה התלמידות לא ממושמעות