ז'- ח' – זמן חרום

ז'מן ח'רום- זמנים שאף אחד לא הכין אותנו אליהם…

כולם מסביבך משגעים אותך, מוציאים מהדעת, נמאס כבר המצב הזה, יש גם פחד וכולם עייפים כי לא ישנו לילה רצוף, אבל היא צריכה להיות ערה, לתפקד כרגיל, לעבוד, להתייחס יפה לילדים, להכין ארוחות, לחייך לבעלה, להרגיע ילדים פוחדים, לנקות, לסדר את הרצפה שיותר מידי אנשים בזמן ארוך מידי דורכים עליה.

זה נמאס, מעצבן, קשה, ואף אחד לא מבין!

בעלה נח במיטה – הוא התעורר יותר מדי פעמים בלילה (כאילו שהיא לא)… הוא אמר שהוא צריך לנוח כדי שיהיה לו כוח ללמוד, את התלמוד תורה שבו הוא עובד סגרו כרגע, כמה שיעורים מוקלטים ועוד כמה הודעות, בזה מסתכמת העבודה שלו כרגע.

והיא, מה? היתה מתוכננת לה קייטנת אמהות לשבוע הבא, מישהו זוכר?! למישהו אכפת ממנה? איך תמיד הכל נופל עליה? אחרי הקורונה היא הפיקה לקחים, כתבה לו מכתב הסבירה בפירוט: אני צריכה אותך ואת העזרה שלך, ובעיקר צריכה אותך נוכח רגשית… אחרי שמחת תורה, ביקשה שיהיה סבלן לכאב שלה, שיהיה רגיש למה שקורה פה, שיעבד איתה ביחד את הדבר הבלתי נתפס הזה, אבל הוא התכנס בעצמו ושוב היא הייתה לבד.

והנה עכשיו – שוב הוא שקוע בעצמו והיא מלהטטת בכל החזיתות, הפנימיות והחיצוניות, מנסה להחזיק את החבל משני הצדדים, לשלוט במצב, להאכיל, לערוך, לנקות, לסדר, לחתל, לטפל, לתת תעסוקה, לנגב דמעות, לשחק על הרצפה, לדבר ברוגע, לחייך יפה, לכבד, להעריך, להודות, לדבר אמונה, לחזק, להיות בשביל כולם.

זה הגיוני הדבר הזה? הוא הגבר בבית, איך זה שאני כאן אחראית על כל מה שקורה, למה אני לא מקבלת תמיכה  רגשית? עזרה פיזית? אולי זה קורה רק אצלי? ורק בעלי הוא כזה?

לא יכולה יותר!

היא: "אתה יכול להושיט עזרה? לצאת מהבועה, מהקונכייה? להיות קצת יותר נוכח??"

הוא: "מה את צריכה שאני אעשה?"

היא: "לא יודעת, תסתכל מסביב ותראה מה צריך, אני כבר לא יכולה יותר עם כל המצב הזה…. די!"

שתיקה.

היא: "אתה לא רואה שהבית נראה כמו פוגרום, הילדים הפוכים, אני ממוטטת, מה אתה יכול לעשות כדי להקל על המצב?"

הוא: "תגידי לי מה לעשות…" עוד פעם אני צריכה לנהל את האירוע הזה, זה לא אמיתי המצב הזה. איך מחזירים אותו להיות הגבר בבית?

****

טוב אז לפני הכל, הסיטואציה המתוארת לעיל היא סיטואציה שמתאימה לבתים מסויימים שככה זה מתנהל שם, וככה זה מרגיש, אבל ב"ה יש גם הרבה בתים שזה לא ככה.

שיתוף אישי, חשוב לי ומרגיש לי נכון לשתף אתכן, שאת הטור הזה אני כותבת לכן מבית המארחים המדהימים שלנו בניו-גרסי, בעלי והילדים שלי נמצאים בארץ ישראל, נסעתי להשתתף בחתונה של אחי, ונתקענו כאן עקב המצב, אז אני לא באמת חווה את מה שאתן חוות, רק חווה את המרחק ואת הניסיון לשלוט ולנהל את העניינים מרחוק… (לכן גם היה רווח גדול בין הטור הקודם לטור הנוכחי).

האותיות ז' וח' יכלו להיות הרבה דברים אחרים אבל בחרתי דווקא את הנושא הזה, כי אני מקווה שיהיה לתועלת לכולנו בעזרת ה' יתברך.

אז זמני חירום לא חייבים להיות דרמתיים מאוד, מספיק חודש של ילדים חולים, וירוס ועוד וירוס ועוד שפעת, ועוד כאבי אוזניים, הורים מתבגרים שצריכים סיוע, פיטורים, עבודה תובענית חדשה, וגם דברים משמחים כמו הולדת תינוק, התכוננות לשמחה משפחתית ועוד.

כל שינוי לטוב ולמוטב מביא את הבית שלנו לכוננות חדשה שאפשר לקרא לה זמן חירום. התגובות של כל אחד מאיתנו שונות בהתאם לסיטואציה, פעם האישה תהיה החזקה והמחזקת ופעם הבעל יהיה בתפקיד הזה.

אבל לפני שנדבר על איך ומה עושים, נסביר מה קורה לנו:

אירוע חדש, סיטואציה לא מוכרת, מזמינה אותנו להתמודדות שבה אנו משתמשות בכלים שאספנו במהלך החיים, וכאנשים שורדים אנחנו מבקשים שליטה באירוע ובמצב. ככל שאנחנו אנשים שזקוקים לדברים ברורים, ויציבים ככה אנחנו יותר מחפשים שליטה כאשר הקרקע היציבה נשמטת לנו מתחת לרגלים.

נשים שבטבע שלהן מנהלות ומחזיקות ולא משחררות (הרבה מאיתנו היום שייכות לזן הזה…)  נותנות אשליה שהן מסתדרות, ומנהלות את המצב מצוין, והתוצאה היא שהן נשארות או לפחות מרגישות ככה – שהן נשארו לבד במערכה.

הבעל שלנו צריך להרגיש שצריך אותו, שזקוקים לו, שהוא מועיל לנו, הרבה פעמים במצב חירום אנחנו עוברות לעבוד על אוטומט הישרדותי, מפנים את כולם מהשטח, פועלות בלי נשימה, עושות, מרימות את הפרויקט הזה לבד ולא משנה כמה הוא כבד וכמה נזקים נפשיים יבואו בעקבותיו, לא משנה כמה הלב שלנו מצליח להחזיק את הדבר הזה לבד.

במקום להתחבר למקור האנרגיה שלנו, קרי: הבעל, אנחנו מתמודדות לבד לבד לבד, וכאשר אנחנו כבר מבקשות את העזרה, זה אחרי ששתקנו, בלענו, בכינו בשקט, התחננו בלב שהוא יבין לבד, שייגש ויגיד "יקרה, את יכולה להניח את השק הזה, אני כאן ואני אקח אותו", בפועל אנחנו עם מוגלה שורפת וכואבת, מאוכזבות עד העצם,  ובסוף הוא גם לא מצליח להבין מה את רוצה ומה את צריכה…

זהו. עד כאן לתיאורי המצב שקורים בהרבה מבתי ישראל בימים האלו, אז מה עושים ואיך?

יש! יש מה לעשות ויש דרך לשנות!

גם אם עד עכשיו התרוצצנו וניסנו להיות הכי בסדר והכי טוב, אפשר לעשות סטופ! לחשב מסלול מחדש.

לשבת על שיחה רגועה – כדאי לאכול משהו תוך כדי, "גדולה לגימה שמקרבת" –

להתחיל במילים "אני צריכה אותך, רק אתה המשענת שלי כרגע, אפילו שנראה שאני מסתדרת לבד, אני ממש לא! אתה הכוח שלי, אני צריכה אותך איתי בסיפור הזה…"

להיזהר מביקורת וממילים :"למה אתה לא לוקח אחריות למה שקורה כאן?"

להיזהר מלהאשים: "בגללך הילד התחיל להרטיב שוב, אתה לא נמצא בבית באזעקות…"

להדגיש את הצורך שלי בעזרה שלו, בגלל שרק הוא יכול לעזור לי.

למה רק הוא? כאן אני מפרטת את המעלות שלו: "בגלל שאתה כזה רגוע".

"יש לך כזה בטחון, אני בטוחה שאתה משפיע על הילדים".

"אתה תמיד יודע מה לעשות ולא מתבלבל ונבהל".

"מה אתה מציע לעשות? איך לעבור את התקופה הזו? הרעיונות שלך תמיד טובים".

כמובן שכל זוג ידבר בסגנון שלו, וכמובן רק דברים אמיתיים ונכונים, הבעל שלנו רוצה להרגיש שהוא יכול ומסוגל, והוא המושיע שלנו, זו הדרך לתת לו לעזור לנו, להקל עלינו.

וזו הדרך לקבל את הכוחות שאנחנו מאבדות בדרך הארוכה הזו. זמני חירום הם זמנים שאנחנו לא יודעים כמה זמן הם ייקחו, וכמה כוחות נצטרך להם. אנחנו צריכות את הבעל שלנו איתנו בדרך הזו.

צריכות אותו מכיל, אוהב, עוטף, מגן, וכל זה יכול להיות רק כאשר אנחנו מאפשרות לו להיות שם ולהיות כזה, שאנחנו מוכנות לקבל ממנו את מה שיש לו לתת לנו.

ועוד משהו קטן – הקב"ה "מושיב יחידים ביתה" – הוא מושיב אותנו ביחד, כל זוג הוא מדויק בצרכים שכל אחד יכול למלא לצד השני. לבעל שלך יש את כל הכלים למלא לך את הצרכים הרגשיים, הנפשיים והפיזיים שאת צריכה, הוא צינור להביא לך כל כך הרבה טוב שמגיע לך.

הדרך לקבל את הצורך הזה הוא לספר לו שעכשיו זה הזמן שאת זקוקה לו, לא מתוך כעס, עצבים ותסכול, אלא מתוך אהבה ורצון להישען.

כתוב: "אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך"… למה דווקא גפן? גפן צומחת בצורה של הישענות, היא עץ מטפס, שנשען ונתמך, וזו האישה. בעל צריך להרגיש שאנחנו נשענות עליו כדי שהוא יוכל להיות משענת.

בשורות טובות לכולן!

ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל

עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד? 

בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]

ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729     

להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799