והפעם: לא פסיכולוגיה בגרוש – 

הפעם האחרונה שלמדתי ברצינות פרקי אבות הייתה בכיתה ח'. שיננו אז פרקים שלמים בע"פ + פירוש הברטנורא לקראת המבחן הארצי בפרקי אבות.

מאז החכמתי בהמון ידע אבל בפרקי אבות לא נגעתי בצורה רצינית. 

לאחרונה חזרתי לפרקי אבות בגלל… תוכנית שאפתנית ומרשימה ליזמים ומנהלים בתל אביב. מדובר על תוכנית מדהימה (בבעלות חרדית) שהמטרה שלה היא לתת כלים לניהול, קידום, שיפור יכולות והחיים – על פי התורה.

האמת? כששמעתי עליה ניקר לי משהו בלב.

גם בתור אחת שפותחת מדי פעם ספרי יהדות (לא מספיק) – לקחת את זה בתור כלים לניהול / קידום וצמיחה אישית – זה היה נשמע קצת רחוק. בשביל זה יש ספרי אימון וניהול מבוססי מחקר….

כמה עצוב.

כמה עצוב שגם כשאנחנו רוצות לשמוע יהדות, יש לנו בראש הפרדה ברורה בין זה לבין החיים / העסק / העבודה.

אחרי ששמעתי על התוכנית הזאת החלטתי שאני רוצה גם לנסות ואני משתדלת להציץ כל יום במשנה אחת מפרקי אבות, אבל לא לקרוא בצורה יבשה, אלא לנסות לחשוב על זה ולקחת את זה איתי ליום יום.

(וכמו שהרב פינקוס היה אומר – תפתח ספר תהילים כאילו אתה נתקל בו בפעם הראשונה! תפתח אותו בסקרנות –  מה זה הספר הזה, מי כתב אותו… אתה קורא קטעים שכתב דוד המלך בעצמו!)

האמת? נדהמתי מכמה שלא הכרתי את פרקי אבות.

נתחיל מדברי הברטנורא על פרק א' משנה א' – 

"…לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חברו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני".

כל ספרי האימון, קידום אישי וצמיחה – יכולים להיות מבריקים ומעוררי השראה – יש להם בעיה אחת – הם מלאים ברעיונות שאנשים בדו מליבם. 

אז נכון, חכמה בגויים תאמין, בלי ספק, ואני עדיין נעזרת ברעיונות כאלו, אין צורך לזרוק את כל הידע שצברנו לפח, אבל כמה מדהים שיש לנו ספר של מידות והנהגות ביד – שאנחנו יודעות בוודאות שהוא אמת מתחילתו ועד סופו. אמת בדיוק כמו ל"ט אבות מלאכה בשבת, וכמובן – אמת רלוונטית ועדכנית גם לתשפ"ו.

והנה אוצר קטן שגילתי השבוע על משנה י"ב (פרק א')

"הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן… אוהב את הבריות ומקרבן לתורה."

מכירות את כל אמירות הפסיכולוגיה בגרוש על "אמון שמגשים את עצמו" ועל "ציפיות שמגשימות את עצמן"? אז הנה מה שמסביר על המשנה הזאת הברטנורא:

"וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה, כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר עמו ומראה לו פנים צהובות, והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשי הרעים כמה היה מתרחק ממני, ומתוך כך היה חוזר למוטב."

כמה שזה נשמע לנו הפוך!

את יודעת על ילד שלך שעשה משהו לא טוב? במקום להוכיח אותו ואולי גם לבייש אותו – תאירי פנים יותר! דווקא ברגעים האלו! ספרי לו כמה שהוא נהדר וטוב – ומתוך כך הוא יתבייש במעשה שלו ובע"ה יחזור למוטב. 

וזה רק פנינה קטנה מתוך האוצר של פרקי אבות – חלק קטן מתוך עולם ספרים אדיר שמחכה שנגלה אותו. כן, זה יותר קשה מאשר לקרוא מאמר מעובד ללעיסה בעיתון או בספר בין ימינו – אבל זה תמיד מדויק, נכון, ואין חשש שמחר תקראי ספר אחר שיערער לך את כל התאוריה שהאמנת בה אתמול…

ואם דיברנו על חשיבות האמון, לא מתאפקת מלהזכיר את היארצייט של הסבא מסלבודקא, ר' נתן צבי פינקל זצ"ל – שחל היום, 99 שנה לפטירתו,שכל תורת החינוך האדירה שהוא ייסד – זה חינוך מתוך: "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" – לרומם, לגדל, להעצים, לטפח, לתת אמון, להדגיש את ההדר וההוד הפנימי – ולקצור פירות בע"ה.

שנצליח!

שבי

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן