הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו—

אני לא חושבת שזה מזעזע. מה, שאנשים יעצרו את החיים?
החיים ממשיכים וזה טוב.
אבל כל אחד אצלו אישית צריך לעצור ולחשוב מה לשנות. לא לחכות שאחרים ישנו.
לא לצפות לשינויים דרסטיים שניכרים מיד.
כל יהודי יעשה את חשבון נפשו ויחשוב לאן הוא לוקח את זה.
שינוי אמיתי נעשה כשמקבלים משו קטן, קטנטן – ומתמידים בו.
(ודווקא כדאי לראות עכשיו את הטוב שבכל אחד, לדעתי…)
שיהיו בשורות טובות!

בקו למען אמהות הביאו אתמול שיחה מהמשגיח הרב פינקל, לי זה הועיל.

סליחה שאני קצת בוטה,
אבל יש סיכוי אסתי, שאת קצת מדברת מהגרון שלך?
למה את מרגישה שזה ציער אנשים רק באותו רגע, ולאחריו כבר לא?
מאיפה לך שככה אנשים חוו את האסון?
אולי זה הרגיש לך ככה וניסת להילחם ברגשות של עצמך?
יכולה לספר לך שלי אישית הארוע הזה גרם לבכות המוון
ולכן גם התחושה שלי מול התגובות של העולם היא אחרת, אני לא מרגישה שאנשים המשיכו הלאה,
אלא כהכרח, שהחיים חייבים להמשך יחד עם הצער הלא נתפס