התגובה של שרי על אורז חגיגי ומרשים!
תודהההה מאז שגליתי את המתכון אני לא מפסיקה לעשות ולקצור מחמאות!!!!!
המתכונים שלך פצצהההההההה
התגובה של מקבלת המון מהפורום על שיתוף קצר על מאחורי הקלעים של הפורום, והתייעצות 🙂
"ואו מבחינתי זה יהיה ממש כואב אם זה ייסגר
ברמה האישית שקלתי להצטרף לחכמת נשים בפרוג אבל מאז שראיתי את האיכות פה חזרתי בי וזה ממש מספק אותי,
אני חושבת שבסגנון השמור פה אז זה בסדר גמור
אולי גם לא יכתבו ספרים על שלום בית כי אולי בחור ישיבה יקנה אותם?
יש איזה מקום שאנחנו לא אמורים לקחת אחריות ברמה הזאת, וכל אחד אמור לדאוג לעצמו ולילדים שלו (כמובן כשמדובר בדברים דקים)
לדעתי גם לא לאפשר את זה זה רמה מסוימת של להזיק, כי אז הולכים למקומות אחרים…
אני חושבת שאם יהיה שם משתמש וסיסמה, יחד עם המשך הבקרה ההדוקה על התגובות זה לגמרי מספיק!!!"
התגובה של ממתינה בדימוס על גם אני רוצה ילדים! המשך…
עברתי את זה כמה וכמה פעמים. (ב"ה היום אני אמא למשפחה ברוכת ילדים, אבל לא שוכחים)
מה שלי מאוד עזר, זה להפריד.
אני מאוד שמחה בשמחה של אחותי\גיסתי\ חברות שהתחתנו שנים אחרי.
אני מאוד עצובה שלי אין (עדיין).
כן, היש של אחרים מגביר לי את האין שלי.
ההפרדה הזאת מאוד עזרה לי.
כשאחותי הקטנה (שהתחתנה הרבה אחרי) הלכה לבית חולים ללדת, ברחתי באמצע יום העבודה לכותל.
עמדתי שם איפה שהשכינה לא זזה ובכיתי. ביקשתי כוח לשמוח.
ביקשתי כוח לעמוד בזה.
ביקשתי עבור עצמי כמובן, אבל גם ביקשתי כוח. לעמוד בברית\ בקידוש, בשמחה, באהבה ברוגע.
ביקשתי כוח לאמא שלי ולכל הסביבה, כי גם להם זה מורכב מאוד. שמחה שמהולה בעצב שלי אין.
כן, גם למסביב זה מורכב.
בע"ה תזכי בקרוב ממש לשמוח ולשמח את כולם, שולחת לך כוח. ההמתנה שווה ואהובה.
והנה משהו שנתן לי כוח בנסיון הקשה הזה מתנא דבי אליהו פרק י"ח.
"פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד ואמר לי רבי מפני מה בעלי בתים של ישראל נעצרים על בנים מהיות להם בנים אמרתי לו בני מפני שהקב"ה אוהב אותם אהבה גמורה ושמח בהן לפיכך מצרפם כדי שירבו רחמים על בנים ואמר לי רבי לא כן הוא אלא מפני שיש להם טינא בלבבם ונושאין הרבה נשים שלא לשם פריה ורביה ואמרתי לו בני הרבה בעלי בתים יש לנו וחמודים הם ואין להם אלא אשה אחת ואעפ"כ הן נעצרים על בנים מהיות להם בנים ותדע לך שכן הוא צא ולמד מאברהם אבינו ושרה אמנו שהיו עקרים פ"ה שנה והרבו רחמים עד שבא יצחק להם ושמחו בו וכן צא ולמד מן יצחק ורבקה שהיו עקרים עשרים שנה והרבו רחמים עד שבאו שניהם יעקב ועשו להם ושמחו בם וכן צא ולמד מרחל שהיתה עקרה י"ד שנה מב' ילדים והרבתה רחמים עד שבאו שניהם לה ושמחה בהן וכן צא ולמד מחנה שהיתה עקרה והרבתה רחמים עד שבא שמואל לה ושמחה בו אלא ע"כ צריך אתה לתפוס בידך מדה הראשונה שאמרתי לך מתחלה מפני שהקב"ה אוהב אותם אהבה גמורה ושמח בהן לפיכך מצרפן כדי שירבו ברחמים לפניו"
מחבקת אותך ושולחת לך הרבה כוח
כי הקב"ה אוהב אותכם אהבה גמורה ושמח בכם!"
התגובה של גרושה בלי על אגואיסטית ללא זכות קיום
"תודה על התגובה החשובה,
אני לא מצפה מאף אחד לרגישות מיוחדת, רק לא לפגוע ולהבין שיש כאן התמודדות קשה מאוד, אנשים מאוד מזלזלים בי. למרות שאני במקום הישרדותי שבקושי מחזיק את עצמו, הייתי נשואה פעם, ולמרות שהנישואין היו גרועים מכל דמיון ורוע, עדיין הצלחתי לראות שיתרון הנשואה מהלא נשואה זה יתרון האור מהחושך. בית, זוגיות, ילדים ומשפחה הם צרכים בסיסים ביותר של האדם, זה לא מותרות 🙂
אף אחת נשואה לא חוותה חרדות קיומיות ופחד מהעלמות שיום אחד אני אמות ואין לי שום המשך. לא רוצה לפרט יותר בנושא אבל זה מחשבות מאוד מדכאות וקשות מנשוא. אם קורה לי משהו אין מי ששומע אותי בכלל, הייתי חולה חודשים שכבתי במיטה מסתכלת על התקרה אפילו אחים נשואים שלי לא התקשרו פעם אחת לשמוע מה שלומי, תסכימי איתי שזה שונה.
אבל ביחד עם זה, אני שמחה ממש שאת מחדדת את הנקודה שרצית לדבר עליה, נכון, את ממש צודקת, הבנתי לגמרי את מה שכתבת שלפי הנ"ל רק מי שהכי מסכן זכותו להתלונן 😊😊😊😊😊
והצורך שלנו בתלונה זה סוג של שחרור ופריקה כדי להמשיך הלאה.
מעריכה מאוד שהתיחסת וענית.
ועדיין יש מצבים שבן אדם לא פנוי רגשית לכלום, (למשל שנה קודמת סבלתי מרשלנות רפואית בשיניים, שום משכך כאבים לא עזר… לקח שבועות ארוכים עד שהגעתי לריפוי, היה זוועה, באמת שלא הייתי פנויה לכלום, וכמובן, אינני בסביבה תומכת, אני בודדה מאוד. מבינה שמצב כזה אין לי חשק לשמוע על מישהי שהתינוק שלה בכה כל הלילה שאני בעצמי נטרפת מכאבים וחודשים לא ישנה) יש מצבים כאלה, אבל בגדול את ממש צודקת, אנחנו צריכים להיות יותר קשובים לאחרים גם אם זה דברים קטנים של יום-יום, אבל מצופה להיות עם טקט מה משתפים ועם מי.
מצד שני בן אדם שמתמודד עם דברים קשים מאוד, הדברים הקטנים נראים לו כל כך חסרי חשיבות. זה לא שהוא לא אכפתי, הוא פשוט לא מצליח להבין מה העניין.
זה מעולה שהעלת את הנושא! רגיש אבל חשוב!
ותודה שכתבת לי חזרה."
התגובה של רותי על קשה לי שבעלי הולך לכולל ערב בחנוכה
"איזה דיון יפה ומעורר!
חיזקתן!
בחנוכה היה ערב אחד שעשו "סדר" מיוחד בכולל של בעלי,
וזה היה בדיוק בערב הלביבות אצל ההורים שלי… (איך זה לא קרה בערב הלביבות של הצד שלו?)
האמת- הדיון הזה כאן הוא שנתן לי את הכח "לשחרר" אותו ללכת ללמוד."
