בפשטות לבקש או לבקש מתוך פשטות
הנה לכן שיעור מוסר יפיפה שקבלתי מזאטוט חביב באופן מזדמן אבל ככל הנראה הוזמן עבורי משמים: אני יושבת עם בני המשפחה בפארק לאחר טיול מפרך, אנו ממתינים להסעה שתחזיר אותנו הביתה. סמוך ונראה לפארק ישנו מתחם קמפינג, משם צצו להם לפתע שני ילדים בבגדי ים שבאו להשתעשע להנאתם במתקנים, נבוכותי מעט מהסיטואציה, זה לא היה אזור רחצה, ולא יכולתי לצפות אותו מראש, הרגשתי שאין זה ראוי להישאר שם עם הילדים, ומאידך, לא היה לנו מקום אחר לשבת בו. אז ניסיתי לבא עימם בדברים ולהשפיע על הסיטואציה בחביבות;
– ילד למה אתה לא לבוש?
– סתם, כי חם לי,
– מה, גם ברחוב תסתובב כך?
– לא, אבל זה לא רחוב…
– נעים לך להסתובב כך במקום ציבורי? כשכולם לבושים?
– הוא הפסיק לשחק התבונן בי ושאל: את רוצה שנלך להתלבש?
– כן, ודאי, עניתי מיד.
– אז פשוט תבקשי! בא!, הוא קרא לאחיו, הולכים להתלבש!
כמה פשוט! באמת פשוט, לבקש בקשה כנה ומכבדת. בקשה שמעמידה אותנו במקום החלש והנזקק לטובות. אותנו ולא את הזולת! פתאום הבנתי את הקטע, השאלות שאני שאלתי אותו, בעצם ניסו להעמיד אותו במקום הזה, החלש והלא בסדר, הצריך להשתנות… והרי אני היא זו שהייתי זקוקה כעת לטובה שלו!
וזהו הסוד הראשון לגיוס שיתוף פעולה, כן, גם מילדים ומתלמידים שכביכול צריכים או חייבים להיות בסדר, ואני רק דורשת את מה שצריך להיות על פי דין. "היא צריכה לעזור בבית. לא?" אבל האמת היא שאני זקוקה להם ולשת"פ שלהם ועלי לנסות קודם את ערוץ השיתוף ובקשת העזרה באופן הכי כן והכי פשוט. פשוט משום שזה עובד. חוסך עימותים, והתלהמות ומשרה אוירה נעימה וחיבור.
שיתוף בקושי, במצוקה, מייצר אמפתיה ורצון לעזור, וזוהי מיומנות חברתית חשובה כל כך, להסביר את עצמי, להביא את המצוקה ואת הצורך שלי במקום לדבר על מה שאחרים לא עושים. מכירים את המרצים שאומרים שיש להם כנראה קשב וריכוז ולכן הם מבקשים שקט? אז זו הפואנטה, לבקש שקט מהילדים הרועשים, לא כי צריך לשחק בשקט, אלא כי לי כואב הראש, או כי לי אין סבלנות. לדרוש חדר מסודר, לא כי אי אפשר לחיות כך בבלגן, אלא כי אני צריכה יישוב הדעת וזקוקה לסדר. לבטא את האמת הפשוטה ואת הצורך והנזקקות שלי, מבלי להתחבא מאחורי ערכים ומחויבויות שכביכול שומרים על כבודי. אך במציאות, לא מייצרות אהדה וסימפתיה כלפי וכלפי דרישותיי. ומסבכים אותי בהתמודדות עם בעיות התנהגות ומאבקי כוח.
לימוד התנהגות חדשה הוא אחד היעדים המשמעותיים של ניתוח התנהגות, פעמים רבות מעלה הניתוח שאלה: האם הילד מכיר ויודע התנהגות אלטרנטיבית לזו שהוא מתנהג? מדהים בכל פעם מחדש לגלות שלילדים רבים אין את ההתנהגות הנכונה (או את המידע עליה) בארסנל התגובות שלהם. כגון: מה עושים כשהתסכול גובר כי לא הבנתי את שלושת ההסברים של המורה ואני במצוקה כי אני חייב לעשות את דף העבודה אבל מתבייש לשאול פעם נוספת? כמה מהתלמידים יודעים לומר למורה: אני מתוסכל כי לא הבנתי / לא הצלחתי להתרכז / ואני אפילו מתבייש לשאול שוב ושוב? ולו היה תלמיד יודע להסביר כך את עצמו האם לא היה ממיס את ליבה של המורה בכנות הזו? וגורף ממנה אמפתיה רבה ומוטיבציה עודפת לסיוע?
כמה ילדים יודעים לומר: "אני מיואשת מכל החפצים בסלון שאינני יודעת היכן מקומם, אני צריכה תפקיד שיש לי בו הבנה וקל לי לבצע." במקום להתחמק ולהתווכח על העזרה? או לחילופין במקום להתעלם מבקשתך – לשתף "אמא אני לא מצליח להפסיק בגלל המתח של הספר, אני ממש רוצה לעזור לך, מסכימה שרק אסיים את הפרק?" או במקום לצעוק "שקט, די לדפוק" לומר לאח השובב: "הרעש הזה ממש מציק לי, אני לא מצליחה להתרכז, אתה מסכים להפסיק לדפוק?" במקום להתפרץ: "למה לקחת לי שוב את הקלמר אני לא מרשה לך!" להסביר: "אני צריכה לדעת שהחפצים שלי, הם באחריותי, אני זקוקה לפרטיות הזאת, ורוצה להרגיש שמכבדים את הבקשה שלי, אני מבקשת ממך לשאול רשות לפני שאת לוקחת."
העקרון המשותף לכל הדוגמאות הללו הוא שבמקום להאשים ולכעוס על מי ועל מה שלא בסדר, לומדים לומר מה קורה אצלי, מה אני מרגישה וצריכה. זהו שיח של שיתוף וכנות, וכשהם נאמרים בטון ובנעימה המתאימים, הם פותחים לבבות, מביאים הקשבה ומגייסים מוטיבציה ורצון לעזור ולהועיל, התגובה כאילו אומרת: "אם אני לא אשמה ולא חייבת, ואת כל כך צריכה ונזקקת, אני אינני צריכה להתגונן, אני פנויה להקשיב ולגייס משאבים לתת לך את מבוקשך"
תקשורת מקרבת זוהי מיומנות נרכשת שצריכה להיות 1. נלמדת 2. מדוברת 3. מתורגלת. תיאום ציפיות מדי תקופה ורשימת כללים – כלל אינם מספיקים! ילדים בדרך כלל מתנהגים את ההתנהגויות שהם רואים סביבם ולומדים את הקוד החברתי שאינו מדובר, ואני כאמא, יכולה להשפיע על הקוד הזה, ולאזן את שלל התגובות אותן הם מכירים, אני יכולה גם לתת אלטרנטיבה לתגובות הקיימות שצריכות שיפוץ, יעדים כמו "לבקש יפה לפני שכועסים צועקים או לוקחים בכוח", צריכים להיות נלמדים וכמובן, לא בעידנא דריתחא, שכן בזמן המריבה אין הקשבה ואין הפנמה. הקניה ושיח על מודעות לתחושות תסכול ואופן ההתמודדות עימן, נעשית בזמן "פרווה" רגוע ויזום.
אפשר לתרגל אותם בסימולציה של משחק, "אני משתמשת לך בטושים בלי רשות" איך אתה מקבל אותם ממני בחזרה? ועכשיו אני רוצה שתקום מיד מהכיסא שאני תפסתי ראשונה, מה כדאי לי לעשות? איך תרצה שאגרום לך לקום? ואפשר גם: אתה האמא, ואני הילד, ואתה רוצה שאני אקח את הבגדים שלי מהמקלחת, מה הכי כדאי לך לעשות? התרגול הזה, מעורר בו מחשבה על שני הצדדים שיש למטבע, הוא הרי מכיר את עצמו כילד, הוא רוצה שידברו איתו בכבוד, ויבקשו יפה… הוא גם זה שדורש מאחרים ורוצה להשיג תוצאות. מה הדרך הכי קצרה והכי נעימה? והכי חשוב, בהתאם לגיל כמובן, לא להסתפק ב"תן לי בבקשה את הטושים של חזרה" אלא "חשוב לי שהטושים שלי יחזיקו מעמד הרבה זמן" או "אני רוצה שהחפצים שלי לא יהיו הפקר". ההסבר על מה שאני צריך ונזקק לו, הופך את העניין מדרישה לבקשת עזרה,
ואחרי השיח החשוב הזה, אנחנו מובילים את הילד לבצע את מה שלמד, מזכירים לו בזמן אמת: "תסביר לו למה המקום הזה חשוב לך", "תשתף מדוע אתה צריך שקט" כל ניסיון כזה מצידו, צריך לזכות בהערכה ובהתפעלות "בוגר, מדבר בכבוד" "נעים הליכות" "אוהב שלום ורודף שלום, ככה כיף להקשיב לך" כדי שבהמשך ההתנהגות תשכפל את עצמה ותהיה שמישה באופן ספונטני.
וכאן אנו פוגשים שוב את המודלינג, אמא שעובדת על התקשורת המכבדת והמקרבת בבית, יכולה בנקל להקנות לילדים את השימוש בצורת שיח זו, יהיו כאלה שפשוט יחקו אותה אוטומטית, ואפילו לא יצטרכו הקניה ותרגול, כל עוד את מתרגלת, הם מפנימים את השפה, חווים את התוצאות, את האווירה, את ההערכה, ונעזרים בה.
אז זכרי, כשאת מתוסכלת, מחוסר שיתוף פעולה בערב שבת שמתנהל בעצלתיים, אל נא תכעסי על מי שחולם ומתעכב, רק אמרי שחשוב לך לראות שההכנות מתקדמות, כי זה מרגיע לך את הלחץ הפנימי. כשאת מאוכזבת משעת השכבה שהופכת לשעות השכבה, ספרי להם שמדאיג אותך כשהם אינם ישנים מספיק זמן, וכי את "מתאמצת מאוד לשמור על בריאותם" (אם זו הסיבה), כשאת מגלה את הסלון שהתבלגן בין רגע, שתפי כי את מתביישת כשדופקים בדלת ורואים בלגן כזה, ושאת מרגישה שמחה ונינוחה כשהסלון מסודר ונעים ולכן, מבקשת מכל אחד לקחת את חפציו למקומם.
התקשורת המקרבת, מקרבת אותנו ליעד ולמילוי משאלותינו אך בעיקר היא מקרבת את הלבבות, וזוהי, כבר אמרנו, עבודת החינוך האמיתית.
להארות, הערות ושאלות –
יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.
יעל סלע – [email protected]
