את מהממת!!!! או: איך להחמיא בצורה שתחלחל פנימה

"אני משבחת אותה, אני מחמיאה לה המון, בוודאי, זה לא העניין, היא מוצפת אהבה",

-מצוין, מה את אומרת לה?

"אני אומרת, ילדה טובה ואהובה, מותק, מקסימה! נהדרת! היא יודעת שאני אוהבת אותה!"

כיף לקבל מחמאות, לכולנו, אנחנו לפעמים חיים מזה, זה הדלק שלנו להמשיך לעבוד קשה ולהתאמץ. אבל אני מודה, שאפילו כאשר הצוציקית שלי בת ה-5 אומרת לי "את אמא טובה, אני אוהבת אותך", אני לא מניחה לה, ורוצה לדעת בדיוק מה זה אומר מבחינתה, למה את אוהבת אותי? מה טוב בי? ממה את מרוצה, גברתי הצעירה? (וכנ"ל מול אישי הבוגר)

גם הילדים, כשהם מקבלים מחמאה, ודאי שואלים את עצמם "מה עושים עם זה? איך מקבלים שוב את המחמאה הזו, את החיוך המרוצה של אמא? איך אני יכולה לגרום לאמא להיות שבעת רצון ממני שוב?" המחמאות האלה, הכלליות, הבנאליות, משאירות להם משימת ניסוי, תהיה וטעיה, ולנו נותרת הזדמנות פז שהוחמצה. נכון שלעיתים, המשמעות ברורה: כשאני אומרת יופי על העובדה שסיימה להכין שיעורים, או לבשה את הפיג'מה בזריזות לבקשתי. ובכל אופן כדאי לציין מה נעשה בדיוק, שמת את כל הצעצועים במקום הנכון שלהם, פינית את השולחן וניקית אותו, התקלחת מיד כשבקשתי, סגרת את הספר בפעם הראשונה! וכו'. ההתייחסות המפרטת למה שנעשה היא שכר מתגמל שעבורו כדאי לנו "לעבוד" והוא גם אומר שעוקבים אחרי ורואים אותי את השתדלותי ואת מעשי.

מעניין לציין שילדים עם הערכה עצמית נמוכה הגיבו למחמאה כללית ומנופחת "אתה ממש אלוף", "מצטיין", או "עשית עבודה מדהימה" בחרדה וחשש מכישלון עתידי, כי הרף שהוצב להם היה גבוה מדי ולא ניתן להשגה תמיד. המחמאה הצנועה והריאלית יותר הייתה יעילה יותר בעידוד התנסות וחקירה בקרב ילדים אלה, "עבודה טובה", "רואים שהשקעת", "אתה לא מתייאש, וממשיך לנסות".

בשלב הבא, אני רוצה לנצל את המומנטום, אני מתרחבת מה-"כאן ועכשיו" ומסיקה מסקנות מהאירוע: "זה סימן שאת בוגרת", "את מכבדת הורים", או "את ילדה זריזה",  ובכך, מוסיפה לתדמית הכללית שלה מהות וערך. הדברים שאינם נאמרים בתור דרישה, "צריך לשמוע בקול אימא!" או "נו, בזריזות!"  אלא בתור מחמאה ואפיון, נאמרים בזמן של קורת רוח כשהלב פתוח להאזין ורוצה לשמר את הרגעים המתוקים ולשחזר אותם.

כשאני יודעת בדיוק איזה אוכל או סוג תיבול קוצר שביעות רצון ומחמאות, קל לי לבחור בו שוב ולהתאמץ עבורו. כשאני יודעת מה אוהבים בי ומה מכל מה שאני עושה גורם לסביבה הקרובה שלי להיות מרוצה ולתת לי נוכחות וחיבה, אני רוצה לבצע את זה שוב למרות שזו מלאכה דורשת ואולי מייגעת.

אנחנו נותנים למחמאה תפקיד כל כך משמעותי בעיצוב ההתנהגות העתידית של הילד ושל אחיו הצופים, עד שכשאני שולפת מחמאה, שווה לי להשקיע בה דיוק וניסוח ספציפי שיגרום לכולם לדעת מעל לכל ספק, למה אני מצפה ומה אהבתי, בכך אני בעצם אומרת להם: ככה בדיוק תעשו בפעם הבאה. אתם יכולים, ויש לזה תוצאות שוות, אני לוקחת טרמפ על המחמאה ומלמדת את הדרישות ואת הערכים שלי. וחוסכת הטפות משמימות. "ראיתי שברכת מתוך ברכון, מילה במילה, ממש ברכה של בחור ישיבה", "אני אוהבת לראות שאת יושבת ככה על הספה ומקפידה לכסות את הברכיים, ככה יושבת ילדה צנועה", "השיש ריק לגמרי, פינית אותו וניקית בדיוק כמו שביקשתי, את יסודית ומסודרת ממש."

אם את רוצה להשיג גם חיבור ואהבה ולא רק התנהגות, לכי עם זה עוד קצת, ואחרי הפירוט המדויק של מה שגרם לך להיות מרוצה הוסיפי בתוך המשפט גם ביטוי לאיך זה גרם לך להרגיש, איך המעשה הזה השפיע על סביבותיו, תקבלי אפקט שאין לו תחליף:

"שמחתי לראות את הציון שלך, את עבדת קשה בשבילו, זה מראה שיש לך כוח רצון חזק ושאת משקיענית!"

 "יש כאן ילדים רגועים שמעסיקים את עצמם בדברים טובים ומועילים, כיף להיות יעילים ולהתפתח, אני גאה בכם שאתם מנצלים את הזמן."

"מרגש אותי לראות אתכם מסתדרים יפה ונהנים מהמשחק יחד, נעים לחיות באווירה טובה, אתם ממש בוגרים וחברים טובים."

לסיכום, שימי לב לשלושת החלקים של המחמאה (הסדר אינו משנה):

לפרט – מה ראיתי?

להרחיב – מה זה אומר עליך?

לחבר – מה זה גרם לי להרגיש?

לצערנו, בשיח המרחיק אנחנו נוטים לעשות את זה באופן מושלם ללא מחשבה ותכנון כלל, משפטים כמו: "אני ממש מיואשת, תראי את הילקוט שלך, את בלגניסטית חסרת תקנה", "זה מתסכל מאוד, לראות שסיימתן לאכול והשולחן נשאר מלוכלך, זה כפיות טובה!"  אבל זה רק אומר שיש לנו את זה: עושר לשוני, יכולת ניסוח ומודעות רגשית, נשאר לנו רק לרתום את הכישרונות האלה למקום הנכון שעבורו הם נוצרו.

להארות, הערות ושאלות –

יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה בתחום מניעת נשירה, אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.

יעל סלע – [email protected]