אני ילדה קטנה,
(אולי בת 6)
סוחבת על הגב הקטנטן שלי תיק כבד כבד של אשמה.
אשמה על מה?
על זה שמצב הרוח בבית לא בסדר.
למה?
כי אני לא ילדה טובה.
כועסים עלי.
למה?
כי אני לא בסדר.
אנשים סביבי עצבניים.
למה?
כנראה יש בי משהו רע, משהו לא טוב, ולכן לאנשים סביבי לא טוב.
(את זה שלי כל כך רע, נשאיר בינתיים בצד…)
כמה שצועקים עלי יותר חזק, זה סימן שאני יותר רעה.
אולי אם הייתי ילדה יותר טובה, אז אבא ואמא היו נשארים אחד עם השני?
אני לבד, לבד, לבד.
אף אחד לא רואה אותי.
אף אחד לא פנוי אלי.
אני חייבת לדאוג לעצמי, להיות בשקט, ולא לעורר בעיות.
אסור לי לספר על דברים שעוברים עלי.
בעצם אין מי שאכפת לו ממני,
אין מי שישמע.
רע לי בגן.
רע לי מאד מאד מאד!!!
אני רוצה לצרוח את זה עכשיו.
אבל שם בגן, אין מי שיחבק, וידאג לי ויטפל בזה.
את לבד, ותהיי בשקט.
ככה זה, סובלים פה בעולם.
יש אנשים שנולדו לסבול,
הם איפה שהוא שם בתחתית שרשרת המזון,
וצריך להתכווץ חזק חזק.
ולהיכנע לכל מה שעובר עלי.
למה אני צריכה לסבול?
בגלל שאני רעה.
אבל אני לא רעה!!
את כן!
עובדה שאת סובלת.
הגעת לעולם בשביל לעבוד קשה,
להתמודד, ולסבול,
וככה תצאי חזקה יותר ומחושלת,
אבל אני לא מחושלת,
אני ילדה קטנה שצריכה מישהו שיחבק אותי, ויגיד שאני הכי נפלאה בעולם.
את לא!
תוכיחי שאת כן.
אולי רק אם תהיי מאד מאד טובה, אז תהיי ראויה לאהבה הזאת.
איך אני אוכיח?
תהיי תמיד רגועה ומכילה.
תדאגי שתמיד לאנשים סביבך יהיה טוב ורגוע.
אם לא רגוע להם, סימן שאת לא טובה.
רגע, סליחה. מה איתי?!
אני לא צריכה שידאגו לי שיהיה לי טוב ורגוע?!
לא!
את חזקה,
את בשליטה,
את דואגת לעצמך.
אסור לאף אחד להתקרב אליך!
זה מסוכן!
אם תתמסרי לדאגה של מישהו הוא יכול לנטוש אותך בסוף!
טוב,
לא צריך,
אני מסתדרת לי לבד בעצמי.
אני דואגת לעצמי,
מטפלת בעצמי,
משמחת את עצמי.
הכל בסדר,
אני חיה בשלום עם עצמי.
אבל רגע, איפה בעלי נכנס בתמונה?
אופס!
זה תוקע אותי
איפה אני מכניסה אותו בחיים שלי?
טוב, צריך להיות נשואים,
אז אני אשתדל לחיות איתו.
אבל למה אני צריכה אותו בכלל??
כי צריך.
אבל זה נורא נורא קשה.
כל הזמן לרצות אותו,
ולדאוג שהוא יהיה שמח ומרוצה.
אני צריכה לעשות אלף דברים,
ולהיות מושלמת בכל התחומים,
אחרת הוא לא יהיה מרוצה!
ואם הוא לא יהיה מרוצה?
אז אני שוב אשאר לי לבד.
ועכשיו מה?
עכשיו אני בלבד שנראה ביחד.
ואז מה?
אז אני…
לא יודעת,
הסתבכתי.
אני צריכה לשמור על עצמי חזק חזק לא להיות תלויה בו,
לא לקבל ממנו.
להיות חזקה,
להיות בשליטה,
להסתדר לבד.
ככה הכי בטוח לי.
ככה הכי מוגן.
חוזרת לשאלה על האשמה:
יכול להיות שהאשמה שומרת עלי לא להתקרב יותר מדי?
אם אני לא מספיק טובה בשבילו,
או שהוא לא מספיק טוב בשבילי,
אז אנחנו בסדר?
כאילו,
אני נשארת עצמאית, ולא מחויבת יותר מדי לקשר.
לא יודעת,
לא מצליחה להבין מה האשמה הזו רוצה ממני.
אולי היא סוג של שליטה.
כי אם אני בסדר והוא בסדר,
אז איך יכול להיות שלא הכל בסדר?
ואם אני לא בסדר, אז אולי ביום שבו אני אהיה בסדר,
הכל יהיה בסדר?!
ואוו מהמם!
מזדהה…
אני בעבודה חזקה עם עצמי לא להרגיש אשמה על כל דבר
זה לא נורמלי כמה ה משפיע על החיים!…
חיבוווווקקקקקקקק ענקקקקקקקק!!!!!!!!!!!!
וואו, מדהימה שאת היטבת לתאר
עזרת לי להבין קצת את עצמי מפעם,
כל כך קל לפול לעמדה של ריצוי כשבאים ממקום של אשמה
חושבת שכדאי לך לומר לעצמך מילים טובות ואפילו לדמיין אותך הקטנה מה היית מביאה לך היום לו יכולת לחזור לאותם זמנים המון חיבוקים וחמלה ודיבור פנימי חיובי.
ממש כמו השיר של שמוליק סוכות והילד הזה הוא אתה תחבק אותו…
שולחת לך כח ומעריצה אותך!!!!
חיבוק אהובה שלי.
חלק מלדאוג לעצמך זה לחפש הרגע מטפלת רגשית טובה ולהתחיל שיחות.
אני בול במקום שלך, אפילו יותר גרוע ,
ושיחות עם מטפלת רגשית זה בייסיק, מותק.
נשמע שהיא כותבת את זה מתוך תהליך של טיפול רגשי. אחרת לא נראה לי שהיתה כ"כ במודעות על כל התהליך מגיל 6 והאשמה ומה שהיא עושה לה והריצוי וכו'
למרות הכל- נשארה לך היכולת המדהימה לבטא את מה שעובר עלייך. זה אומר שאת עדיין מחוברת.
כואב. מאד. אבל ככה יודעים שאת עדיין חיה.
יש לך אש. תלבי אותה. תוסיפי שמן. תעשי רוח. נפנף.
אולי תקבלי כויה. אולי תשאפי עשן. אבל תהיה לך אש. ובכוחה בעז"ה תוכלי להמשיך לבעור. להתחמם. ולהאיר.
קודם לעצמך. ואח"כ- נר לאחד, נר למאה…….
שולחת חיבוק, וכד שמן. ומאחלת- שיספיק לך תמיד להרבה זמן. ופעם הבאה תכתבי לנו שיר- "על הניסים"…..
איזו תגובה:)!
מעורר דמעות😢
ליבי איתך
היו לי גם תקופות כאלו
ומה שעזר לי, זה להתחתן!
פתאום יש משהו שרואה אותך אוהב אותך סתם כך כי זה את
ובנתים תמצאי חברה קרובה לשפוך לה..
הרבה כח
מתפללת עליך
אבל זה תוקע אותה בקשר הזוגי! זה הכאב! גם שכבר יכול להיות לה טוב, היא חוסמת את עצמה מלתת לטוב הזה לקרות בגלל הגנות ישנות שעדיין קיימות מפעם! ועכשיו הן כבר רק מפריעות
איזו יכולת התבטאות, וכמה הנפש שלך רגישה ועמוקה.
הייתי במקום הזה (ויודעת ליפול לשמה גם היום) שלוש וחצי שנים של טיפול מסיבי החזיר לי את הרצון לחיות, לחיות בטוב, בקשר בריא עם בעלי ועם כל העולם.
המון כאב שומעים מהשורות, המון כאב ובלבול, את ממש עושה לי פלאשבק אחורה וכואב לי עד דמעות בשבילך, ממליצה בכל לב להיעזר.
המון כח!!
את ממליצה על מי שעזרה לך?
אפשר פרטים?
אני יכולה לומר לך שלמדתי המון, ועדיין לומדת.
להשקיע בזה, ללכת לטיפול, ולקורסים של מודעות.
לשמוע שיעורים…
מה שחשוב זה שתקשיבי לעצמך,
תלכי למטפלת מקצועית שמתאימה לך, ותרגישי אם באמת זה עושה לך טוב.
ותתפללי על זה, המון!
אני מרגישה שהתהליכים שעברתי, מאד מאד עזרו לי, בכל התחומים,
אבל בכל שלב בחיים אני לומדת משהו חדש על עצמי, ועושה עם עצמי עבודה עמוקה יותר.
קשה, דורש, אבל אני בסוף מתגמל!
תודה לכל אחת פה, שמראה שזה נוגע בה גם:)
אני כעת בטיפול ובאמת רוב הקושי נופל לי במישור הזוגי
אבל מישהי יודעת האם זה תקין שהטיפול כל כך ארוך? (כבר שנה +)
מה באמת אמור להיות אורך של טיפול?
אני מרגישה שאני מתקדמת והמון! וכבר הפחתתי את הכמות רק לפעם בשבועיים,
מישהי יודעת אם זה תקין?
זה מאד תלוי מה הסיבות שהגעת בגללם לטיפול, מה הרקע והסיפור חיים שלך, כמה תמיכה יש לך מהסביבה,זה שילוב של הרבה פרמטרים, אין באמת תשובה אחת.
אבל לטיפול דינמי ארוך ומעמיק שנה זה לא הרבה בכלל, טיפול טוב יכול לקחת גם 3-4 שנים, ויש מקרים שיותר.
אני לדוגמא הגעתי לטיפול בגלל חרדה קשה ודכאון ברמה מסוימת, מטופלת כבר שנתיים ולפעמים יותר מפעם בשבוע, והתהליך הוא איטי מאד, כל נפש והקצב שלה…
וואו, את מבטאת את עצמך בצורה כלכך עמוקה!
שולחת לך חיבוק ענק של כח ממני…
ואל תשכחי, את מדהימה, את טובה, מי שאת בדיוק
מי שהחיים המאתגרים עיצבו אותה לאישיות הטובה והרגישה שאת היום!
אל תשכחי לומר לך את זה מידי פעם- אני טובה
את לא צריכה להוכיח את זה לאף אחד, רק לעצמך
ומי שאוהב אותך יאהב תמיד..
תודה לך על השיתוף
ואווווו
אני עם דמעות בעינים!!
את מדהימה!!!!!!!
שד' יתן לך מלא כח!!! מלא מלא!!!
תודה